רחל צור

רחל צור (קמינצקי)
בת שרה ודוב פרום
עלתה ארצה-1933
נשואה לנתן
אם לנועה-1939, יואש-1943 וחוה-1948

רחל צור נולדה בל'ומזה, פולין ב- 1913 להוריה שרה ודוב פרום.
ביום ההלוויה ספדה לה בתה נועה:
"תחילתו של סיפור חייה של אמא הוא אי שם בתחילתה של המאה הקודמת, סיפור מופלא של חיים עשירים ומלאי מעש.
אימא גדלה במשפחה מרובת ילדים בעיר לומז'ה שעל גדת נהר הנרב. היא הייתה הצעירה בילדי המשפחה, ה"מוז'ינקה". מסיפוריה עולה תמונה של משפחה חסידית עם הרבה שמחה. משפחה דתית, ציונית, פתוחה וליברלית, שהניחה לילדיה לחיות על פי דרכם ואמונתם.
בדרכה המיוחדת היא הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ולא סיימה את לימודיה, כי התנועה הייתה חשובה יותר.
בגיל שש עשרה עזבה את הבית והצטרפה להכשרה בצ'נסטוחובה. 
לימים, אימא סיפרה על חיים של דלות ועבודה קשה ועל הקושי של הניתוק מהבית וההורים. אבל הכיוון הוא אחד והדרך בהירה וברורה - עלייה לארץ ישראל, לקיבוץ.

...

רחל צור (קמינצקי)
בת שרה ודוב פרום
עלתה ארצה-1933
נשואה לנתן
אם לנועה-1939, יואש-1943 וחוה-1948

רחל צור נולדה בל'ומזה, פולין ב- 1913 להוריה שרה ודוב פרום.
ביום ההלוויה ספדה לה בתה נועה:
"תחילתו של סיפור חייה של אמא הוא אי שם בתחילתה של המאה הקודמת, סיפור מופלא של חיים עשירים ומלאי מעש.
אימא גדלה במשפחה מרובת ילדים בעיר לומז'ה שעל גדת נהר הנרב. היא הייתה הצעירה בילדי המשפחה, ה"מוז'ינקה". מסיפוריה עולה תמונה של משפחה חסידית עם הרבה שמחה. משפחה דתית, ציונית, פתוחה וליברלית, שהניחה לילדיה לחיות על פי דרכם ואמונתם.
בדרכה המיוחדת היא הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ולא סיימה את לימודיה, כי התנועה הייתה חשובה יותר.
בגיל שש עשרה עזבה את הבית והצטרפה להכשרה בצ'נסטוחובה. 
לימים, אימא סיפרה על חיים של דלות ועבודה קשה ועל הקושי של הניתוק מהבית וההורים. אבל הכיוון הוא אחד והדרך בהירה וברורה - עלייה לארץ ישראל, לקיבוץ.

ב- 1933 היא עולה לארץ, לחדרה. כאן הייתה ראשית הקריירה שלה כאקונומית, כאשר היה צריך לנהל תקציב דל ולכלכל אנשים עובדים עם חצי ביצה וזנב דג מלוח.
מחדרה - לג'וערה ולקיבוץ. שותפה למעשה הבראשיתי המופלא של בניית יש מאין,  בניית המקום היפה והפורח הזה שאנו חיים בו היום.
בלי אוניברסיטה, ללא קורס מתקדם בכלכלה ובניהול, תמיד פעילה, תמיד בתפקידים, שותפה ומעורבת. כל דבר שעשתה  - נעשה בכישרון ובתבונה.
שנים רבות ניהלה את העבודה במטבח, הייתה מטפלת ובעשרים השנים האחרונות עובדת מרכזית במשנקים.
בהזדמנויות שונות ביקשת שבהספד עלייך לא נדבר על כישרונך הקולינרי, על ה"גפילטע פיש", על הקניידלך על העוגות הנפלאות, כי לא זה מה שמאפיין אותך. אז הנה, אנחנו לא מדברים.
בנית עם אבא בית חם פתוח ומלא חיים. טיילנו הרבה בשדות בעקבות הטרקטור של אבא, הכרנו כל צמח, כל פרח וכל ציפור.
כאשר אבא חלה, טיפלת בו וסעדת אותו באהבה ומסירות אין קץ. השנים לאחר לכתו היו קשות וכואבות, אבל התמזל מזלך ואנו, כל ילדיך, כאן סביבך. משפחה גדולה ותומכת, עם נכדים אוהבים ומסורים והמון נינים.
גם כשהבריאות כבר לא הייתה משהו, ועינייך בגדו - לא ויתרת על ספר, על מוזיקה, על הרצאה וטיול, וידעת למלא את חייך בתוכן ועניין.
השנתיים האחרונות היו לא קלות. המחלה, עזיבת הבית, הוויתור על חייך הקודמים. הגעת למקום המופלא, "בית הדר", שהפך לביתך והעניק לך את התוכן לחיים, את החום את הביטחון ואת התמיכה שכל כך חשובים לבריאות הגוף והנפש....
 
"אימא", מילה כל כך קצרה המכילה בתוכה עולם ומלואו. את, שנשארת האחרונה לדור ההורים, היית האימא הגדולה והאהובה של כל בני משפחתנו הרחבה.
אנחנו, ילדייך, נכדייך ונינייך, נזכור ונתגעגע אל ביתך, שהיה תמיד מקום מפגש הומה, צפוף, רועש ושמח, ואלייך אימא".

כותבת בתה הצעירה חווה: "היית בשבילי הכל, אמא, חברה ומקור לתמיכה ועצה טובה. נתינה הייתה מילת המפתח. נתת מתוך  הכרה כי נתינה היא זו העושה את  חייך טובים ושלמים כל כך.
היום רוצה אני להודות לך על כל שנתת לי, לנו ילדיך, חתניך, כלתך, נכדיך וניניך.
תודה לא פחות גדולה, שעם בוא הזקנה, המחלות, האובדן - פתחת ידיך לקבל. לקבל את עזרתנו, תמיכתנו ואהבתנו. על שידעת לשתף אותנו בתחושותיך, הרגשותיך, כאביך, שמחותיך וגעגועיך לאבא."

רחל עם נתן, איש של שדות ומכונות חקלאיות, יחד מ-1936. נועה נולדה ב- 1939, יואש ב- 1943 וחוה ב- 1948.
נתן נפטר ב- 1981.
רחל נפטרה ב- 15/11/2006, כ"ו חשון, 25 שנה אחרי נתן בעלה האהוב.
היתה בת 93 שנים במותה. השאירה אחריה את ילדיה - נועה, יואש, חוה ומשפחותיהם ואת משפחת אחיה.