|
רעיה בורגמן
בת ביילה ונוח שפירא
עלתה ארצה-1957
נשואה ליחיאל
אם לבן ציון-1950 וחנה-1961
דברים בהלוויה:
רעיה נולדה בשאוול שבליטא בשנת 1921 להוריה ביילה ונוח שפירא. היא למדה בבית הספר ידישע פאלקס שולע עד גיל 14. השתתפה בפגישות בקן "השומר הצעיר". כשהייתה בת 15 חלה אביה ונפטר. רעיה הצעירה בת ה- 15 נרתמה לפרנסת המשפחה שמנתה שבעה אחים ויצאה לעבוד.
כשהסכנה הנאצית התקרבה, הייתה רעיה נשואה ואם לתינוקת. האנטישמיות השתוללה ברחובות וכשהגיעו הנאצים, הוכנסו היהודים לשני גטאות. המשפחה הופרדה ורעיה נשארה עם בתה התינוקת ואמה. כשחזרה מיום עבודה מפרך, לא מצאה אותן. הן נלקחו להשמדה, במסגרת הסלקציות שנערכו בגטו. כל חיפושיה של רעיה אחריהן היו לשווא. רעיה נשארה לבדה ונלקחה, עם שאר היהודים, למחנה הריכוז שטוטהוף שבגרמניה, שם חיה בתנאים קשים מאוד, ברעב, בחולי ובקור, במצעדי המוות של קילומטרים רבים, בחורף הקשה ובעבודות פרך.
כותבת בתה חנה :
...
|
|
רעיה בורגמן
בת ביילה ונוח שפירא
עלתה ארצה-1957
נשואה ליחיאל
אם לבן ציון-1950 וחנה-1961
דברים בהלוויה:
רעיה נולדה בשאוול שבליטא בשנת 1921 להוריה ביילה ונוח שפירא. היא למדה בבית הספר ידישע פאלקס שולע עד גיל 14. השתתפה בפגישות בקן "השומר הצעיר". כשהייתה בת 15 חלה אביה ונפטר. רעיה הצעירה בת ה- 15 נרתמה לפרנסת המשפחה שמנתה שבעה אחים ויצאה לעבוד.
כשהסכנה הנאצית התקרבה, הייתה רעיה נשואה ואם לתינוקת. האנטישמיות השתוללה ברחובות וכשהגיעו הנאצים, הוכנסו היהודים לשני גטאות. המשפחה הופרדה ורעיה נשארה עם בתה התינוקת ואמה. כשחזרה מיום עבודה מפרך, לא מצאה אותן. הן נלקחו להשמדה, במסגרת הסלקציות שנערכו בגטו. כל חיפושיה של רעיה אחריהן היו לשווא. רעיה נשארה לבדה ונלקחה, עם שאר היהודים, למחנה הריכוז שטוטהוף שבגרמניה, שם חיה בתנאים קשים מאוד, ברעב, בחולי ובקור, במצעדי המוות של קילומטרים רבים, בחורף הקשה ובעבודות פרך.
כותבת בתה חנה : "תקופת השואה עברה עליך במלוא עוצמתה. איבדת את בתך הקטנה נחמהל'ה, את אמך וחמשת אחייך. עברת גיהנום במחנה הריכוז שטוטהוף ... גם את הצעדה האין סופית בשלג, כשכמעט ואין כסות לגופך ואת נושאת על כתפייך את חברתך החולה, שרדת. אמרת לי שהייתה לך תמיד הרגשה שמישהו מלמעלה שומר עלייך."
בסיום המלחמה פגשה את יחיאל והם התחתנו.
הם חיו באושר וברווחה בשל תפקידו הבכיר של יחיאל בצבא האדום. אך הצרות שוב לא איחרו לבוא. נפטרה להם תינוקת. לאחר מכן נולד בן ציון (1950). יחיאל נתפס עקב הלשנה אנטישמית ונידון למאסר לשנים רבות. במשך חמש שנים גידלה רעיה את בנה לבדה, התפרנסה מעבודות שונות ונעזרה בשכנים טובים.
רעיה, ברוב תושייתה, נסעה מאות קילומטרים עם התינוק על הידיים, מצוידת במסמכים המעידים על כך שיחיאל חף מפשע. תושייתה עזרה ויחיאל שוחרר. עם שחרורו עברה המשפחה לצ'רנוביץ ומשם לישראל.
ב- 1956 הגיעו לישראל ונקלטו בעין השופט.
רעיה עבדה שנים רבות במטבח של מוסד הרי אפריים כמבשלת ראשית. בינתיים נולדה גם הבת חנה'לה (1960)ונראה היה שאין גבול לאושר. תקופה מסויימת עבדה רעיה גם במטבח הקיבוץ ואח"כ במטבח הילדים. היא הייתה גם פעילה בוועדת קשר.
כותבת חנה: "נראה לי שהחיים בקיבוץ עשו אותך שמחה. דרך מקום העבודה, השכנים והמפגשים השונים, יצרת קשר עם צעירים ומבוגרים כאחד. החברים אהבו אותך ואת אהבת אותם והקיבוץ היה לך כעין משפחה גדולה.
תמיד שמרת על מוראל גבוה, גם כשבבית פנימה היה קשה."...
הכל היה טוב עד שיחיאל חלה והיה זקוק לטיפולה המסור של רעיה, אותו קיבל ביד רחבה ואוהבת.
גם כאשר כבר לא היה לה הכוח לטפל בו לבד והוא עבר לבית הסיעודי, המשיכה לבקר אותו בכל יום ולעודדו.
לפני חמש שנים לקתה רעיה באירוע מוחי ומאז הייתה מרותקת לכיסא גלגלים וזקוקה לטיפול יומיומי צמוד בחדרי חולים.
רעיה נפטרה מוקפת באהבה של ילדיה, חנה ובן ציון ובני משפחותיהם וחברים רבים.
היא השאירה אחריה את ילדיה בן ציון וחנה, את חתנה יעקב, כלתה נגה ואת שמונת נכדיה.
יהי זכרה ברוך יהודית טייכנר
יחיאל נפטר בשנת 1996. רעיה נפטרה בשנת 2000 והיא בת 79. השאירה אחריה את ילדיה - בן ציון, חנה ומשפחותיהם.
|
