אהרון אלפר
בן ינטל וסנדר
עלה ארצה-1933
נשוי למלכה
אב לאחישי-1943 ואבנר-1953

דברים בהלוויה:
שלום אבא יקר שלי,
בשעה זו של ערב, נהגנו להיפגש מדי פעם בשנים האחרונות, כשאני בדרכי מהיכן לאי-שם, ואתה אחרי עוד יום בבית הדר.
נהגנו לשבת ולשוחח בינינו, או יותר נכון אני מנסה לגרור אותך לשיחה, כשהנושא הקל ביותר וגם המעניין ביותר, היה תמיד לחזור ולשאול שאלות על הימים והמקומות הרחוקים ההם, וללמוד עוד פרטים נעלמים על ילדותך.
נולדת בעיר סלונים, ב- 10 לחודש מאי 1913, לאמך ינטל, בת חנה דבור לבית אסטרינסקי, ולאביך אלכסנד אלפר, בן לרב' יעקב...

אהרון אלפר
בן ינטל וסנדר
עלה ארצה-1933
נשוי למלכה
אב לאחישי-1943 ואבנר-1953

דברים בהלוויה:
שלום אבא יקר שלי,
בשעה זו של ערב, נהגנו להיפגש מדי פעם בשנים האחרונות, כשאני בדרכי מהיכן לאי-שם, ואתה אחרי עוד יום בבית הדר.
נהגנו לשבת ולשוחח בינינו, או יותר נכון אני מנסה לגרור אותך לשיחה, כשהנושא הקל ביותר וגם המעניין ביותר, היה תמיד לחזור ולשאול שאלות על הימים והמקומות הרחוקים ההם, וללמוד עוד פרטים נעלמים על ילדותך.
נולדת בעיר סלונים, ב- 10 לחודש מאי 1913, לאמך ינטל, בת חנה דבור לבית אסטרינסקי, ולאביך אלכסנד אלפר, בן לרב' יעקב אלפר. כשהיית כבן שנה, נסע אביך לעיר ניג'נינובגורוד במזרח רוסיה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהתקרבה החזית לסלונים, לקחה אותך אמך ונסעתם גם אתם לניג'נינובגורוד.  כשהגעתם, כך אתה מספר, שאל אביך את אמך, מדוע באתם?  ואמך ענתה, מה, לא שמעת? פרצה מלחמה.  סיפור זה המחיש בעבורי את השוני הרב בין ימינו לימי ילדותך.
לאחר המלחמה חזרתם והשתקעתם בעיר ביאליסטוק.  שם למדת בגימנסיה העברית, והתוודעת לתנועת "השומר הצעיר".  בגיל 18 עזבת את הבית ויצאת להכשרה בצ'נסטכובה. מאוחר יותר, נהנית להתעלל בנו בנסותנו להגות את השם... 
בשנת 1933 הפלגת לארץ ישראל, וירדת בנמל יפו.
אהבתי לשמוע על השנים הראשונות בארץ ישראל, על הערצתך לתושבי הארץ הערבים, שאת שפתם ומנהגיהם למדת, על הימים הראשונים בג'וערה, על מכתב שכתבת להוריך,  בו סיפרת בגאוה על כך שאתם מצליחים להתקיים, מהיבול שהניבו השדות שזרעתם בשנה הראשונה.
היו אלה הזדמנויות נהדרות, לאסוף עוד פירור של מידע אודותיך, ולהוסיף צבע לתמונה שבה דמיינתי את חייך. שכן כל אותן תמונות בודדות של בני משפחתך, שהיו בידך, הן תמונות בשחור לבן, בהן נראה אתה, ילד בלונדיני רזה עם אזניים גדולות, שעוברות כסמל במשפחתנו.

כילד קטן, הייתי בטוח שבאירופה אין צבעים, והכל שחור ולבן כמו בתמונות שבאלבום... הייתה לי תכנית, שניסע פעם יחד ותראה לי היכן גדלת ומאין באת. כשהצעתי זאת, פסלת מיד את הרעיון, ואמרת שאין בעיר איש מהאנשים היקרים שחיו בה כאשר היית ילד ונער, ואין לך מה לעשות שם. התחמקת תמיד מלספר על הוריך שנרצחו שם, כשחוסל גיטו ביאליסטוק, ועל אחיך המורד האידאליסט, שנפטר ממחלה בכלא, בראשית שנות השלושים. חשבת שבעבורך די בשמות בניך, אחישי ואבנר, כדי להנציח את זכר בני משפחתך. מעולם לא הצלחתי לרדת לעומק רגשותיך בנושא זה,

עד לפני כמה חודשים, כשסיפרת לי בפעם הראשונה על רגשות האשמה שאתה נושא עמך, על מי שהשארת אותם שם.  זאת ההזדמנות שלי להודות לך, על שבאת לכאן ונתת לי ארץ, כדי לבנות בה בית שהוא שלי, על שאני יכול להראות לילדים שלי את הנדנדה, שעליה התנדנדתי כאשר הייתי ילד, ולחיות איתם על אותה אדמה, עם אותו נוף שראיתי כשפקחתי את עיני. הודות לך צבועה ילדותי אצלם בצבעים ולא בשחור לבן.
איש מלא ניגודים היית - קפדן ונוח לרגוז, מצליף באנשים בלשונך ובטון קולך. הסתכלת בבוז על תרבותנו היחפה, על שפתנו הדלה.  השפה העברית הייתה בפיך מלאה ועשירה. היית ונשארת אירופאי, לא היית מסוגל ללכת יחף אפילו מטר, ועל מכנסיים קצרים וסנדלים, לא היה מה לדבר. 
אמרת שסגנון השחיה שלך נקרא סגנון גרזן, וכשבקשתי שתדגים, הסברת שגרזן לא שוחה, הוא רק צולל... ממך קבלתי כנראה את כשרון הצלילה.
צד שני של אישיותך מלא חום וחיבה. למשל לבני כיתתי ובעיקר לבנות כיתתי.... לכל אחד מהם היה בפיך שיר דקלום, או כינוי חיבה אותו שמרת בעבורם במיוחד, ולא ויתרת על אף הזדמנות להשתמש בהם - אפילו בימיך האחרונים.

                                                                                                                               בנו-אבנר

 אהרון נפטר שבע ימים בשנת 2004 והוא בן 91. השאיר אחריו את בניו - אבנר, ואחישי ומשפחותיהם. מלכה אשתו נפטרה ב-1991