טוביה לישנסקי

טוביה לישנסקי
בן רבקה ויוסף
נשואים ראשונים לגאולה
נשואים שניים לשרה
נשואים שלישים לאסתר
אב ליוסף-1934, רעיה-1940, מיכל-1947 , אורי ז"ל-1954 וליאורה-1956

טוביה לישנסקי מספר על עצמו:
נולדתי בראשון לציון ב - 1913. בילדותי נדדנו - אמי, רבקה ואחותי המבוגרת ממני בשנתיים עבריה בעקבות אבינו יוסף לישנסקי. אבינו היה חבר מחתרת ניל"י ועסק בשמירה בחברת "המגן" במקומות רבים - עקרון, בן שמן, מלחמיה (מנחמיה), רוחמה, זיכרון יעקב ויבנאל.
כשנה לאחר תלייתו של אבא בכלא דמשק כחבר מחתרת ניל"י (1917) נסענו לארצות הברית. מהארץ הפלגנו לאיטליה שם שהינו זמן קצר. הייתי ילד כבן 5 ואחותי עבריה בת 7. אני זוכר שבאיטליה הייתי בכל האופרות שהיו באותה תקופה, או יותר נכון ישנתי בכל האופרות...

חזרנו לארץ ב-1922 לאחר שאימי אמרה שלנשים היהודיות באמריקה אין אידיאלים.
משנת 1929 ואני בן 16, הייתי חבר ההגנה ומפקד כיתה. הצטיינתי באימוני שדה וזריקת רימונים. אחד החניכים המצטיינים שלי באותם ימים היה יצחק רבין.
...

טוביה לישנסקי
בן רבקה ויוסף
נשואים ראשונים לגאולה
נשואים שניים לשרה
נשואים שלישים לאסתר
אב ליוסף-1934, רעיה-1940, מיכל-1947 , אורי ז"ל-1954 וליאורה-1956

טוביה לישנסקי מספר על עצמו:
נולדתי בראשון לציון ב - 1913. בילדותי נדדנו - אמי, רבקה ואחותי המבוגרת ממני בשנתיים עבריה בעקבות אבינו יוסף לישנסקי. אבינו היה חבר מחתרת ניל"י ועסק בשמירה בחברת "המגן" במקומות רבים - עקרון, בן שמן, מלחמיה (מנחמיה), רוחמה, זיכרון יעקב ויבנאל.
כשנה לאחר תלייתו של אבא בכלא דמשק כחבר מחתרת ניל"י (1917) נסענו לארצות הברית. מהארץ הפלגנו לאיטליה שם שהינו זמן קצר. הייתי ילד כבן 5 ואחותי עבריה בת 7. אני זוכר שבאיטליה הייתי בכל האופרות שהיו באותה תקופה, או יותר נכון ישנתי בכל האופרות...

חזרנו לארץ ב-1922 לאחר שאימי אמרה שלנשים היהודיות באמריקה אין אידיאלים.
משנת 1929 ואני בן 16, הייתי חבר ההגנה ומפקד כיתה. הצטיינתי באימוני שדה וזריקת רימונים. אחד החניכים המצטיינים שלי באותם ימים היה יצחק רבין.
בשנים 1922- 1932 נדדנו בין עתלית, יבנאל, מקווה ישראל, פתח תקווה וירקונה.
במקווה ישראל פגשתי את גאולה לבית משפחת פרדקין, ונישאנו בשנת 1933. באותם ימים גאולה היתה בת יחידה בין עשרות בנים שלמדה לימודי חקלאות והתאמנה, כמו כולם, באימוני הנשק.
בשנים 1932- 1935 חיינו באביחיל עם הקמתה. יוסי בננו הבכור, שנקרא על שם אבי, נולד ב- 1934 וגידלנו אותו בפינת הרפת שבאביחיל. בשנים אלו עסקתי בהדרכה חקלאית בכפר ויתקין, אביחיל ואבן יהודה.

בשנים 1939-1936 חיינו ביקנעם המושבה והייתי מפקד יקנעם והזורע.
באותן שנים הוקמה חוות נטר (לימים שמה הוסב בטעות ל"עמק השלום"), שבה ניטעו עצים ועבדו בה אנשי מקווה ישראל ותושבי הסביבה. שמריהו פרדקין (אביה של גאולה) ניהל את העבודה החקלאית בחוות נטר. גאולה עסקה שם בעבודות מקצועיות כמו גיזום, הרכבות ועוד עבודות חקלאיות. אני הייתי אחראי על השמירה. לאחר שנהרגו שם השומרים יואש ויצחק, גאולה נטעה שני ברושים לזכרם שניתן לראותם שם עד היום.
גם חברי עין השופט עבדו בחוות נטר. אפרים טיקטין ואליעזר קרונגולד, חברי הקיבוץ, נהרגו בדרכם מהעבודה שם ב-1938.
בשנים אלה השתתפתי בפעולות נגד הכנופיות הערביות באזור והתאהבתי בסביבה.
בשנת 1937 הגרעין של עין השופט עלה לג'וערה. הצטרפנו אליהם כמשפחה ושימשתי כמא"ז הקיבוץ באותן שנים.

בעין השופט חייתי 18 שנה בשנים 1938 עד 1956. כאן נולדו והצטרפו למשפחה רעיה (1940), מיכל (1947), אורי שנפטר כעבור זמן קצר (1954) וליאורה (1956).
בשנותי הראשונות בעין השופט מילאתי תפקידים צבאיים רבים.
עסקתי בחקירת המאורעות רטרואקטיבית ושרתתי בארגון ש"י (שרות ידיעות) של ההגנה, במחלקה הערבית.
עד 1948 הייתי מפקד ש"י של מחוז הצפון. עם הכרזת המדינה והקמת צה"ל, הייתי מפקד יחידת המיעוטים (עד 1951).
לאורך כל חיי היו לי קשרים של עבודה וידידות עם דרוזים, צ'רקסים, בדואים ואחרים בארץ.
בחיי "האזרחיים" בקבוץ עבדתי ככוורן במכוורת הקיבוץ, נוטע במטעים, בבניין ובנגריה.
המפעל העיקרי שלי בעין השופט היה הקמת משק החי של מוסד הרי אפרים וניהולו במשך שנים. באותה תקופה גם לימדתי חקלאות בכיתות הבוגרות של מוסד הרי-אפרים. כמו-כן, גם שיחקתי בנבחרת הכדור-רגל של הקיבוץ.
בשנת 1956, לאחר גירושי מגאולה עזבתי את עין השופט.
עם עזיבתי גרתי מספר שנים בחדרה ועסקתי בהדרכה ופיקוח על פרדסים בצפון הארץ.
עם סיום עבודתי בחדרה עברתי לטבריה, הכרתי את שרה יהלום וחיינו יחד. שם ניהלתי את סניף עמידר - חב' שיכון.
אחרי מלחמת ששת הימים הייתי המושל הצבאי הראשון ברמת הגולן.
יצאתי לפנסיה מוקדמת בגיל 60 והתחלתי לצייר, לייצר מסגרות, לגדל יונים ובשעות הפנאי לצאת לדוג.
לאחר פטירתה של שרה ממחלת הסרטן, הכרתי את אסתר בשנת 1980 ובנינו בית בנצרת עילית בשכונה מעורבת. שם טיפחנו גינה גדולה ויפה, גידלנו בעלי-חיים בחצר, השתתפנו בחוגי לימוד שונים ומגוונים וחיינו יחד כעשרים שנים. 
                                                                                                     

 טוביה נפטר בשנת 2000. היה בן 87 במותו. השאיר אחריו את אסתר אשתו וארבעת ילדיו - יוסי, רעיה, מיכל, ליאורה ומשפחותיהם.