לייבוש (אריה) קוצר
בן קריינה ויונתן קוצ'ר
עלה לארץ 1935
נשוי ליהודית
אב לאפריים-1938, אורי-1942, נחמה-1946 ויואב-1954

לייבוש נולד במרץ 1913 בעיר קרמניץ, שהשתייכה למחוז ווהלין הפולני. בשנים שלפני מלחמת העולם השניה הייתה בקרמניץ קהילה יהודית גדולה שהיוותה את אחד ממרכזי תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה. עד 1939 פעלו בעיר מוסדות חינוך יהודיים וביניהם הגימנסיה העברית "תרבות".
הוריו של לייבוש – יונתן וקריינה עבדו קשה למחיית המשפחה. האב היה מוסמך לרבנות שהתפרנס כפועל בבית חרושת לפחים וכמנהל חשבונות של טחנת קמח.
במשפחה היו חמישה...

לייבוש (אריה) קוצר
בן קריינה ויונתן קוצ'ר
עלה לארץ 1935
נשוי ליהודית
אב לאפריים-1938, אורי-1942, נחמה-1946 ויואב-1954

לייבוש נולד במרץ 1913 בעיר קרמניץ, שהשתייכה למחוז ווהלין הפולני. בשנים שלפני מלחמת העולם השניה הייתה בקרמניץ קהילה יהודית גדולה שהיוותה את אחד ממרכזי תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה. עד 1939 פעלו בעיר מוסדות חינוך יהודיים וביניהם הגימנסיה העברית "תרבות".
הוריו של לייבוש – יונתן וקריינה עבדו קשה למחיית המשפחה. האב היה מוסמך לרבנות שהתפרנס כפועל בבית חרושת לפחים וכמנהל חשבונות של טחנת קמח.
במשפחה היו חמישה ילדים: שלוש אחיות - חיה, פוליה וליובה, (שנפטרה ממחלה בגיל 12), ושני אחים - לייבוש ושִיקָה.
שם המשפחה היה במקור כָּשֶר (kosher) ושונה לקוּצֶ'ר, (Kutcher בפולנית). בעקבות גלי האנטישמיות באירופה העדיפו יהודים רבים שלא להבליט את יהדותם. השם כָּשֶר בלט מאוד ביהדותו, קוּצֶ'ר נשמע פולני, ולבסוף הפך לקוֹצֶר, שנשמע חלוצי כראוי....

לייבוש למד בגימנסיה העברית "תרבות" ורכש את השפה העברית בשנות לימודיו. בגיל עשר הצטרף לקן "השומר הצעיר" בעירו. אש הציונות והמהפכה בערה בו והוא הגיע להיות ראש הקן בקרמניץ, חבר במועצת הקיבוצים של התנועה בפולין ויצא להכשרה בצ'נסטוחובה, לקראת עלייתו לארץ.
אחותו השנייה, פוליה, עלתה לארץ ב-1932. לייבוש עלה ב- 1935 והגיע לקיבוץ בחדרה. ההורים והאחות חיה עלו לארץ  ב- 1938, בעקבות פוליה ולייבוש, והתיישבו בתל אביב. האח הצעיר נשאר בפולין ועקבותיו אבדו בשנות המלחמה.
בקיבוץ בחדרה עבד לייבוש כנגר אריזה באחד הפרדסים. הוא סיפר שלא זכה להיות בין החברים שעלו לג'וערה (1937), משום שמשכורתו הייתה גבוהה ואי אפשר היה לוותר על התמורה.
עם המעבר מג'וערה לעין השופט הוא שימש כעגלון. ב- 1944 הוא התחיל לעבוד ברפת, והתמיד בעבודתו 31 שנים. כרפתן הוא היה ידוע בחריצותו ובקצב חליבה מהיר כמכונה.
לאחר שנות העבודה הרבות ברפת הוא עבר לעבוד בתעשיית אביזרי החשמל (אלתם של היום). גם בעבודה זו הוא התמיד שנים רבות, עד גיל 98 בקירוב, וזכה לכינוי "הסבא של אלתם".
לעיתונאי "מעריב", שבא לסקר את עבודת הותיקים באלתם, הוא אמר שהעבודה היא התרופה הטובה ביותר, המבטיחה את בריאותו.
גם במפעל, כמו ברפת, הוא היה ידוע בחריצותו, אחריותו והתמדתו. הוא זכה לעבוד במכונות שאורי בנו תיכנן, והיה גאה במכונה שנקראה "לייבושיה", על שמו.
לייבוש קשר את גורלו עם יהודית, לאחר שבעלה הראשון נרצח מן המארב (1938), ואימץ את אפרים בנו, שנולד לאחר הרצחו, ונקרא על שמו. למשפחה שהקימו השניים נוספו אורי (1942), נחמה (1946) ויואב (1954).
יהודית ולייבוש זכו לשבעים שנים של חיים משותפים, הקמת משפחה ענפה, אהבה הדדית גדולה וטיולים חובקי עולם.
לייבוש היה מעורב גם בחיים החברתיים של הקיבוץ. לאורך השנים הוא היה פעיל בועדות הקיבוץ ויצא לפעילות בסניפי מפ"ם ברמלה ובנתניה.
לאורך שנותיו בקיבוץ הוא היה ידוע כרקדן. עד ימיו האחרונים הוא היה מאושר לרקוד באותה התלהבות וחן כמו שרקד בימים רחוקים.
יהודית נפטרה בשנת 2009. לייבוש כאב מאוד את לכתה, אך מצא את דרכו להמשך החיים בעזרת המשפחה על נכדיה וניניה, שסעדה ותמכה בו באהבה ובמסירות, והוא החזיר לה אהבה וחום. בשנה וחצי האחרונות לחייו הוא עבר לבית הדר.
לייבוש ויהודית היו מעמודי התווך של הקיבוץ וחלק מסיפורו המופלא של המקום.

לייבוש נפטר שבע ימים ומעשים, בשנת 2012, והוא נושק לשנת המאה של חייו. השאיר אחריו את ילדיו – אפרים, אורי, נחמה, יואב, בני/ות זוגם, ומשפחותיהם המונות 12 נכדים ו-17 נינים.