שושנה יציב 

שושנה יציב
בת יוכבד ודוד בלום
עלתה ארצה-1933
נשואה לברוך
אם למיכל-1939

שושנה נולדה ב-1908 בעיר רוז'ן - פולין להוריה דוד ויוכבד בלום. היא היתה חניכת "החדר המתוקן" בפולין. היא למדה שם, שלא כדרך הבנות, תורה, גמרא וכן רכשה יסודות עמוקים ביהדות. בגיל 12 היא הצטרפה  לקן "השומר הצעיר" ברוז'ן.
ב-1927 היא הגיעה לארצות-הברית והמשיכה בהווייתה התנועתית ב"קן מנהטן". היא יצאה לעבודה וסיימה את בית-הספר התיכון הכללי בהצטיינות, בפרט במתמטיקה.
שושנה עלתה לארץ עם ראשוני קיבוץ עלייה א' (אמריקה) בשנת 1933 וזמן מה עשתה את הכשרתה במשק הפועלות בנס-ציונה. היא שלחה ידיה בעקשנות בעבודת האדמה בחדרה והצטרפה לפלוגה העולה לג'וערה. כעשר שנים, החל מימות ה"גורן", ניתן לראותה רכונת גב ומשקיעה כל מרצה בגידול ירקות ביישובנו הצעיר. לאחר מכן היא עבדה זמן-מה בהנהלת חשבונות.
...

שושנה יציב
בת יוכבד ודוד בלום
עלתה ארצה-1933
נשואה לברוך
אם למיכל-1939

שושנה נולדה ב-1908 בעיר רוז'ן - פולין להוריה דוד ויוכבד בלום. היא היתה חניכת "החדר המתוקן" בפולין. היא למדה שם, שלא כדרך הבנות, תורה, גמרא וכן רכשה יסודות עמוקים ביהדות. בגיל 12 היא הצטרפה  לקן "השומר הצעיר" ברוז'ן.
ב-1927 היא הגיעה לארצות-הברית והמשיכה בהווייתה התנועתית ב"קן מנהטן". היא יצאה לעבודה וסיימה את בית-הספר התיכון הכללי בהצטיינות, בפרט במתמטיקה.
שושנה עלתה לארץ עם ראשוני קיבוץ עלייה א' (אמריקה) בשנת 1933 וזמן מה עשתה את הכשרתה במשק הפועלות בנס-ציונה. היא שלחה ידיה בעקשנות בעבודת האדמה בחדרה והצטרפה לפלוגה העולה לג'וערה. כעשר שנים, החל מימות ה"גורן", ניתן לראותה רכונת גב ומשקיעה כל מרצה בגידול ירקות ביישובנו הצעיר. לאחר מכן היא עבדה זמן-מה בהנהלת חשבונות.
אך כל זה מהווה רק מעין פרוזדור לדרך הגדולה שעשתה בפעילות בשטחי חיים שונים בקיבוץ, כאשר הקימה את הספרייה במוסד הרי-אפרים וניהלה אותה במשך שנים. במקום זה, מפעל חייה, השקיעה את כל יכולתה האינטלקטואלית ומחשבתה ובנתה אותו לא כבית-עקד לספרים בלבד.

אלה הדברים ששושנה ביקשה כי ייכתבו בדף הזיכרון אחריה: "נולדתי ערב המלחמה הגדולה ויש בי זיכרונות ממנה. חייתי את המלחמה כאשר ברוך היה במצרים בתקופה הקריטית ביותר. כל חיי התקיימו בעולם של מלחמות שונות, והקשות ביותר בשבילי אישית היו מלחמות ישראל במשך קרוב ל- 30-25 שנה.
בתוך המלחמות, ולמרות המלחמות, זכיתי לחיים מלאי עניין: ראיתי את הארץ בבניינה ואף דרכתי בה שביל. זכיתי לראות את ראשית עלייתה של יהדות רוסיה.
הקיבוץ הינו יצירה נפלאה, אם יידעו מַמְשִיכַי איך לחיות בו.
לו הייתי צריכה להתחיל מחדש, כן, הייתי חוזרת על זה עם כל הלבטים. רק דברים מסוימים הייתי עושה אחרת.
אל תתאבלו אחריי. החיים זיכו אותי בכל מה שאדם ממוצע רשאי לרצות.
רק משאלה אחת בלבי ברגע זה – שלא ימותו צעירים ממני בטרם אמות אני.
אהבתי את קיבוצי, את ילדיו' את נופו הירוק, את עציו, מדשאותיו ואת אנשיו על כל החולשות שבהם."

שושנה היתה צנועה בכל הליכותיה ושלמה עם עצמה. בעלת עקרונות ורגישה לעוול. נתונה לדאגת הכלל ולביתה. יחד עם ברוך, בעלה הם בנו את משפחתם וגידלו את מיכל בתם שנולדה ב-1939.
עם נפילת חתנה, לונגי, (זאב גרוסווירט) במלחמת ששת-הימים עברו עליה ימים קשים מנשוא והמחלה הממאירה פגעה בה. היא הלכה מעימנו ולא יכולנו לספוד לה כראוי, בהתאם לבקשה שהותירה בצוואתה לצוות את גופתה למדע.

                                                                                                                                                   יגאל וילפנד


שושנה נפטרה בשנת 1974 והיא בת 64. השאירה במותה את בעלה- ברוך, בתה מיכל, ילדיה - אמוץ ומירון, בוב - בעלה השני של מיכל וילדיהם, ואחים ואחיות בארץ ובארצות הברית.