אתר ההנצחה של עין השופט - שק לאה

נולדה: ניו יורק, ארה"ב
15.01.1915
כ"ט טבת התרע"ה

נפטרה: עין-השופט
08.05.1995
ח' אייר התשנ"ה

לאה שק
בת שרה ונח קליין
עלתה ארצה-1937
נשואה לראובן
אם לברכה-1945 ודניאלה-1950

לאה נולדה ב – 1915במנהטן שבניו-יורק, להוריה שרה ונח קליין. הבית היה מסורתי-חופשי ולאה הלכה לבית-כנסת עד גיל 15. אביה, יליד העיר לודז-פולין, הגיע לארה"ב בגיל צעיר (1910 לערך) ועבד כפרוון. אימה, ילידת העיר וילנה-ליטא, הגיעה לארצות-הברית בגיל 13 בערך. לאה למדה בתיכון ע"ש רוזבלט בברונקס ובבית-ספר יהודי. היא נאלצה להפסיק את לימודיה ולעזור בפרנסת המשפחה בעסק.

בזיכרונותיה היא סיפרה: "המורה בבית-הספר הייתה ילידת ירושלים וציונית נלהבת. השיר הראשון שלמדתי ממנה היה "עורה עורה ישראל"...בגיל 8 יצאתי פעם ראשונה עם קופסת הקרן הקיימת וחלמתי על ארץ-ישראל. אבא לא היה קשור לשום אירגון ציוני או סוציאליסטי. שפת הורי הייתה יידיש מתובלת באנגלית... המורה הציונית אירגנה אגודה של ילדים מבית-הספר בשם "ציונה"... יום אחד הזמינה המורה נציגים של שתי תנועות נוער - "הבונים" ו"השומר-הצעיר"... אני העדפתי את ה"בונים" אבל אחי רצה רק את ה"שומר-הצעיר" בגלל רמת הצופיות הגבוהה והרמה הרצינית של הפגישות. נרשמתי גם ל"שומר-הצעיר"... הפעולה הראשונה שלנו התקיימה בי"א באדר בה שמענו את הסיפור על טרומפלדור... מי שהשפיע עלי מאוד היה המדריך דוד קוסלביץ, אותו שאלתי האם "השומר-הצעיר" היא תנועה סוציאליסטית. דוד ענה לי במשל – "השומר-הצעיר" הוא כמו בקבוק שצריך לפתוח ולטעום מה יש בפנים. צריך ללמוד, אין להסתפק בתווית שבחוץ, כדי לדעת מה בפנים. הערכתי אותו מאוד על תשובתו . הוא לא עשה תעמולה סתם אלא לימד אותי ללמוד... מהתנועה קיבלתי הרבה מאוד מבחינה רוחנית, תרבותית, מוסיקה וספרות. לא אשכח שהודות לתנועה הגעתי למוזיאון החדש בניו-יורק כשאני לובשת חולצה שומרית..."
האידיאליזם וההומניזם הפרוגרסיבי נשארו איתה לאורך כל חייה. היא לא יכלה לסבול עוני בעולם.

לאה עלתה לארץ ב – 1937 והצטרפה יחד עם חבריה מארצות-הברית לקבוץ כפר- מנחם, שם עבדה ברפת. בתקופה זו נוצר הקשר עם ראובן, שחי בעין-השופט. ב- 1945 הקבוצה האמריקאית עברה לעין השופט ולאה בתוכם. השניים נישאו ונולדו בנותיהם – ברכה (1945) ודניאלה (1950).
חברה מילדות, משה ברזילי, סיפר עליה: "... לאה הייתה בחורה שקטה ומופנמת. היא לא כתבה לעיתון הקיבוץ ולא דיברה בשיחות הקיבוץ. מי שהכיר אותה מקרוב ידע שהיא אישה מיוחדת, בעלת אידאולוגיה רדיקלית, קיבוצניקית השומרת על עקרונות ואמונה. היא ואני גדלנו בקווים מקבילים: שנינו נולדנו בניו-יורק, ההורים של שנינו היגרו מאירופה לארצות הברית, שנינו הצטרפנו ל"שומר הצעיר" בגיל צעיר, שנינו הדרכנו בקן, שנינו יצאנו להכשרה בחווה בליברטי, שנינו היינו חברים בקיבוץ עליה ב', שנינו היינו בכפר- מנחם, שנינו התגייסנו לצבא הבריטי – לאה ב-A.T.S ואני בבריגדה, שנינו עברנו מכפר-מנחם לעין-השופט, שנינו היינו שכנים שנים רבות".

ב-1947, עשר שנים לאחר עלייתה, נסעה לאה עם ראובן לנמל חיפה לקבל את פניהם של אימה ואחיה יעקב עם אשתו טובה ובנם בן השנתיים גבריאל. לאה הביאה את המשפחה המורחבת לעין השופט בהתרגשות גדולה. האח יעקב היה איש ה"שומר-הצעיר" שציפה לעליית קיבוצו חצור שבדרום. אימה של לאה נשארה בעין השופט וחיה בו עד פטירתה ב-1976. האח יעקב עבר עם משפחתו לקיבוץ חצור.
ב-1948 קרה אסון כאשר יעקב גויס, זמן קצר לאחר עלייתו, ונפל בשעת מילוי תפקידו והוא רק בן 31. יעקב הותיר אחריו אלמנה ובן צעיר והמשפחה הייתה צריכה להתמודד עם האסון הנורא.

בעין-השופט עבדה לאה למעלה מארבעים שנה בקומונת הילדים במסירות גדולה. אפילו בתקופה שלא הייתה בקו הבריאות הייתה באה לעבודה ושאלה אם יש משהו שצריך לעזור בו.
ראובן עבד ברפת בשעות הלילה והבוקר המוקדמות. הטיפול בבנות נפל על לאה והיא עשתה זאת בשקט ובהבנה שאלה החיים וכך צריך לנהוג.
לאה חלתה במחלה ממארת. החודשים האחרונים לחייה היו קשים עבורה. ניתוחים, טיפולים והרבה נסיעות לבתי חולים.
לאה הייתה כל חייה דבקה בעקרונות, מאמינה באידאולוגיה הסוציאליסטית ובמאבק לעולם טוב יותר.

עופרה בריל

לאה נפטרה ב-1995 והיא בת 80 שנה. השאירה אחריה את בעלה ראובן ובנותיה – ברכה, דניאלה ומשפחותיהם.

שק ראובן