אתר ההנצחה של עין השופט - שניידר אליעזר (דלילי)

נולד: טורצ'ין, פולין
14.04.1914
י"ח ניסן התרע"ד

נפטר: עין-השופט
22.06.2002
י"ב תמוז התשס"ב

אליעזר שניידר
בן לאה ואלחנן
עלה ארצה-1935
נשוי לשוש
אב לאחיעם-1942 ואמנון-1950

דברים בהלוויה:
אליעזר (דלילי) נולד ב- 1914 להוריו – לאה ואלחנן שניידר, בעיירה קטנה טורצ'ין שבפולין. בהיותו בן חצי שנה, פרצה מלחמת העולם הראשונה. בעקבות המלחמה עברה המשפחה לעיר לוצק. האב שירת בצבא והאם הייתה עקרת בית.
העובדה שדלילי היה בן יחיד, במשפחה עם חמש אחיות גרמה לפינוקו הרב בתקופת ילדותו.
הווי החיים במשפחה היה מאוד מסורתי. האב, דתי בהשקפת עולמו, מאוד רצה שבנו ילך בעקבותיו. כשנפתח בעיר בית ספר עברי, נכנס הילד הקטן ללמוד בו.
האווירה בבית הספר הייתה יהודית ציונית, רוב הלימודים היו בעברית ותנועות הנוער כבשו את לבבות הילדים. דלילי בחר בתנועת "השומר הצעיר" משום שהיו בה הרבה פעילויות ספורטיביות.
בזכרונותיו לשגיא נכדו הוא סיפר: "באחד מטיולי הקן נתקלנו במספר אנטישמים קיצוניים שהרסו לנו את המחנה. היו מכות, בסוף יצאנו בשלום".
באותן שנים רצונו של אב המשפחה היה מאוד משמעותי בהחלטות ילדיו. האב רצה שהבן יקבל חינוך דתי, לכן הלך דלילי ללמוד בישיבה אחר הצהרים, דבר שהביא להתלבטות בין בית הספר לפעילות בתנועה.

רק בגיל בר מצווה, כאשר הרגיש עצמו כעצמאי לקבלת החלטות לבד, עזב דלילי את הישיבה והחליט ללכת בדרכי התנועה. ההחלטה היתה לא קלה, היו עליה הרבה ויכוחים בבית, אך בסופו של דבר הנחישות ניצחה.
כשסיים את לימודיו, החל דלילי ללמוד רוקחות, אבל כאן שוב באה התנועה ודרשה כי ייצא להכשרה. הוא, כחניך ממושמע, ביצע את החלטות התנועה וויתר על הרעיון של לימודי הרוקחות. הוא יצא להכשרה יחד עם חבריו, ועבד במכונת דיש מהנץ החמה עד חשכה. מההכשרה עבר לחווה בצ'נסטחובה, שם החל לעבוד בבית חרושת גדול, בו ייצרו עגלות לתינוקות ומחליקי קרח ועבד ליד מכבש שחתך את הפלדה. כל יום היה הולך כחמישה קילומטר למפעל וחוזר בערב.
בהכשרה נדבק לו השם דלילי. אליעזר הוא לייזר שפירושו ביידיש זה דליל. מכאן כינויו דלילי, שליווה אותו כל חייו.
בהכשרה בצ'נסטחובה היה דלילי כשנתיים, עד שקיבל צו גיוס לצבא הפולני.
הוחלט שבמקום שיתגייס יעלה לארץ. הוא קיבל סרטיפיקט ובבוקר חורף קשה, חולה באנגינה, נסע ברכבת לרומניה, שם עלה על אנייה שהגיעה לנמל חיפה ב- 1935. דלילי הגיע לקיבוץ בחדרה סמוך להחלטה על האיחוד בין הקיבוץ האמריקאי לקיבוץ הפולני - "אמריקה בניר".

בחדרה עבד בפרדס שהיה מרוחק כשמונה קילומטר מהמחנה. אל הפרדס היה מגיע ברגל, עד שלאחר זמן מצא זוג אופניים שהיה פתרון טוב יותר.
בפרדס הדריך עולים חדשים בעבודה. במשך הזמן עבר קורס נשק של האנגלים וגויס כנוטר. לשגיא סיפר בעבודת השורשים שלו על החוויה הגדולה של ליל השמירה הראשון שלו.
כשנגמר הצורך בשמירת הנוטרים עבר דלילי לעבוד בפלחה ובסיקול אבנים. עבודה קשה מאוד, על פי עדותו.

ב – 1939 הגיעה לקיבוץ קבוצת נוער מגרמניה וביניהם נערה יפהפייה - שוש. השניים התאהבו והקימו משפחה עם שני בנים לתפארת - אחיעם (1942) ואמנון (1950). ב- 1962 הצטרפה למשפחה יונה'לה - בת אחיה של שוש והייתה להם כבת.
מהפלחה עבר דלילי לעבוד בנהגות. בתחילה כנהג משאית, עבודה שהייתה כרוכה בשהייה רבה מחוץ לבית. בזמן מלחמת השחרור היה נהג משאית, בשיירות שהובילו מצרכים ליישובים נצורים.
בשנות ה- 50 החל לעבוד כנהג אוטובוס בחברת "השחר", שעם השנים הפכה ל"אגד".
שנים רבות היה דלילי נהג אוטובוס, כאשר כל תושבי האזור נהנו מיחסו החם, האוהד והמשרת את כל הנוסעים. רק בשנות ה- 80 סיים את עבודתו כנהג אוטובוס ועבר לעבוד במשנקים.
שנים רבות נקשר שמו בענף הכדורעף. הוא ליווה את נבחרת הכדורעף שלנו בכל הזמנים. בחדרה היה מבין השחקנים הטובים בנבחרת הקיבוץ, שהייתה מן הטובות בארץ. מאוחר יותר המשיך גם לשחק בעין השופט.
בסוף שנות ה- 50, כאשר קמה קבוצה צעירה, שאף הגיעה לשחק בליגה הלאומית, התנדב לעזור לנבחרת, שאחיעם היה אחד משחקניה. התקופה בה היה "האבא של הנבחרת" הייתה מהמאושרות בחייו.
דלילי ושוש נהנו מתשעה נכדים וארבעה נינים.
סיפרה שוש: "היינו משוחחים בינינו, אומרים לעצמנו עד כמה זכינו לאושר הזה, שממשפחותינו, שרבים מביניהם נכרתו בשואה, גדלנו וגידלנו ארבעה דורות".
בשקט ובמסירות פעל ועשה דלילי בכל שטחי חיינו. נזכור אותו כאיש משפחה נאמן, אב וסב מסור ומעורב בכל.
כולנו מבכים את מותו.

עופרה בריל

דלילי נפטר בשנת 2002 והוא בן 88. הניח אחריו את שוש - אשתו, בניו- אחיעם, אמנון ומשפחותיהם ויונה'לה-אחייניתה של שוש.

שניידר שוש