יעקב ברעם 

יעקב ברעם
בן אטל ומרדכי ברנשטיין
עלה ארצה-1934
נשוי לשרה
אב לרחל-1939, שאול-1943, יהונתן-1946 ויהודה-1951

יעקב נולד בברסטצ'קה-פולין, להוריו מרדכי ואטל ברנשטיין ב- 1911.
העיירה הוולינית, ברסטצ'קה, היתה רוויית מסורת יהודית עתיקת יומין עוד מימי גזרות ת"ח. זו הייתה מחוז ילדותו ונעוריו של יאנק, ובה התגלה כבר בגיל צעיר בכושר הנהגה, יכולת ארגונית ונאמנות ללא גבול לבית ולחוג ידידיו, ואחר-כך לקן "השומר הצעיר", שהיה בין מייסדיו.

כשמלאו ליעקב ארבע שנים עברה המשפחה, לזמן מה, לכפר הסמוך פלשיבקי בשל בעיות פרנסה, ואחר חזרו לעיירתם ברסטצ'קה. בגיל 7 התייתם יעקב מאביו.
אמו דאגה לחינוכו היהודי, חרף המחסור בבית, ואף שלחה אותו לבית-ספר "תרבות", שבו התבלט בכישרונותיו ובחריצותו בלימודים. בשל מצבה הכלכלי של המשפחה הוא הפסיק את לימודיו בסיום כתה ו' – גיל 12. מאותו בית חינוך ציוני יצא לפעולה והדרכה בקן, והיה מנהלו במשך שש שנים, עד צאתו להכשרה בחוות צ'נסטחובה.
...

יעקב ברעם
בן אטל ומרדכי ברנשטיין
עלה ארצה-1934
נשוי לשרה
אב לרחל-1939, שאול-1943, יהונתן-1946 ויהודה-1951

יעקב נולד בברסטצ'קה-פולין, להוריו מרדכי ואטל ברנשטיין ב- 1911.
העיירה הוולינית, ברסטצ'קה, היתה רוויית מסורת יהודית עתיקת יומין עוד מימי גזרות ת"ח. זו הייתה מחוז ילדותו ונעוריו של יאנק, ובה התגלה כבר בגיל צעיר בכושר הנהגה, יכולת ארגונית ונאמנות ללא גבול לבית ולחוג ידידיו, ואחר-כך לקן "השומר הצעיר", שהיה בין מייסדיו.

כשמלאו ליעקב ארבע שנים עברה המשפחה, לזמן מה, לכפר הסמוך פלשיבקי בשל בעיות פרנסה, ואחר חזרו לעיירתם ברסטצ'קה. בגיל 7 התייתם יעקב מאביו.
אמו דאגה לחינוכו היהודי, חרף המחסור בבית, ואף שלחה אותו לבית-ספר "תרבות", שבו התבלט בכישרונותיו ובחריצותו בלימודים. בשל מצבה הכלכלי של המשפחה הוא הפסיק את לימודיו בסיום כתה ו' – גיל 12. מאותו בית חינוך ציוני יצא לפעולה והדרכה בקן, והיה מנהלו במשך שש שנים, עד צאתו להכשרה בחוות צ'נסטחובה.
את שרה, לבית קליבנר, בת עירו ואשתו לעתיד, הכיר בעת שהיתה חניכתו ב"שומר-הצעיר".

ב-1934 עלה ארצה לקיבוצו "אמריקה-בניר" בחדרה. ב-1935 הקים עם שרה את קן משפחתו וזכה לחיי אושר משפחתי ונחת גידול בנים ובני בנים.
לשרה ויעקב נולדו ארבעה ילדים: רחל (1939), שאול (1943), יוהנתן (1946), יהודה (1951).
יעקב היה בקבוצה הראשונה שעלתה לג'וערה בחמישי ליולי 1937. בינואר 1938 יצא למשמר-העמק להכשרה בענף המטעים. בספטמבר 1938 חזר לג'וערה, הקים את ענף המטעים ושקד על הרחבתו בשנות רזון כבשנות שפע.

אבידה קשה הייתה לו עם פטירתה של שרה רעייתו, ב- 1961 והיא רק בת 47, עליה התאבל כל ימיו ומיאן להתנחם. אף על פי כן, לא פרש מחיי ציבור ונשא בעול תפקידים מרכזיים בקיבוץ - היה שתי קדנציות מרכז המשק, שתי קדנציות מזכיר ושתי קדנציות גזבר. בשנות השישים היה גזבר המועצה האיזורית וגזבר מפ"ם. את כל תפקידיו מילא בהצלחה ובמסירות .

חברים כתבו לאחר מותו: ..."התמזגו ביעקב תכונות של עממיות ופשטות של בן העיירה היהודית, אוהב חברה ואיש רעים, בעל גאווה רבה על הישגי קיבוצו וגם על כיבושיו האישיים בתפקידיו השונים. בכל פעולותיו כאילו לא שם פדות בין צרכי הפרט ודרישות הכלל"...
                                                          * * *
..."שנים רבות עבד במטעים והיו אלו שנותיו המאושרות ביותר. בענף זה הוכיח כוח ארגון ומחשבה עם יכולת להכניס תוכן בעבודה קשה ואפילו פרימיטיבית בימים ההם. עייפים וחשים כאבי גב לאחר עבודה מפרכת בטוריות באדמה הסלעית, ראינו בחברתו את חזון העתיד, את חיוניותו של העץ ואת שגשוגו של המשק והענף"...
                                                        * * *
..."כל מי שהכיר את יעקב התקשה להחליט מה שולט בנפשו יותר – הלב או המוח, הרגש או השכל. אשף במספרים ובקי בסטטיסטיקה ובכל פרטי הפרטים של המשק. יעקב היה גם איש הרגש והחזון. אך יותר מכל – שוחר ידידות וחברה. פעמים רבות ראיתיו עומד בחדר האוכל המלא אדם, משקיף מעל למשקפיו כמחפש ידידים נוספים. כל ימיו חיפש את האדם ואת ידידיו, חיפש ומצא."...

גם לאחר שפקדה אותו מחלת לב, ונאלץ להאט את קצב פעולותיו, המשיך בתפקידו האחרון כמזכיר הקיבוץ ועסק בתחומים רבים גם מעבר למקובל, מבלי להתחשב במגבלות בריאותו. בעצם פעילותו, ועודנו הוגה תוכניות עשייה למען הקיבוץ אשר אהב בכל מאודו, נפל למשכב. המחלה הכריעה אותו והוא רק בן 59 (1970).

                                                                                                                               יוסף וילפנד-דפי נזכור


יעקב השאיר אחריו את ילדיו - רחל, שאול, יהונתן, יהודה.