רבקה רוזנטל

נולדה: צ'נסטחובה, פולין
04.03.1912
ט"ו אדר התרע"ב

נפטרה: עין השופט
29.05.2011
כ"ה אייר התשע"א

רבקה רוזנטל
בת צפורה ודוד טיברג
עלתה ארצה-1932
נשואה לזאב
אם לישראל-1946, רות-1948 ודובי-1950

דברים בהלוויה:
רבקה נולדה ב- 1912 בצ'נסטחובה שבפולין. אביה – דב דויד ואימה – ציפורה טיפחו בית חסידי וציוני חם מאוד. במשפחה היו שישה ילדים – שלושה בנים ושלוש בנות, רבקה הייתה הבכורה מבין הבנות. בין בני משפחה היה מגוון דעות פוליטיות, עובדה שלא הפריעה להרמוניה המשפחתית.
המשפחה הייתה אמידה והעסיקה עוזרת בית. בבית הייתה השלמה עם כך שהבנים הולכים לבית כנסת והבנות נשארות בבית. רבקה למדה בבית ספר פולני, ובחצר הבית שיחקה עם הילדים הגויים.
הקשר לארץ ישראל התחיל בבית ההורים - תרומות לקרן קימת וקריאה בעיתונות יהודית. אחיה הבוגר עלה לארץ והתיישב ברחובות. גם רבקה הייתה נחושה בדעתה שמקומה בארץ ישראל.
היא הפכה לנערה תאבת דעת והצורך שלה בלימודים הלך וגבר. היא לא הסתפקה בלימודי בית הספר והתחילה לקרוא את הספרות של כול הסופרים היהודיים הגדולים מאותה תקופה. באחת הספריות הקשורות לאירגון הבונד היהודי היא נתקלה בסופר שלום עליכם. הסיפורת שלו שבתה את ליבה והיא לא הפסיקה לקרוא את יצירותיו.

בהיותה בת חמש עשרה היא נרשמת לתנועת "החלוץ" בה נוצרה קבוצה קטנה שהתחברה לתנועת "השומר הצעיר". ההנהגה הראשית הכירה בקבוצה. בקבוצה זו היא הכירה את זאב.
באותה תקופה שייכות לקומוניזם היה בגדר איסור חמור. יום אחד סיפרו לאביה שבתו קומוניסטית. מספרת רבקה - "אבא סגר דלת באחד החדרים שלנו והזמין אותי לשיחה אישית. די פחדתי ממה שיש לו לומר. מאוד אהבתי אותו ולא רציתי להתעמת איתו. אמרתי לו- אבא יש עכשיו מכבייה בארץ וזו אפשרות לעלות לארץ בתור תיירת. אבא לא התנגד. הוא ידע איזה דברים קשים עוברים על הקומוניסטים ופחד ממה שיכול לקרות". בתנועה החליטו שהיא צריכה לצאת להדרכה במושבת קיץ.
רבקה עלתה לבד לארץ ב-1932, בלי גרעין ובלי תמיכה. היא התחילה לפנות לקיבוצים שונים כדי להתקבל ונדחתה. היה מחסור חמור בעבודה באותה תקופה בחדרה. לא הייתה עבודה בפרדסים, בלית ברירה היא הלכה לעבוד כעוזרת בית.
אחיה, שגר ברחובות, מאד כעס - "איך אספר בבית שרבקה הקטנה הפכה לעוזרת בית בארץ ישראל?"
הקבוצה שלה מפולין עלתה לארץ והצטרפה למשמר העמק. גם משפחתה עלתה לארץ והוריה התיישבו ברחובות (1935). רבקה עברה לחדרה והתקבלה לעבודה בפרדס. לא הייתה מאושרת ממנה.
הקיבוץ החליט בשיחת קיבוץ שעליה להיות צבעית בבנין. שמואל כהן, המומחה לצבעות, העביר לה השתלמות.
עם המעבר לג'וערה (1937) היא נבחרה לעלות עם הפלוגה הראשונה ולהיות קשרית. בזמן ההתקפה הגדולה על ג'וערה (1938) היא זו שקיבלה פקודה לאותת s.o.s לעזרה.

רבקה יוצרת קן משפחתי עם זאב, חברה משכבר הימים. ישראל, הבן הבכור, נולד ב-1946. רבקה עמוסה בעבודת המטעים באותו הזמן, זאב הוא הנהג של הקיבוץ וגם הוא עסוק. הילד נותר, לא פעם, עם משפחה אומנת. "אחד הריבים הראשונים שלי עם זאב", היא סיפרה, "היה בגלל שפנו אליו שייקח את הפרי אחרי שעות העבודה. אני התקוממתי - לא מספיק שהילד נשאר כל הזמן לבד? שמישהו אחר ייסע".
המשפחה מתרחבת ובאים לעולם רותי (1948) ודובי (1950).
מתחילת הקבוץ היא עבדה בעבודות רבות ומגוונות - בכבישת זיתים, מטעים, בישול לילדים במטבח, אריזה במיברג, תפירה ושנים רבות בקומונה. תמיד היא נשארה צנועה ונתנה את נשמתה בכל מקום בו עבדה.
זאב נפטר ב-1985. רבקה סעדה אותו במסירות ובאהבה בימי מחלתו.
בראיון שערך עימה יגאל וילפנד ב- 1997 היא ציינה את שביעות רצונה מחייה ומהבחירה שלה לחיות בקיבוץ. היא הביעה חשש מתהליך ההפרטה והשינוי שעלול להתרחש בקיבוץ. בסופו של הראיון היא אמרה - "אצטער מאוד עם אצטרך לחיות בישוב קהילתי. כולי תקווה שלא אצטרך".
רבקה הייתה חברת קיבוץ בכול רמ"ח אבריה ושידרה את אהבתה לקיבוץ באותות מורס ברורים, כפי שלימדוה בג'וערה. היא חייתה בצניעות ובפשטות, והייתה שייכת לדור המייסדים שהיו חלוצים וחולמים. אנו שותפים עם ילדיה וכל משפחתה באבלם ויחד איתם נישא את זכרה.
עופרה בריל

רבקה הלכה לעולמה שבעת ימים בשנת 2011 והיא בת 99. השאירה אחריה את ילדיה – ישראל, רותי, דובי ומשפחותיהם.

רוזנטל זאב