מינה שפרן

נולדה: לינסק, פולין
09.10.1917
כ"ג תשרי התרע"ח

נפטרה: עין-השופט
20.03.1993
כ"ז אדר התשנ"ג

מינה שפרן
בת חנה ויצחק שוורץ
עלתה ארצה-1938
נשואה לנחמן
אם לגלעד-1942, אבישי-1947, איציק-1951 וחנה-1956

מינה נולדה בלינסק, עיר קטנה בפולין בשנת 1917 להוריה חנה ויצחק שוורץ. המשפחה הייתה מסורתית והיו בה שבעה אחים ושלוש אחיות. לאחר השואה נשארו מהמשפחה רק מינה, אחותה- ברוניה ואחיה- משה.
בבית אחד גדול גרה כל החמולה - הסבים ושלוש משפחות מקירבה ראשונה. הבית היה עם הרבה חדרים, ולכל משפחה הוקצו שני חדרים ומטבח. חצר גדולה הקיפה את הבית ובחצר נערכו מפגשים משפחתיים.
באותם זמנים לא היו מים זורמים בבית ולא היה חשמל. את הכיריים הגדולים במטבח היו מבעירים בעזרת בולי עץ. המרתף שימש כבית קירור ושם אוחסנו שקים עם תפוחי אדמה.

משפחת שוורץ הייתה במצב כלכלי טוב וההורים עסקו רבות בגמילות חסדים בקהילה היהודית שהיו מחצית מתושבי העיירה.
סבתה של מינה, מצד אימה, הייתה אישה אמידה בעלת זיכיון על הרבה אדמות. הסבים מצד אביה היו קצבים (בוצ'רים). גם הם חיו חיי רווחה ואירחו רבים בסעודות השבת בביתם.
אבא של מינה היה גבאי בבית הכנסת שבעיירה כארבעים שנה. המשפחה התפרנסה בעיקר ממסחר בעצים וסחר בבשר.
מינה הייתה הבת השישית במשפחה אחרי חמישה בנים. ההורים פינקו אותה והאחים הציקו לה קצת.
אך הילדה הקטנה נקשרה מאוד לאחיה הגדולים ובמיוחד למשה ששמר עליה תמיד. משה היה ראש הקן ב"שומר-הצעיר" ועלה לארץ הראשון.
מינה למדה בבית הספר היסודי שש שנים. היא נאלצה לוותר על השכלה תיכונית כי בעיירה לא היה בית- ספר תיכון והחלה לעזור בבית בבישולים.
המשפחה הייתה מאוד מלוכדת וקרובה, אך היו ויכוחים עקרוניים ודעות סותרות בענייני מפלגות.
בבית שוורץ גרה עוזרת גויה שדיברה אידיש. העוזרת דאגה להזכיר לילדים להתפלל ויקפידו במצוות היהדות. העוזרת עזרה לאימא באפיית חלות לשבת, בבישול ועבודת הגינה.

בזיכרונותיה כותבת מינה: "מהחגים אהבתי במיוחד את פסח ושבועות. לפסח כל ילד קיבל בגד חדש ונעלים. גם היו מציידים את הבית במה שחסר. לא אהבתי את ביעור החמץ, כשהוציאו את כל הרהיטים וסיידו. בשבתות היינו כשנים-עשר איש מסביב לשולחן, שרים זמירות שבת וקוראים. בערב שישי אכלנו מרק-בשר ועוף שבושלו על תנור העצים. עוד מאכלים שאכלנו היו צ'ימס משזיפים מבושלים, גזר מבושל ובשבת צ'ולנט. בימי חמישי אימא הייתה אופה לחם, כעשר כיכרות, שהספיקו לכל השבוע. את הבצק הכנו בשתי גיגיות גדולות. את טעם דגי הגפילטע- פיש אני זוכרת עד היום. מאכל נוסף שאהבתי היה גבינות חמוצות מעורבבות עם ביצה במחבת. כל היום עסקנו בבישולים וגם חלקנו לעניים".

בגיל שתיים עשרה הצטרפה מינה ל"שומר–הצעיר". במפגשי התנועה היא למדה עברית, נפגשה עם שליחים שבאו מהארץ ורעיון העלייה לארץ הלך והשתרש בה.
באותם שנים התגברה האנטישמיות בפולין. השקוצים הפולניים הפיצו כרוזים נגד היהודים והמצב הכלכלי הלך והחמיר.
מינה יצאה להכשרה בעיר קרקוב לקראת עלייתה לארץ. היא עבדה באריזה בבית חרושת לשוקולד. בזמן העבודה היא הייתה זוללת מדי פעם שוקולד. ביציאה מהעבודה הייתה בדיקה יסודית כדי שלא יוברחו חפיסות שוקולד החוצה. בהכשרה היה האוכל בצמצום אך בערבים היה שמח והיו רוקדים ושרים.
מתוך המציאות הקשה של אנטישמיות והמצב הכלכלי בעיירתה, היא מחליטה לעלות ארצה.
היה קושי לקבל אשרת כניסה לארץ ישראל. אחיה, משה, שהיה בארץ שלח בחור עם אישור עלייה כדי להתחתן עם מינה בנישואין פיקטיביים. מינה עולה על עגלה עם סוס ונוסעת עד וארשה. משם היא ממשיכה ברכבת לרומניה, וברומניה עולה על האוניה "פולניה" ומגיעה לארץ (1938).

בארץ היא נפרדה מהבחור שהתחתנה איתו וגרה אצל אחיה משה בחדרה. היא הצטרפה לגרעין של קבוץ המעפיל ועברה איתו לקיבוץ עין-המפרץ. לאחר חודשיים היא חזרה להמעפיל, עבדה במטבח ולמדה בישול בוויצ"ו.
בתקופת היותה בחדרה הכירה את נחמן והשניים החליטו להנשא. ב-1940 היא עוברת לעין-השופט. גלעד נולד ב-1942, אבישי נולד ב-1947, איציק נולד ב-1951 וחני ב-1956.
מינה התחילה את עבודתה בקיבוץ בבישול, אחר עברה לעבוד ברפת. ברפת עבדו 8 רפתנים והיו בה כ- 120 פרות שהיה צריך לחלוב אותן שלוש פעמים ביום. את הכדים עם החלב היו מעמיסים על פלטפורמה או סוחבים אותם עד לבית הקירור. את הזבל מהתאים הוציאו בקלשון וסחבו ביד את העגלה העמוסה בזבל.
בזיכרונתיה היא כותבת: "נחמן היה בא לבקר אותי ברפת. הוא הכיר את הפרות בשמותיהן- ליצנית, פסקנית, שלגיה וגאולה המכשפה. הוא היה שותה חלב ישר מהדלי. פעם בעטה בו פרה. בדרך כלל ליטפתי כל פרה לפני החליבה וממש סבלתי עם מישהו הרביץ לפרה...". ברפת היא עבדה 15 שנים.

ב -1957 היא עברה לעבוד בבישול במטבח המוסד ואחר כך קיבלה על עצמה את האחריות על המועדון לחבר במשך כעשר שנים. בשנותיה האחרונות עבדה באלתם.
מינה הייתה אישה חרוצה, שקטה וטובת לב. היא הייתה מסורה בכל ליבה למשפחתה ולקיבוץ וכך נזכור אותה.

עופרה בריל

נחמן נפטר ב-1992. מינה נפטרה ב-1993 והיא בת 76. השאירה אחריה את ילדיה – גלעד, אבישי, איציק, חנה ומשפחותיהם.

שפרן נחמן