סלמה כהן

סלמה כהן
בת חנה ומשה
עלתה ארצה-1938

 סלמה נולדה ב- 1914 בניו יורק להוריה חנה ומשה כהן, משפחה ציונית וחמה שבביתה התנהלו פעילויות של תנועת השומר- הצעיר. לימים כל בנות ובני המשפחה עלו ארצה - שרה (לימים אבידן), אחיה איז'י ואימה שהגיעו לעין השופט, שמחה אחותה הגיעה לקיבוץ חצור. אימה חיה בעין השופט עד פטירתה ב- 1962.
כותב עליה ידידה משה ברזילי : סלמה נפטרה בשבת בגיל 92 ממחלת נשימה, ואנו חשים שאיבדנו מישהי ממשפחתנו, כי יחד היינו חברים בקיבוץ עלייה והלכנו להכשרה. יחד עלינו ארצה לכפר מנחם. יחד עברנו לעין השופט, וגרנו חדר ליד חדר עד שסלמה חלתה ועברה לבית-הדר.
מגיל צעיר שושנה, סלמה ואני היינו ידידים וחברים בקן "השומר הצעיר" בברוקלין. הקן פעל בביתם של דודיה – דוד ואיטקה סלצר. אני קראתי להם טנטע ואונקל סלצר. משפחה מיוחדת, שבביתה הייתה מעין תערובת של השקפות סוציאליסטיות, קומוניסטיות וציונות".
בני המשפחה ביקרו בעין השופט ב-1994 וכתבו בעיתון שלנו:
...

סלמה כהן
בת חנה ומשה
עלתה ארצה-1938

 סלמה נולדה ב- 1914 בניו יורק להוריה חנה ומשה כהן, משפחה ציונית וחמה שבביתה התנהלו פעילויות של תנועת השומר- הצעיר. לימים כל בנות ובני המשפחה עלו ארצה - שרה (לימים אבידן), אחיה איז'י ואימה שהגיעו לעין השופט, שמחה אחותה הגיעה לקיבוץ חצור. אימה חיה בעין השופט עד פטירתה ב- 1962.
כותב עליה ידידה משה ברזילי : סלמה נפטרה בשבת בגיל 92 ממחלת נשימה, ואנו חשים שאיבדנו מישהי ממשפחתנו, כי יחד היינו חברים בקיבוץ עלייה והלכנו להכשרה. יחד עלינו ארצה לכפר מנחם. יחד עברנו לעין השופט, וגרנו חדר ליד חדר עד שסלמה חלתה ועברה לבית-הדר.
מגיל צעיר שושנה, סלמה ואני היינו ידידים וחברים בקן "השומר הצעיר" בברוקלין. הקן פעל בביתם של דודיה – דוד ואיטקה סלצר. אני קראתי להם טנטע ואונקל סלצר. משפחה מיוחדת, שבביתה הייתה מעין תערובת של השקפות סוציאליסטיות, קומוניסטיות וציונות".
בני המשפחה ביקרו בעין השופט ב-1994 וכתבו בעיתון שלנו: "אנו מאושרים להיות שוב בחיק משפחתנו שאנו כה אוהבים, וכמו כן להיות בקיבוץ היפה והפורח הזה. במיוחד אנו שמחים לברך את סלמה ביום הולדתה ה-70. אנו רואים אותה ממשיכה לתרום את תרומתה לקיבוץ המפ"מי הזה. אנו מאחלים לה ולקיבוץ שנות אושר בעולם של שלום וידידות בין העמים".

בינואר 1948, נפטר אביה של סלמה, והיא נסעה לניו-יורק לטפל בכל העניינים הפורמאליים והכספיים. מדינת ישראל טרם קמה, וסלמה חזרה לארץ בפברואר 1948. בדרכה מחיפה הביתה התרחש אירוע שליווה אותה כל חייה. סלמה עלתה יחד עם וייצמן ויהושע דיין על אוטובוס, שנהגו, חבר קיבוץ דליה, החליט לנסוע עם אוטובוס נוסף, בניגוד להוראת הבריטים, לנוע רק בשיירות. החיילים הבריטיים פתחו באש תופת וירו על שני האוטובוסים. הנהג מדליה ושלושה נוסעים נהרגו מיד. יתר הנוסעים נצטוו לקפוץ החוצה כדי להסתתר בשדה. כאשר סלמה קפצה, פגע כדור בקרסול רגלה והיא נפצעה קשה. וייצמן נפצע בידו ויהושע, בדרך נס, יצא ללא פגע. סלמה סיפרה ששמעה חייל בריטי אומר: "זה מספיק" והיריות פסקו. חפציה של סלמה – הארנק, התיק והשעון שקנתה בארה"ב בעבור אימה – נשארו באוטובוס. סלמה פחדה לחזור לרכב.
סלמה שכבה בבית חולים במשך שמונה חודשים, חבושה בגבס, עד שהרופאים נואשו מלרפא את השבר ברגלה, והחליטו שעליה ועל וייצמן לנסוע לארה"ב. משרד הביטחון הכיר בה ובוויצמן כנפגעי מלחמה וכל ההוצאות לטיפולים בארץ ובארה"ב שולמו על ידו. בניו-יורק עברו השניים ניתוחים רבים.
כאשר הגעתי לניו-יורק כשליח, עזרתי להם בסידורים הראשונים והם נשארו לטיפול בארה"ב זמן רב. לאחר מכן חזרו לעין השופט בריאים אך לא שלמים. סלמה למדה לחיות עם נכותה מגיל 34 עד לפטירתה.
בקיבוץ עבדה רוב השנים במתפרה, חרוצה, קפדנית, מסורה ואוהבת לעבוד.

ב- 1998, כתבה בעיתון שלנו: "עבודה היא כמו הובי עבורי. אחרי הפציעה אני עובדת במתפרה כבר הרבה שנים. לא הכרתי את המקצוע הזה. לפני כן עבדתי בפלחה ובגן ירק. לא קיבלתי הכשרה לתפירה, החברות במתפרה הדריכו אותי עד שהייתי עצמאית ובעלת מקצוע. אני כלבויניקית בעבודה, לא בררנית. לצאת מהבית ולעשות עבודה שנהנים ממנה – זה ממש ריפוי".

                                                                                                                       משה ברזילי


סלמה לא הקימה משפחה וראתה במשפחותיהם של אחיותיה שרה ושמחה ואחיה איזי את משפחתה ודאגה להם ככל יכולתה.
היא נפטרה בשנת 2004 בגיל 92. השאירה אחריה את ילדיהם ומשפחותיהם של אחיה הזוכרים אותה לטוב.