ישראל גוברמן
בן מנוחה ומנחם
עלה ארצה-1933
נשוי לרחל
אב לארנון-1937, יורם-1945 וענת-1951

דברים בהלוויה:
ישראל, שנקרא בפי כולנו שרוליק, נולד ב-1912 להוריו – מנוחה ומנחם גוברמן בעיר דובנא שבפלך ווהלין. הוא גדל בבית מסורתי, אך ליברלי. אביו היה ממשפחת רבנים ואף הוא עצמו היה גדול בתורה, איש נאור שהשפה העברית היתה שגורה בפיו.
אימו הייתה אישה אצילת נפש וטובת לב. בבית היו עוד שני אחים נוסף לישראל.   המאבק על הקיום היומיומי היה קשה. הפרנסה לא סיפקה את צרכי המשפחה, אך למרות זאת הייתה בבית אווירה נעימה ולבבית.
שרוליק הצטרף לתנועת...

ישראל גוברמן
בן מנוחה ומנחם
עלה ארצה-1933
נשוי לרחל
אב לארנון-1937, יורם-1945 וענת-1951

דברים בהלוויה:
ישראל, שנקרא בפי כולנו שרוליק, נולד ב-1912 להוריו – מנוחה ומנחם גוברמן בעיר דובנא שבפלך ווהלין. הוא גדל בבית מסורתי, אך ליברלי. אביו היה ממשפחת רבנים ואף הוא עצמו היה גדול בתורה, איש נאור שהשפה העברית היתה שגורה בפיו.
אימו הייתה אישה אצילת נפש וטובת לב. בבית היו עוד שני אחים נוסף לישראל.   המאבק על הקיום היומיומי היה קשה. הפרנסה לא סיפקה את צרכי המשפחה, אך למרות זאת הייתה בבית אווירה נעימה ולבבית.
שרוליק הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בגיל מאוד צעיר. הוא עבר את כל שלבי התנועה - כפירים, צופים ובוגרים. מצעירותו הוא היה פעיל ודמות בולטת בין חבריו. ישראל למד בגימנסיה "תרבות", שהיתה גימנסיה עברית בפולין.
בהגיעו לכיתה השמינית של הגימנסיה, הפסיק את הלימודים ויצא להכשרה בצ'נסטחובה. בהכשרה עבד בעבודות שונות. תבונת הכפיים שלו הקלה על קליטתו המהירה לחיי עבודה, אותם לא הכיר קודם. מעסיקיו התייחסו אליו בהערכה רבה.
ב – 1933, אחרי תקופה קצרה בהכשרה, הוא עלה לארץ. האחים וההורים הגיעו זמן מה אחריו והוא זכה שכל משפחתו התאחדה בארץ.

עם עליית חבריו מפולין והנחת היסוד לקיבוץ "בניר" בחדרה הוא הצטרף אליהם. במשך כל התקופה שהקיבוץ היה בחדרה שרוליק עבד בבניין. במשך הזמן הוא התמחה בטפסנות, מקצוע שהיה  יוקרתי בזמנו.
ישראל מקים משפחה עם רחל ונולד בנם הבכור – ארנון, חודש לפני העליה לג'וערה.
ב- 1937 היה שרוליק בין הקבוצה שעלתה לג'וערה. התנאים היו קשים אבל שרוליק, כאיש מקצוע, אירגן והקים את הצריפים, שיפר את הבניין היחידי שהיה על הגבעה ועשה הכול כדי להקל על החיים במקום.
כשמתחילים לבנות את הקיבוץ על הגבעה מול ג'וערה, אך טבעי היה לבחור בשרוליק כרכז הבניין הראשון. יחד עם עוד חברים הוא הקים קבוצת בניין לתפארת.
מאותם ימים רחוקים עומדים עוד על תילם כמה בנינים המזכירים לנו את ראשית דרכנו בהתיישבות. מגדל המים, בית התינוקות שהפך למועדון, הגן הראשון שהפך למתפרה ושני בתי הביטחון - בתי קומתיים.
לאחר תקופה קצרה נבחר שרוליק לגזבר ובא כוח הקיבוץ כלפי חוץ. בלי הכשרה כלשהי הוא התחיל לעסוק בענייני כספים וייצג את הקיבוץ בכול המוסדות הלאומיים.
המשפחה מתרחבת ונולדים יורם – 1945 וענת – 1951.
לאחר תקופת הגזברות הוא נבחר לרכז פרויקט חדש- הקמת המוסד החינוכי האזורי של "הרי-אפרים" (1950). שרוליק היה שותף מלא לכל התהיות, ההתלבטויות והדיונים שהיו בשותפות הזו.
לאחר תקופה קצרה התחילו להתנוסס, לא רחוק מהקיבוץ, הבניינים הראשונים שהיוו את הבסיס למוסד החינוכי "הרי אפרים".
1951 - שרוליק היה שותף מלא להחלטה להקים את מפעל הברגים. הוא יוצא יחד עם אהרון אלפר לגרמניה לבדיקה וקנייה של המכונות הראשונות למיברג -  המפעל לברגי עץ.

לאחר הקמת מברג התקבלה פנייה מהקיבוץ הארצי שנשחרר את שרוליק לריכוז מחלקת הבנייה. לאחר דיונים קשים מתקבלת ההחלטה לשחררו (1953).
התקופה בה הגיע שרוליק למחלקה הייתה קשה ביותר -  מצוקה כספית, בעיות ארגוניות סבוכות וחוסר אמון בקיבוצים כלפי המחלקה. תוך פרק זמן קצר הגיע שרוליק להישגים ויעידו על כך השורות שנכתבו ב"על המשמר" ביובל ה-15 של המחלקה
ב- 1966: "...ישראל גוברמן - המנהל הנמרץ שידו בכל ויד כל בו והוא מצניע לכת כאשר הוא מצביע על חלקם של אחרים בהצלחת המחלקה. המחלקה שהתחילה עם שלושה משקים, הגיעה להיקפים ניכרים בעבודתה ולהערכה של גורמי בניה ציבוריים רבים".
ב - 1957 הגיע השבר הגדול והאסון הנורא שפקד את משפחת גוברמן. בנם הבכור ארנון נהרג בתאונה בזמן שירותו הצבאי. האבל של המשפחה והקיבוץ היה ללא נשוא. עננה שחורה וכבדה כיסתה את שמי המשפחה. במצוקתה הרבה יצאה המשפחה לתקופת חופש שממנה לא חזרו לקיבוץ.
על אף יציאתו מהקיבוץ, המשיך שרוליק בעבודתו במחלקת הבנייה של הקבוץ הארצי.

שרוליק היה איש עם תבונה רבה, מוח חריף ויכולת שיפוט נדירה. הוא ידע בלשון ברורה לנתח תהליכים של חיי היומיום. תמיד עקב אחרי מה שקורה בקיבוץ. גם אחרי עזיבתו הקשר עם הקיבוץ נמשך. אוזנו הייתה כרויה לעזרה, לעצה ולתמיכה בזולת.
עם השנים ידעו ישראל ורחל הרבה ימי אושר. משפחתם גדלה, נולדו הנכדים שהוסיפו אור ונחת לביתם.
                                                                                                                                                     צבי גלצור


ישראל נפטר ונקבר בעין-השופט בשנת 1993 והוא בן 81. השאיר אחריו את רחל אשתו וילדיו – יורם, ענת ומשפחותיהם.