דבורה רוזנבלום
בת רבקה וראובן הלפמן
עלתה ארצה-1933
נשואה לפנחס (פוטי)
אם למרים-1941, רחל ז"ל-1948 ובלהה-1951

דברים ליד הקבר:
באנו להיפרד מדבורק'ה ביום אביבי פורח, בצל היער שלנו, מול נופי הקיבוץ שהקימה עם חבריה.
דבורק'ה הלפמן, בתם הצעירה של ראובן ורבקה, נולדה בלומז'ה  ב- 1912. היו לה שלושה אחים ושתי אחיות. אביה היה שען ונפטר לפני השואה. אחות אחת נפטרה בגיל צעיר. לארץ עלו, מלבדה, אחיה- תנחום, ואחותה – חווה. תנחום המשיך בדרכי אביו והקים חנות שעונים. שאר בני המשפחה הקרובה נספו בשואה.
תנחום היה מוסיקאי מקצועי, כישרון משפחתי שגם...

דבורה רוזנבלום
בת רבקה וראובן הלפמן
עלתה ארצה-1933
נשואה לפנחס (פוטי)
אם למרים-1941, רחל ז"ל-1948 ובלהה-1951

דברים ליד הקבר:
באנו להיפרד מדבורק'ה ביום אביבי פורח, בצל היער שלנו, מול נופי הקיבוץ שהקימה עם חבריה.
דבורק'ה הלפמן, בתם הצעירה של ראובן ורבקה, נולדה בלומז'ה  ב- 1912. היו לה שלושה אחים ושתי אחיות. אביה היה שען ונפטר לפני השואה. אחות אחת נפטרה בגיל צעיר. לארץ עלו, מלבדה, אחיה- תנחום, ואחותה – חווה. תנחום המשיך בדרכי אביו והקים חנות שעונים. שאר בני המשפחה הקרובה נספו בשואה.
תנחום היה מוסיקאי מקצועי, כישרון משפחתי שגם דבורק'ה התברכה בו, והנעימה בשירתה הצלולה את החגים והמסיבות בקיבוצנו.
ב- 1926 הצטרפה דבורק'ה לתנועת השומר הצעיר בקן לומז'ה, שם נפגשה עם רבצ'ה, השק, רחל אנטק, דוידק'ה, איציק רוזן ואלקה רייטר, איתם הגיעה להכשרה בצ'נסטוחובה.
ב- 1933 עלתה ארצה, כחברת קיבוץ "בניר" והייתה ממייסדי עין השופט.

דבורק'ה הקימה משפחה עם פוטי (פנחס), ממייסדי הקיבוץ, מסגר במקצועו, בעל ידי זהב ולב חם ורחב.
 ב- 1941 חבקו את בתם הבכורה מרים.  ב- 1949 נולדה הבת רחל שנקטפה בְּאִיבָּהּ, ועל המשפחה העיב כאב השכול.  ב- 1951 נולדה בתם הצעירה בלהה.
בשנים הראשונות עבדה דבורק'ה בענף הצאן בייצור גבינות, על כך הייתה מספרת בגאווה רבה.
פרק זמן קצר עבדה בחינוך. מאוחר יותר ריכזה את מחסן הבגדים. אחר כך היא התמחתה בתפירה והקימה את ענף הטריקו, ענף לתפארת, בו התמידה שנים רבות, מלבישה את כל אוכלוסיית הקיבוץ במוצרי הטריקו שלה שהיו למותג עין-שופטי.
לצד העבודה, מילאה תפקיד בוועדת החינוך וכהונה שנייה בריכוז מחסן הבגדים.
ב- 1962 ידעה דבורק'ה אסון נוסף כשבעלה פוטי נפטר לאחר תאונת עבודה והוא בן 51 בלבד.
דבורק'ה, שהתאלמנה בגיל צעיר כל כך, התמודדה עם האובדן הכואב ועם גידול הבנות. היא המשיכה בשגרת חייה, בתפירה ובשירה.
כשהבנות בגרו ופנו לדרכן התמודדה עם הבדידות לצד השמחה במפגשים עם המשפחה.
היא ידעה שמחה בשירים שממשיכות בנותיה לשיר, שמחה עם הולדת הנכדים והנינים, שהתמידו בביקוריהם אצלה וליוו אותה באהבה.
שירת חייה הארוכים, שנשקו למאה שנה, הייתה שזורה פריחות וצער, עצב ושמחות.
בשקט וברוגע נפרדה מיקיריה, וכאן, בצל האורנים, לצד פוטי, תנוח בשלווה.   
                                                                                                                                                עדנה קרמר

דבורק'ה נפטרה ב-2011 שבעת ימים והיא בת 99. השאירה אחריה את בנותיה – מרים ובלהה ומשפחותיהן.