שרה ברעם 

שרה ברעם  (קליבנר)
בת רייזל ויהושע
עלתה ארצה-1933
נשואה ליעקב
אם לרחל-1939, שאול-1943, יהונתן-1946 ויהודה-1951

שרה נולדה ב- 25.6.1914, בעירה ברסטצקה-פולין, כבת שלישית להוריה יהושע ורייזל קליבנר, שהיוו יחד עם אחיותיה הבוגרות משפחה בסיסית ומאוחדת. ברסטצ'קה הייתה עיירה קטנה ונידחת בפלך וואהלין. סבה שימש כרב העיירה והיה אדם נשוא פנים, נעים הליכות ומכובד אף בעיני התושבים האוקראינים של העיר.
לאביה היה בית מרקחת והוא שירת נאמנה את לקוחותיו. האב היה בין מייסדי בית- הספר העברי בעיירה שיצא לו מוניטין בכל רחבי פולין.
אימה הייתה אישה משכילה שסייעה לבעלה להתפנות מעסקי הפרנסה ולעסוק בענייני הציבור. האם העניקה לילדיה חופש באורח חייהם.
בני משפחת קליבנר היו בין חלוצי העלייה השנייה לארץ ישראל. עובדה זו העלתה את קרנה של המשפחה בסביבתה ורבו מעריציה.
המשפחה הנחילה לשרה ביטחון עצמי, השקפת עולם, מטען רוחני ו"אני מאמין" באדם, ברעיון, וכן ביטוי מאופק ושליו, בדומה לאחיותיה, בנות קליבנר.
...

שרה ברעם  (קליבנר)
בת רייזל ויהושע
עלתה ארצה-1933
נשואה ליעקב
אם לרחל-1939, שאול-1943, יהונתן-1946 ויהודה-1951

שרה נולדה ב- 25.6.1914, בעירה ברסטצקה-פולין, כבת שלישית להוריה יהושע ורייזל קליבנר, שהיוו יחד עם אחיותיה הבוגרות משפחה בסיסית ומאוחדת. ברסטצ'קה הייתה עיירה קטנה ונידחת בפלך וואהלין. סבה שימש כרב העיירה והיה אדם נשוא פנים, נעים הליכות ומכובד אף בעיני התושבים האוקראינים של העיר.
לאביה היה בית מרקחת והוא שירת נאמנה את לקוחותיו. האב היה בין מייסדי בית- הספר העברי בעיירה שיצא לו מוניטין בכל רחבי פולין.
אימה הייתה אישה משכילה שסייעה לבעלה להתפנות מעסקי הפרנסה ולעסוק בענייני הציבור. האם העניקה לילדיה חופש באורח חייהם.
בני משפחת קליבנר היו בין חלוצי העלייה השנייה לארץ ישראל. עובדה זו העלתה את קרנה של המשפחה בסביבתה ורבו מעריציה.
המשפחה הנחילה לשרה ביטחון עצמי, השקפת עולם, מטען רוחני ו"אני מאמין" באדם, ברעיון, וכן ביטוי מאופק ושליו, בדומה לאחיותיה, בנות קליבנר.
את לימודיה היסודיים עשתה בבית ספר "תרבות" שאביה, יהושע, היה ממייסדיו ועסק רבות למען ערכי החינוך בו. בית הספר הצטיין בלבביות ומסירות לחינוך עברי. שרה, כך העידו מוריה, הייתה מראשית דרכה תלמידה חרוצה, מקשיבה, שקדנית מסורה, צמאה לדעת בנושאים רבים וכל חייה היו מוקדשים לבית הספר.
בגיל 12 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" שקמה בעירה, וכהרגלה נשאבה בכל עוצמתה לפעילות תנועת הנוער. בן ציון גלר, בן עירה, סיפר: "אני עובר מבית הורי אל קן "השומר הצעיר" ולקראתי שרה. "חזק" היא אומרת לי ומושיטה ידה. עיני מבחינות על דש בגדה בסמל המוכר לי כל כך, סמל התנועה. אזכור את רגש הגאווה והסיפוק אשר אחז בכל אנשי הקן למראה שרה הנכנסת למועדונם. כבר אז בהיותה נערה, הייתה נערצת ומעוררת כבוד."
את יעקב, בן עירה ובעלה לעתיד, הכירה בעת שהיתה חניכתו ב"שומר-הצעיר".

בגיל 14, בסיימה את בית הספר היסודי, עשו הוריה מאמץ עליון כדי להשיג מימון שיאפשר לה להמשיך ללמוד בגימנסיה העברית ברובנה, אשר היוותה אבן שואבת לבני העיירות על פני מזרחה של ווהלין. הוריה שראו את רצינותה וכישרונה, ליוו אותה לאורך כל דרכה בגימנסיה.
שרה הביאה איתה לכיתת הלימודים את תרבותה העברית מבית אבא-אמא והתבלטה מיד בידיעת השפה העברית, שהדהימה את המורים והתלמידים. היא התמסרה ללימודים והייתה שקדנית, מתמידה ומסורה לבית הספר בעקשנות שהבליטה אותה על פני כל. קו אופי זה ליווה אותה בכל חייה.
ברובנה הצטרפה שרה לקן "השומר הצעיר", בהמשך לחברותה בקן ברסטצקה, ושימשה כמדריכה אהובה לשכבות צעירות יותר. על תקופת רובנה נשענה בערגה וציינה שוב ושוב את אשר זכתה מהוריה.
זלמן לבנה, חבר קיבוצה, כתב על שרה: "את שרה הכרתי לראשונה בעירי רובנו, בה הייתה קימת גימנסיה עברית. שרה הביאה איתה לכיתת הלימודים את תרבותה העברית מבית הוריה והתבלטה מיד בידיעת השפה העברית שהדהימה מורים ותלמידים. היא הייתה שקדנית ומסורה לבית הספר.
תמיד היתה משכימה קום מחשש איחור ומכינה שיעוריה עד לפרט האחרון. היינו עדת תלמידים, ושרה בינהם, שספגו בצמא את הסופר אברהם מאפו, המשורר חיים נחמן ביאליק ודוד שמעונוביץ."
מרובנה חזרה שרה למספר חודשים לברסטצקה. היא נרתמה לגיבוש וייצוב הקן המקומי.
בסוף יולי 1933 התחילה את דרכה לארץ. ב- 3.8.1933, לאחר מספר ימים, הגיעה לארץ ושהתה מספר שבועות אצל המשפחה באזור רחובות.
ב- 14.10.1933 החלה ללמוד בבית הספר החקלאי עיינות. היא הייתה פעילה מאוד בחיי המקום והתלבטה יחד עם חברותיה ללימודים על ההגשמה החלוצית ובניית החקלאות ביישובים שבדרך. בלימודיה התמחתה בעיקר בענפי הירקות והלול.
ב- 7.8.1935 סיימה את לימודיה והצטרפה אל חברה לחיים, יעקב ברעם, בן עיירה, בקיבוץ "בניר" שישב בחדרה. בנובמבר 1935 באו יעקב ושרה בברית הנישואין.
ב-1937 היו יעקב ושרה בין מייסדי קיבוץ עין השופט שעלה לאדמות ג'וערה כיישוב הראשון באזור בתקופת "חומה ומגדל".

בעין השופט הייתה שרה ממקימי ענף הלול. יכולתה הארגונית-חברתית, יחד עם יכולת מקצועית, העמידו אותה בראש צוות ענף הלול במשך עשרים וחמש שנות חייה בקיבוץ, עד יום מותה, כאשר ענף זה נחשב למרכזי במשק באותה עת.
חבריה לעבודה כותבו לזכרה: "בעבודה הייתה שרה אחד מעמודי התווך של חבר העובדים. היא הקיפה את בעיות הענף בכללותם בתחום המקצוע, הארגוני והכלכלי. תמיד הייתה מוכנה לתת את חלקה בעול העבודה, ההנהלה והריכוז."
במקביל לעבודתה בחקלאות הייתה שרה מעורבת מאוד, יחד עם בעלה יעקב, שהיה דמות מרכזית בקיבוץ, בבניית תשתית חברתית לקיבוץ ההולך וגדל. היא חיה ללא חציצה וראתה בחיי הקיבוץ שלמות וביטוי נעלה לאדם.
שרה ניחנה באינטליגנציה פנימית גבוהה, שכל חריף, נועם הליכות, נדיבות לב ויכולת סלחנות ללא סייג לכל אדם.
בשעות הפנאי אהבה לקרוא ספרות טובה, ובכך המשיכה את אשר קלטה בשנות ילדותה ונעוריה.
בכל תקופת חייה בקיבוץ ידעה לשמור על קשרים אמיצים עם כל בני משפחתה המורחבת בארץ כולה.
יחד עם יעקב בנתה את הקן המשפחתי וילדה בת ושלושה בנים – רחל (1939), שאול (1943), יהונתן (1946)
ויהודה (1951). 
                                                                                                                                              יהודה - בנה


שרה נפטרה בשנת 1961, באמצע שירת חייה והיא בת 47 שנים בלבד. השאירה אחריה את יעקב – בעלה וארבעת ילדיה. לאחר מותה נולדו לה 13 נכדים ו-14 נינים.