פרידה פיין
בת סוניה ואריה שקולניקוב
עלתה ארצה-1933
נשואה לאברהם
אם לנעמי ורות-1939 ואסא-1957

דברי פרידה בהלוויה:
התאספנו היום, עם-רב להיפרד מפרידה - ילדיה, נכדיה, ניניה, קרובי משפחה וחברים.
פְרִידָה ופְּרֵידָה – הן כמעט אותן המילים, רק הניקוד שונה. פְּרֵידָה היא סיום החיים. פְרִידה – התגלמות החיים.

פרידה נולדה בריגה, לטביה ב-1912 להוריה אריה וסוניה שקולניקוב שהיו משפחה אמידה ומתבוללת. ב-1914, ערב מלחמת העולם השנייה, השיג אביה ויזה ונסע לארצות-הברית. לפרידה היתה בת שנתיים והיא לא ראתה את אביה במשך 14 שנים. ב-1928...

פרידה פיין
בת סוניה ואריה שקולניקוב
עלתה ארצה-1933
נשואה לאברהם
אם לנעמי ורות-1939 ואסא-1957

דברי פרידה בהלוויה:
התאספנו היום, עם-רב להיפרד מפרידה - ילדיה, נכדיה, ניניה, קרובי משפחה וחברים.
פְרִידָה ופְּרֵידָה – הן כמעט אותן המילים, רק הניקוד שונה. פְּרֵידָה היא סיום החיים. פְרִידה – התגלמות החיים.

פרידה נולדה בריגה, לטביה ב-1912 להוריה אריה וסוניה שקולניקוב שהיו משפחה אמידה ומתבוללת. ב-1914, ערב מלחמת העולם השנייה, השיג אביה ויזה ונסע לארצות-הברית. לפרידה היתה בת שנתיים והיא לא ראתה את אביה במשך 14 שנים. ב-1928 הצטרפה המשפחה לאב והתאחדה מחדש.
פרידה הצטרפה בגיל 12 ל"השומר הצעיר". המשפחה התנגדה נמרצות, אבל פרידה מצאה בתנועה כל מה שחיפשה.
היא ידעה כבר אז מה זו אנטישמיות. אחיה בוריה נרצח בפוגרום יחד עם סבה וסבתה. בגיל 15, חרף התנגדותם העזה של הוריה, החליטה לעלות לפלסטינה. במשך חמש שנות חייה בארצות-הברית, עד עלייתה ארצה בשנת 1933 היא פעלה בתנועת "השומר הצעיר" ובקיבוץ עלייה א'. היא הגיעה לקבוץ בחדרה עם אברהם.
היא הקימה משפחה עם אברהם ונולדו התאומות נעמי ורות (1939) ואסא (1957).
פרידה הצטרפה לפלמ"ח ולאחר מכן עבדה כמטפלת בחברת הנוער הישראלית הראשונה.
פרידה מילאה תפקידים רבים בקיבוץ - בוועדת תחביבים, וועדת קשר, וועדת חברים וגם כסדרנית עבודה.
עם עיסוקיה אלה היא מצאה זמן לעסוק  בריקודי-עם.
ב-1945 השתתפה בסמינר לריקוד עממי, במטרה ללמד ריקודי-עם חדשים בקיבוצים.

אבל את פרידה נזכור במיוחד בזכות עבודתה הנפלאה כמחסנאית בגדים ומרכזת קניות.
בעיתון "ידיעות עין-השופט" ב-1965 כתוב: "לאחר דיון נוקב הוחלט שפרידה תכהן שנה נוספת בתפקיד מרכזת קניות, למרות שהיא ממלאת תפקיד זה כשש שנים. בהתאם לנוהג בקיבוצנו צריך להחליף אדם בתפקידו אחרי שלוש שנים, ואם אין אפשרות כזו – יש לחדש את המנדט".
קשה היה למצוא ממלאת מקום המסוגלת לגלות את אותה מסירות, אהבה ליופי ואסתטיקה כפי שנתגלו באישיותה של פרידה. אנשים סיפרו שאם מישהו ביקש כפתור מיוחד, פרידה עברה את כל החנויות בעיר עד שמצאה את מבוקשה.
ברכה שזר כתבה בעיתון הקיבוץ ב-1967: "עבדתי יחד עם פרידה כמה שנים כמחסנאית בגדי חברים וילדים. הרגשתי שדבר חשוב מדריך אותה בעבודתה: לעשות ולעשות!! לדאוג ולסדר כך את הדברים כפי שכל אחד מאיתנו היה רוצה לעצמו".

פרידה לא הייתה מוכנה להיכנע למחלות וכאבים והשתתפה בכל ישיבות המועצה החברתית ובכל פגישות של מועדון חמש, גם בימיה קשים. מדי יום כמעט הייתה מובילה את עגלת מצרכיה מהכלבו לביתה וסירבה לכל עזרה.
היא אהבה לטייל ונרשמה תמיד ראשונה לכל טיול של המועצה, והקיבוץ. קשה היה לנו להבין את עקשנותה, אבל רצון החיים בער בה. פרידה חיה בקיבוץ 64 שנים חיים מלאים ועשירים שבאו לקיצם.
שלום לפרידה.                                                                                                                          
            
                                                                                                                                               משה ברזילי

פרידה נפטרה בשנת 1997 והיא בת 85. השאירה אחריה את בנותיה נעמי ורות ואת בנה אסא ומשפחותיהם.