שלמה (שלמק) בורנשטיין

שלמה בורנשטיין
בן חנה וצבי
עלה ארצה-1933
נשוי לטובה
אב לחנה-1942, אסתר-1947 וחנוך-1949

דברים בהלוויה:
שלמה שכונה שלמק, נולד בפולין, בחנוכה 1912להוריו חנה וצבי בורנשטיין. בכל תעודותיו נרשם תאריך הלידה 1.1.1913, בתקווה שהדבר יסייע לו לדחות את גיוסו לצבא הפולני.
שלמק גדל ובגר בפולין בעיר דומברובה-גורניצה, עיר של כורי פחם, קרובה לגבול הגרמני.
המשפחה גרה בשכונה יהודית סמוכה לשכונה פולנית.
חייו של שלמק לא היו קלים. מלחמת העולם הראשונה פרצה בעודו בן שנתיים. אוכל כמעט לא היה בבית, אפילו מים הביאו בדליים מבאר בעיר. אימו של שלמק נפטרה בהיותו בן עשר. אביו התקשה להתפרנס ועסק באיסוף גרוטאות ברזל, נחושת וסמרטוטים שנשלחו למִיחזור. שריפה שפשטה בבית ובמחסנים בחצר כילתה את כל רכוש המשפחה. חברת הביטוח סירבה לשלם פיצויים ושכנעה את המשטרה שההצתה נעשתה במכוון והאב נשלח לבית הסוהר. כאשר השתחרר רצח אותו בריון פולני. שלמק, נער בן 16, החל לדאוג לפרנסת המשפחה.
...

שלמה בורנשטיין
בן חנה וצבי
עלה ארצה-1933
נשוי לטובה
אב לחנה-1942, אסתר-1947 וחנוך-1949

דברים בהלוויה:
שלמה שכונה שלמק, נולד בפולין, בחנוכה 1912להוריו חנה וצבי בורנשטיין. בכל תעודותיו נרשם תאריך הלידה 1.1.1913, בתקווה שהדבר יסייע לו לדחות את גיוסו לצבא הפולני.
שלמק גדל ובגר בפולין בעיר דומברובה-גורניצה, עיר של כורי פחם, קרובה לגבול הגרמני.
המשפחה גרה בשכונה יהודית סמוכה לשכונה פולנית.
חייו של שלמק לא היו קלים. מלחמת העולם הראשונה פרצה בעודו בן שנתיים. אוכל כמעט לא היה בבית, אפילו מים הביאו בדליים מבאר בעיר. אימו של שלמק נפטרה בהיותו בן עשר. אביו התקשה להתפרנס ועסק באיסוף גרוטאות ברזל, נחושת וסמרטוטים שנשלחו למִיחזור. שריפה שפשטה בבית ובמחסנים בחצר כילתה את כל רכוש המשפחה. חברת הביטוח סירבה לשלם פיצויים ושכנעה את המשטרה שההצתה נעשתה במכוון והאב נשלח לבית הסוהר. כאשר השתחרר רצח אותו בריון פולני. שלמק, נער בן 16, החל לדאוג לפרנסת המשפחה.
בצעירותו למד שלמק בחדר כי המשפחה הייתה מסורתית אבל גם ליברלית. כאשר תנועת המזרחי פתחו בית-ספר, עבר אליו. לאחר מכן החל ללמוד בבית ספר התיכון "יבנה" בעיר בנדין, אבל נאלץ לקטוע את לימודיו כי לא היה לו כסף לשכר הלימוד. שלמק מצא עבודה בבנדין כשוליה בחברה גדולה שעסקה בעבודות חשמל.
הוא התקדם בעבודה מהר והיה לבעל מקצוע מושלם. החברה הציעה לו ללמוד בטכניקום, במימונה, אך שלמק סירב. מנהל העבודה שהיה קומוניסט, הציע לו לעבור לרוסיה שהיתה דרך פופולארית באותם זמנים לברוח מפולין, והבטיח לו ניסים ונפלאות, אך שלמק סירב גם לכך כי כבר הצטרף ל"שומר הצעיר".
ב-1921 נוסד קן "השומר הצעיר" בחצר ביתו של שלמק והפך לבית שני גם בעבור צֶלה, אחותו הצעירה. בכל שעה פנויה בילה בקן. בתחילה פעלו בו רק 15 חברים, אבל ב-1926 חל מפנה – הקן גדל והתרחב, באו ילדים מכל הסביבה וכעבור כמה שנים הפך שלמק לראש הקן.
כעבור שנים אחדות החלו לצאת להכשרה צעירים משכבתו של שלמק והוקם הגרעין של הקיבוץ.
ב-1933, עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, היה ברור ליהודים שלא צפוי להם עתיד ורוד. הוכנה רשימה ראשונה של העולים ארצה ודור חדש החליף את הוותיקים בהנהגת הקינים.

באוקטובר 1933 הפליג שלמק באנייה והגיע לחיפה. הוא רוסס בדי.די.טי. וכעבור יומיים הגיע לקיבוץ "אמריקה-בניר" בחדרה. מאז הוא חבר קיבוץ עין-השופט.
טובה והוריה עלו ב-1933 לארץ והתיישבו בחדרה. בסניף הפועל של חדרה הכירו שלמק וטובה ונישאו.
שלמק עבד כחשמלאי בקיבוץ כל השנים. כאשר התקשה כבר לטפל בקווי החשמל, החל לטפל באביזרים חשמליים של חברים, עד ליומו האחרון.
מספר חודשים לפני מותו כתבה בלה וילפנד בעיתון הקיבוץ: "מילה טובה לשלמק שעובד עשרות שנים כחשמלאי וממלא תפקידים רבים בקיבוץ. הוא ממשיך במקצועו, מתקן ומשפץ כלים שונים וישנים. תמיד מוצא פתרון ורוכב על אופניו, מחזיר את המכשיר המתוקן ישר לביתו של ה'לקוח'. תהיה בריא שלמק, ותמשיך הרבה שנים בעבודתך".
אין אצלנו חברים רבים כשלמק, שעבדו במקצועם, מילאו תפקידים רבים והיו חברים בכל-כך הרבה ועדות:
בחדרה שלמק פתח את חדר הקריאה בצריף המשושה המפורסם.
ב-1952 כאשר הוטל עליו להקים שוב את חדר הקריאה, כתב: "זו פעם שנייה בחיי בקיבוץ שמטילים עליי חובה נעימה – לפתוח חדר קריאה. הפעם הראשונה הייתה בחדרה".

ב-1963 נבחר למרכז ועדת חברים.
ב-1965 סיים קורס קצר לגזברים במדרשה החקלאית והתמנה לגזבר בתקופת המשבר שלפני מלחמת-ששת-הימים.
ב-1974 נבחר למזכיר קיבוץ.
ב-1976 כתב: "עד לפרוץ מלחמת יום כיפור עבדנו בחשמל ארבעה אנשים: עוזי, אדי, עובד שכיר ואני. עם פרוץ המלחמה גויסו עוזי והעובד השכיר, את אדי העבירו לעבודה אחרת ואני נשארתי לבד".
ב-1977 הציעה ועדת מינויים לבחור את שלמק לרכז קניות וכן לכהן בוועדת כוח אדם ובוועדת משק.
ב-1978 כיהן שלמק בוועדת צריכה.
ב-1979 כיהן בוועדת תרבות.
ב-1979 קיבל על עצמו לבדוק את מערכת התקשורת בקיבוץ ומחוצה לו.
ב-1982 כיהן בוועדת מינויים.
במשך כל השנים היווה ביתם של שלמק וטובה מעין שלוחה של ועדת קליטה, פתוח כל הזמן לעולים חדשים.

לפני יומיים היינו עדים לצירוף מקרים מדהים. ביום שישי, בעמוד הראשון של "ידיעות עין-השופט", מסרו החשמלאים שהאור בקיבוץ כבה בגלל מכת ברק. באותו יום כבה האור של שלמק.
היום אנו נפרדים משלמק שהגיע לסוף חייו, כמו ממכת ברק. כאשר שלמק נכנס לבית החולים אמר לי אחד החברים: "שלמק? בבית חולים? רק אתמול ראיתי אותו נוסע לעבודה באופניים, בלי ידיים על הכידון, ממש כמו בחור צעיר. זה לא מתאים לו". זה לא התאים לו, וגם לא מתאים לנו. קשה להתרגל.

כשמלאו לו שמונים שנה ערכו לו ולטובה מסיבה. באותו אירוע אמר שלמק: "בשנת השמונים לחיי אני מסתכל סביבי ורואה כול שנעשה כאן בשנות חיי. חלקנו לא מעט במעשה, לכן בוודאי איננו מצטערים על העבר אלא צופים קדימה לעתיד שיהיה לא פחות פורה".
במה ננחם את כל יקיריו? אתם יכולים להתגאות בבעל, באבא, בסבא ובבן משפחתכם, שתרם כל-כך הרבה לכם ולקיבוץ.

                                                                                                                                                  משה ברזילי

שלמק נפטר בשנת 2000 בגיל 87. השאיר אחריו את רעייתו טובה, בנותיו - חנה, אסתר ומשפחותיהם ואת חנוך בנו.