|
מרים הוברמן
בת חיה ופישל רזניק
עלתה ארצה-1931
נשואה לצבי
אם לישי-1940 ואסתר-1945
מרים נולדה בקיוקי פולין ב- 1910 להוריה חיה ופישל רזניק.
כותב עליה קרוב משפחתה וחברה לקיבוץ סנדר דקל: "לפני שבעים שנה נפגשנו בפעם הראשונה. מרים, קרובת משפחתי הגיעה יחד עם אחיותיה מהעיר קובל לעיירתנו אוליקה. ההורים היגרו לארצות-הברית והבנות עברו לגור איתנו, עד שהתאחדו עם משפחתן באמריקה.
מרים הגיעה לאוליקה לאחר שכבר היתה חברה בתנועת השומר-הצעיר בעיירתה קובל. מהר מאוד היא ידעה ליצור קשרים עם הנוער ועם הבוגרים בעיירה.
יחסים...
|
|
מרים הוברמן
בת חיה ופישל רזניק
עלתה ארצה-1931
נשואה לצבי
אם לישי-1940 ואסתר-1945
מרים נולדה בקיוקי פולין ב- 1910 להוריה חיה ופישל רזניק.
כותב עליה קרוב משפחתה וחברה לקיבוץ סנדר דקל: "לפני שבעים שנה נפגשנו בפעם הראשונה. מרים, קרובת משפחתי הגיעה יחד עם אחיותיה מהעיר קובל לעיירתנו אוליקה. ההורים היגרו לארצות-הברית והבנות עברו לגור איתנו, עד שהתאחדו עם משפחתן באמריקה.
מרים הגיעה לאוליקה לאחר שכבר היתה חברה בתנועת השומר-הצעיר בעיירתה קובל. מהר מאוד היא ידעה ליצור קשרים עם הנוער ועם הבוגרים בעיירה.
יחסים טובים נרקמו בין התלמידים לבין המורים בבית-הספר "תרבות" ואיפשרו לנוער להצטרף לתנועת "השומר הצעיר". מרים פעלה כנציגת התנועה בכל מוסדות העיירה.
כעבור ארבע שנים היא הצטרפה למשפחתה באמריקה ובאופן טבעי השתלבה בקן "השומר הצעיר" בניו-יורק. ב- 1931 עלתה ארצה עם הגרעין הראשון של קיבוץ עלייה א' מארה"ב שמצא את מקומו במשמר העמק וכעבור שנה עבר למגרש הקיבוצים בחדרה.
הקשר שלנו נותק לכמה שנים וכל אותה תקופה לא ידענו שמרים ממשיכה את פעילותה התנועתית. כמו כן, לא ידענו שבעתיד ייפגשו חיינו בעין-השופט.
בעין-השופט פגשתי את מרים שנישאה בינתיים לצבי הוברמן .
מרים עבדה בבית התינוקות במשך שנים רבות לאחר שלמדה את המקצוע בירושלים. היא גם הכשירה חברות נוספות לעבודה עם תינוקות.
לאחר העבודה עם התינוקות עברה לעבוד כמטפלת עם קבוצות בחברת הילדים.
ב-1940 נולד ישי והשמחה רבה, לא רק בישראל אלא גם במשפחה באמריקה. הנה, מרים מגדלת בהצלחה גם ילד פרטי משלה. חלפו כמה שנים ונולדה אסתר'קה (1945) והמשפחה גדלה והתרחבה.
מרים נודעה במשפחה כאמא היודעת לדאוג לכולם. בזכותה נשמר הקשר עם כל בני משפחתה – בישראל ובארצות-הברית.
בחוג המשפחה קראנו לה מייטל'ה. בביתה היו מתכנסים כל האורחים, תמיד ליד שולחן ערוך ובו מיטב מטעמיה הטובים.
במשך השנים נולדו הנכדות ומרים מאושרת, השקיעה את כוחותיה בגידול המשפחה המתרחבת.
לימים עברה מרים לעבוד במתפרה, למדה תפירה והמשיכה לעבוד במקצוע זה עד שהמחלה הכריעה אותה.
כל יום, אם רק התאפשר לה – הגיעה לעבודה ברצון. אך מצבה הלך והחמיר.
יש שלבים בחיים שצריך לדעת לחיות איתם. להיות זקן, זהו שלב קשה, שלב של הליכה במדרון. השביל יכול להיות גם נהדר, תלוי באדם ההולך בו. מרים ידעה איך לחיות בנתונים אלו. מחלות רבות פקדו אותה ובמיוחד לאחרונה סבלה מחולשות. אולם רצונה לחיות היה עז והוא החזיק אותה זמן רב. היא השלימה עם מצבה, הסתפקה בכך שקמה בבוקר לעבוד ב"הדרן", הולכת לחדר האוכל וחוזרת הביתה. היה זה המסלול הקבוע שלה זמן רב. בבית היטיבה לעשות למען ילדיה ונכדיה שביקרו אותה. היה זה בעבורה סם החיים להמשיך ולהמשיך.
כשבריאותה התרופפה ביקשה רק להיות נוכחת בחתונות של הנכדות נגה ולימור,
ואכן, בקשתה נתמלאה והיא שמחה מאוד אך לא לזמן רב.
לפתע חלה התדרדרות נוספת במצבה; כוחותיה אזלו וגם מצב רוחה השתופף. פעמים רבות אושפזה בבית חולים ולבסוף, לאחר התקף הלב האחרון – לא שבה הביתה.
ערב מותה ביקרתי אותה בבית החולים. היה לה קשה לדבר והיא הייתה במצב רוח קשה. אסתר'קה ניסתה לדובב אותה והזכירה לה את שמי. מרים פקחה עין לרגע כמו אמרה שלום אחרון. למחרת נדם ליבה לנצח.
ביתה של מרים יישאר עבורנו ועבור ברכה וליפק ליבנה יתום, סגור, ואנו נמשיך מאוד להתגעגע.
מרים – אוהבת האדם ידעה להעניק חיבה למשפחה ולכל אדם ששהה במחיצתה.
נזכור אותה בכוחה ובמרצה ובכל אשר תרמה לחברה ולמשפחה".
סנדר דקל
מרים נפטרה בשנת 1997 והיא בת 87. השאירה אחריה את בנה ישי ובתה אסתר ומשפחותיהם.
|
