יחיאל בורגמן
בן חנה ובן-ציון
עלה ארצה-1957
נשוי לרעיה
אב לבן ציון 1950, חנה 1961

יחיאל נולד בבוריסלב שבפולין בשנת 1920, להוריו חנה ובן-ציון בורגמן. במשפחה היו תשעה אחים ואחיות. לאחר המלחמה נותרו בחיים רק הוא ואחיו - אברום.
בצעירותו למד לימודי הנהלת חשבונות.
כאשר הצבא הגרמני פלש לפולין, יחיאל מצא את עצמו נודד עם יהודים רבים ברחבי ברה"מ. הוא הגיע עד הרי אוראל ועבד בבית חרושת לתחמושת כמנהל חשבונות.
ב-1943 התארגנה הארמיה הפולנית הראשונה במסגרת הצבא הפולני העממי. יחיאל התנדב ליחידת התותחנים. עם יחידה זו הוא התקדם עד חֶלֶם שבפולין,...

יחיאל בורגמן
בן חנה ובן-ציון
עלה ארצה-1957
נשוי לרעיה
אב לבן ציון 1950, חנה 1961

יחיאל נולד בבוריסלב שבפולין בשנת 1920, להוריו חנה ובן-ציון בורגמן. במשפחה היו תשעה אחים ואחיות. לאחר המלחמה נותרו בחיים רק הוא ואחיו - אברום.
בצעירותו למד לימודי הנהלת חשבונות.
כאשר הצבא הגרמני פלש לפולין, יחיאל מצא את עצמו נודד עם יהודים רבים ברחבי ברה"מ. הוא הגיע עד הרי אוראל ועבד בבית חרושת לתחמושת כמנהל חשבונות.
ב-1943 התארגנה הארמיה הפולנית הראשונה במסגרת הצבא הפולני העממי. יחיאל התנדב ליחידת התותחנים. עם יחידה זו הוא התקדם עד חֶלֶם שבפולין, נלחם והשתתף בשחרור לובלין ובשחרור מחנה הריכוז מיידנק, חוויה עזה שיחיאל היטיב לתארה.
לאחר שחרור מיידנק השתתף בשחרור וורשה, שם נפצע בקרבות הקשים והמרים ופגש את היהודים הראשונים שיצאו ממחבואיהם לבושי בלויים, חולים ורעבים. בהמשך השתתף עם יחידתו בשחרור ערים נוספות.
ב-16.4.1945 חצתה יחידתו את הנהר אודר והוא השתתף בקרבות הקשים לשחרור ברלין, שבהם נפצע פעם נוספת. כאן הסתיימה בעבורו מלחמת העולם השנייה.
אלו קורות חייו של יהודי שלחם מהרי אוראל עד כיבוש ברלין וקיבל שישה אותות הוקרה מהצבא האדום על לחימתו והשתתפותו בשחרור מחנות הריכוז. זהו עבר מפואר לכל הדעות.
בסיום המלחמה חזר יחיאל לפולין וגילה שכל משפחתו נספתה. בפולין פגש את רעייתו לעתיד, רעיה, שהייתה בין היהודים ששרדו את מחנות הריכוז ויצאו בלויי סחבות לחפש את קרוביהם ומשפחתם. יחיאל ורעיה נישאו ונולדה להם תינוקת שנפטרה בהיותה בת שמונה חודשים. בשנת 1950 נולד בנם בן-ציון.
יחיאל חזר לעבוד מקצועו כמנהל חשבונות והיה פעיל גם באירגון נוער יהודי ציוני. הוא נתפס על ידי המשטר הקומוניסטי ונשלח לחמש שנים מאסר במחנה עבודה. עם שחרורו עלתה המשפחה ארצה, בשנת 1957, והגיעה לעין-השופט. ב- 1961 נולדה בתם חנה והוסיפה אור ושמחה למשפחה.
בהגיעו לארץ גילה יחיאל את אחיו – אברום, ששרד אף הוא את השואה, ואושרו היה גדול. יחיאל  הצטרף לארגון הישראלי של חיילים משוחררים מחו"ל שנלחמו נגד הנאצים, בכל החזיתות של מלחמת העולם השנייה.
בקיבוץ עבד יחיאל במפעל, בגן הירק ובחדר האוכל. ההתאקלמות בשנים הראשונות בקיבוץ, לא הייתה קלה בשל השפה והיחס לעולים החדשים. עם זאת, יחיאל היה מעורב ומתעניין בנעשה בקיבוץ.
הילדים בן ציון וחנה נישאו, נולדו הנכדים, המשפחה התרחבה והוסיפה אושר וגאווה ליחיאל ורעיה.
הקשיים והטרגדיות שעבר יחיאל בחייו השפיעו עליו ובשנותיו האחרונות הוא חלה וסבל ממחלתו.

חברו – מרדכי טייכנר ספד לו כך: "קשה לי לעמוד כאן ולהספיד את יחיאל, שכני במשך שנים רבות. למרות מחלותיו הקשות, שלא ניתן היה לרפאן אלא להקל במעט על סבלו, לא הִירבה יחיאל להתלונן וקיבל את מצבו בהשלמה.
קשה לתפוס את המשמעות שנעקרה מתוכנו דמותו של יחיאל – דמות מיוחדת במינה, אדם פשוט, מסתפק במועט, שקט, חרוץ, אדיב, מתחשב בזולת, נאמן לביתו המשפחתי והקיבוצי, מתעניין בנעשה בקיבוץ, בכלכלה ובחברה.
עד ימיו האחרונים העסיקו אותו שאלות הקשורות לחיי הקיבוץ - האם כבר התחילו לבנות את התוספת למשנקים? האם באמת זה יביא הכנסות נוספות? מה עם האורחן? מה עם הרפת החדשה? למה אין לנו מדיניות קליטה?
הרבה שנים היה יחיאל אחראי על חלוקת השמן, המלח והפלפל על שולחנות חדר האוכל, עבודה שעשה במסירות והקפדה ומתוך הערכת החשיבות של חדר האוכל כמרכז הקבוץ.
ימים קשים וקודרים עברו עליו כאשר חלה. הצוות המסור בחדרי החולים ובמרפאה עשה מעל ומעבר כדי להקל עליו את ימיו.
עולה בזיכרוני דמותו של יחיאל בראשית דרכו בעין-השופט בשנות החמישים, כאשר  עבד במיברג, פועל חרוץ, שקדן, למרות שבשנות צעירותו ברוסיה ובפולין לא היה עובד כפיים.
 לא אוכל להוסיף דברי עידוד לרעיה, בן-ציון, חנה, נגה, יעקב והנכדים. נתנחם בכך שאינו סובל יותר. נזכור אותו בימיו הטובים, כאשר התהלך בינינו בריא, פעיל ותפקד ללא הגבלה גופנית כלשהי".

יחיאל נפטר ממחלה קשה ב- 1996. בן 76 היה במותו. השאיר אחריו את אשתו רעיה, ילדיו חנה, בן-ציון בני זוגם ושבעה נכדים.