מלכה אלפר 

מלכה אלפר
בת רבקה-לאה ומשה שנעייר
עלתה ארצה-1939
נשואה לאהרון
אם לאחישי-1943 ואבנר-1953

מלכה נולדה ב-1921 להוריה משה ולאה שנעייר בברלין, גרמניה.
כותבת עליה חברתה טובה בורנשטיין : 
"מלכה איננה. לשבת ולכתוב על מלכה – נראה לי פשוט לא צודק. הצעירה בין שכנינו, מלאת מרץ ותוכניות, ואותה עלינו להספיד?
עשרות שנים התגוררנו דלת ליד דלת. השנים הללו העמיקו והגבירו את חברותנו, שהפכה עם השנים לידידות קרובה ביותר.
מלכה הגיעה לקיבוץ ב- 1939 במסגרת של גרעין של חניכי השומר-הצעיר שהיה מיועד להצטרף לקיבוץ כפר-מנחם וקיבל הכשרה בעין השופט. הגרעין של יוצאי גרמניה היה תוסס ומלא חיים, ומלכה בולטת ביופייה. בשנים הראשונות ההן לא נפגשנו במקומות העבודה, אבל כבר נפוצה השמועה שמלכה, למרות גילה הצעיר, משקיעה בעבודה את מירב כוחותיה ותמיד ניתן לסמוך עליה.

...

מלכה אלפר
בת רבקה-לאה ומשה שנעייר
עלתה ארצה-1939
נשואה לאהרון
אם לאחישי-1943 ואבנר-1953

מלכה נולדה ב-1921 להוריה משה ולאה שנעייר בברלין, גרמניה.
כותבת עליה חברתה טובה בורנשטיין : 
"מלכה איננה. לשבת ולכתוב על מלכה – נראה לי פשוט לא צודק. הצעירה בין שכנינו, מלאת מרץ ותוכניות, ואותה עלינו להספיד?
עשרות שנים התגוררנו דלת ליד דלת. השנים הללו העמיקו והגבירו את חברותנו, שהפכה עם השנים לידידות קרובה ביותר.
מלכה הגיעה לקיבוץ ב- 1939 במסגרת של גרעין של חניכי השומר-הצעיר שהיה מיועד להצטרף לקיבוץ כפר-מנחם וקיבל הכשרה בעין השופט. הגרעין של יוצאי גרמניה היה תוסס ומלא חיים, ומלכה בולטת ביופייה. בשנים הראשונות ההן לא נפגשנו במקומות העבודה, אבל כבר נפוצה השמועה שמלכה, למרות גילה הצעיר, משקיעה בעבודה את מירב כוחותיה ותמיד ניתן לסמוך עליה.

הגרעין הגרמני עזב לכפר-מנחם אך על מלכה לא ויתרנו... מלכה ואהרון הכירו במסגרת הקבוצה, נישאו ולאחר תקופת ה"וובל" (סוג של צריף) עברו לשיכון "קבע" – בית בן חמישה חדרים שיועד לחמש משפחות, והפכנו לשכנים. ב-1943 נולד בנם הבכור אחישי. גידלנו את הילדים הראשונים שלנו על המרפסת הארוכה והמשותפת ששימשה מקום נהדר למשחקים, מכות, מריבות והתפייסויות בין הילדים.
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה (1944) התנדבה מלכה לארגון A.T.S (חיל הנשים של הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה) והיא נותקה לזמן ממושך מהבית, ממשפחתה ומבנה הקטן – אחישי שהיה בן שנה.
עם סיום המלחמה עלו הוריה של מלכה ארצה, לאחר שהספיקו לברוח מגרמניה לדרום אמריקה. בעבור מלכה הייתה זו תקופה רווית מתח. המחשבה אודות אנשים זקנים (במושגים של אותם ימים), אנשים דתיים מאוד – כיצד הם ייקלטו בקיבוץ והאם יבינו את  חיינו כאן, העסיקה  אותה מאוד. אבל המציאות הייתה שונה לחלוטין.
הוריה של מלכה נקלטו בקיבוץ באופן יוצא מן הכלל. הם ניהלו את אורח חייהם בדרכם המיוחדת וזכו להערכה ואהבה רבה מצד החברים כולם.
למלכה, הייתה זו תקופה מאושרת. הוריה זכו לזקנה יפה ולטיפול מסור. מלכה עשתה כל מאמץ כדי להקל עליהם.
לאחר המלחמה יצא אהרון לשליחויות באירופה במחנות העקורים ובטיפול בבתי הילדים, מטעם הג'וינט ומטעם הקיבוץ- רכישת מיברג.
מלכה נשארה לבד, כשהיא נושאת בעול גידול בנה ואחראית בבית התינוקות. אהרון במרחקים – והזמן הפנוי שעמד לרשותה של מלכה הצטמצם מאוד.

עוברות השנים. כולנו מתבגרים ומתבשרים שעלינו לעבור לשיכון ותיקים עם שירותים צמודים. כמובן ששתי משפחותינו אינן נפרדות. כאן בבית הזה נולד אבנר (1953), כי את מלכה אחזו צירים והיא איחרה לנסוע לבית החולים. השניים הפכו בין רגע לגיבורים!!
לימים סיפרה מלכה איך באותה שבת נעדרו אהרון והשכנות מהבית, איך הבחורים איבדו את עשתונותיהם, אבל נולד תינוק בריא ומתוק.
בבית זה העמיקו קשרינו ונתהדקו מאוד. דפוסי החיים השתנו מעט עם הזמן. הבית המשפחתי תפס מקום יותר גדול אבל העבודה המשותפת בגינה, מסיבות משפחתיות, אירוח חברים, ימי הולדת לשכן המבוגר הפכו לשם דבר. מלכה היתה היוזמת ומארגנת את כל האירועים הללו.

מלכה אהבה ללמוד. תמיד, בכל רגע פנאי, היתה מוכנה לשבת, לקרוא וללמוד. היה בכך מעין פיצוי לתקופת הנעורים שלא הצליחה למצות. היא ידעה אנגלית על בוריה, למדה צרפתית באופן שיטתי ולבסוף גם ערבית...
מלכה התעניינה בידיעת הארץ ויצאה לטיולים קשים, שכל אחד מהם נחרט בזיכרונה כחוויה ייחודית – לימודית וחברתית. והיו הטיולים לחו"ל. לאחר כל טיול הקשבנו לסיפוריה והשתתפנו בחוויותיה. תוכניות רבות עוד עמדו בפניה, אך היא לא הספיקה להגשימן.

למשנקים הגעתי כמה שנים לאחר בואה של מלכה. מלכה אהבה את עבודתה במפעל ותמיד ציינה זאת. תמיד ראיתיה רכונה על המוצר והספקיה היו עצומים. מסודרת ואסתטית – עד יומה האחרון.
מלכה מילאה תפקידים חברתיים רבים, ותמיד בהצלחה. אכפתית מאוד על האדם והקיבוץ.

כאשר פרצה המחלה, והיא טרם ידעה את טיבה, עברו עליה חודשים רבים בסבל ותקווה. כאשר הגיעה הבשורה הקשה, סיפרה לי מלכה איך היא מתכוונת להתמודד עם המצב. היא שוחחה עם ידידים נוספים ובכך הקלה על כולנו ואולי גם על עצמה. היא לא הפסיקה עבודתה, גם אם קשתה עליה מאוד. היא המשיכה ללכת עם אהרון לקונצרטים, להצגות, להתעמלות וטיולים יומיים. אף נסעה לאופרה ביפו וחזרה מאושרת. מלכה אהבה לקרוא וקראה עד כמה שרק ניתן. היא עשתה מאמצים גדולים לסיים את ספרו של א.ב. יהושע "מר מאני" שנהנתה ממנו מאוד. מיד לאחר מכן החלה לקרוא את ספרו של יצחק בשביס-זינגר – עוד פרק, עוד עמוד, עוד שורה.

לפני שבועיים הופיעה מלכה בחג הקיבוץ, לבושה בטוב טעם כמו תמיד, זקופה, יושבת ומשוחחת עם חברים שדרשו בשלומה.
אני כותבת ובחוץ אני שומעת את נכדותיה לילה ועמי, את אבנר ואהרון. רבות אפשר לספר על אהבתה, מסירותה וטיפולה בנכדות.
כולם כאן, רק מלכה איננה. הלכה מאיתנו זקופת קומה, בשקט, בדיוק כפי שרצתה. כמה היא תחסר למשפחתה ולכולנו!"

                                                                                                                                              טובה בורנשטיין

מלכה נפטרה ב- 1991 והיא בת 70. השאירה אחריה את בעלה אהרון, בניה - אבנר, אחישי ומשפחותיהם.