אתר ההנצחה של עין השופט - לוסטיג שרגא

נולד: קלוז' - רומניה
09.03.1936
ט"ו אדר התרצ"ו

נפטר: עין השופט
22.08.2015
ז' אלול התשע"ה

שרגא לוסטיג
בן אנדרי ויוליה
עלה לארץ - 1945
נשוי לאביבה
אב לעטרה (1957), ארז (1960), חן (1970)

שרגא נולד בעיר קלוז' במרץ 1936. הוריו – יוליה ואנדרי (יצחק) היו גם הם ילידי העיר קלוז', שהייתה שייכת לאיזור טרסילבניה, שהיה החל משנת 1918 שייך לרומניה. באוגוסט 1940 סופח האיזור להונגריה.
האם הייתה עקרת בית והאב היה טכנאי חשמל ורדיו. שרגא היה בנם הבכור ואח לנעמי, שנולדה ב – 1938. שפת הדיבור בבית המשפחה הייתה הונגרית.
בקלוז' הייתה קהילה יהודית גדולה ופעילות ציונית ענפה. האב היה ציוני ופעיל באיגוד בעלי המלאכה היהודיים. אימו הייתה פעילה באירגון הנשים היהודיות ויצ"ו. המשפחה התעתדה לעלות לארץ לפני המלחמה. האב הגיע לארץ לבדוק את אפשרויות המחייה ואף קנה אדמה בפתח תקווה. הוא חזר לקלוז' כדי להתארגן לעליה. המשפחה הייתה מסורתית. שרגא למד בבית הספר היהודי בעיר, כולל פעמים בשבוע ב"חדר".
עם פרוץ המלחמה גוייס האב, כמו גברים יהודים רבים, למחנות העבודה שתפקידם היה לפנות הריסות. הוא ניספה באחת ההפצצות, בשנת 1944, ודבר מותו הגיע למשפחה כאשר הם היו כבר בארץ.
שרגא, אימו, אחותו נעמי, מגדה הופמן בת דודתם (לימים יפה קרן) והסבא – אבי אב, חיו בביתם בקלוז' עד מאי 1944.
במאי 1944 הם הוצאו מביתם וצורפו לקבוצת יהודים, שלימים נקראה "רכבת קסטנר", בזכות ישראל קסטנר, יליד העיר קלוז', שהיה ראש ועד ההצלה של יהודי הונגריה. קסטנר ניהל מו"מ עם הגרמנים על העלאת הקבוצה לארץ ישראל באופן לגלי. הם החלו במסע נדודים לבודפסט, משם לעיר לינץ באוסטריה ומשם למחנה ברגן-בלזן, שם שהו מיולי עד דצמבר 1944. מברגן בלזן הם עברו לשוייץ. הקבוצה מנתה כ-1680 יהודים, שנבחרו בזכות היותם ציוניים או נכבדי יהדות הונגריה. משפחתו של שרגא נכללה בקבוצה זו בזכות הקשר האישי שהיה בין קסטנר לאביו של שרגא ובזכות פעילותו הציונית של האב.
בספטמבר 1945 הגיע שרגא, שהיה בן תשע וחצי, עם אימו, אחותו, הסבא ויפה בת הדודה, לארץ באוניה "ווילדורן". בהתחלה הם שוכנו במחנה עתלית. לאחר תקופה קצרה הועברו שרגא ואחותו לקיבוץ חולדה, שם החלו ללמוד עם ילדי הקיבוץ. אימם הצטרפה אליהם, לחולדה, מאוחר יותר. בחולדה הוא אומץ ע"י משפחת הלפרין, שהקשרים עימם נשמרו לאורך כל השנים. מאוחר יותר אימו עברה לקרית עמל, ליד טבעון. שרגא התחנך שבע שנים בחולדה. בגיל 16 הוא עבר ללמוד בבית הספר הטכני של חיפה.
לצבא הוא התגייס ב – 1953 ושירת כמכונאי מטוסים עד 1956. ביולי 1956, עם שיחרורו הוא הגיע לעין השופט בזכות, יפה בת דודתו, שהייתה חברת הקיבוץ. כאן הוא הכיר את אביבה, ילידת הונגריה, שהגיעה לקיבוץ עם חברת הנוער "תחייה". השניים נישאו ונולדה בתם הבכורה – עטרה (1957). המשפחה התרחבה עם לידת הבן השני – ארז (1960), והבן הצעיר –
חן (1970).
את דרכו המקצועית בקיבוץ הוא החל בעבודה במוסך, ליד אליק, בעלה של יפה. מאוחר יותר הוא עבד במברג כאיש טכני, ומספר שנים כאחראי על הקיטור. גם באלתם הוא עבד באגף הטכני, עד פרישתו לגימלאות בגיל 73 (2009).
במשך מספר שנים הוא שימש כסדרן רכב (1975-1973), בימים בהם סידור הרכב לצרכי החברים היה בידי הסדרן. ליד העבודה הוא שימש בתפקידים רבים הדורשים ידע טכני, בזכות ידי הזהב שהיו לו. היה איש הקשר לטיפול בטלוויזיות של החברים ושימש כמקרין הסרטים באולם.
עם פרישתו לגימלאות הוא החל להתמחות בסריקת תצלומים, שקופיות ונגטיבים לארכיון וגם לאוספים אישיים של חברים. תרומתו לארכיון הייתה רבה וקידמה את עבודת הדיגיטאציה הארכיונית באופן משמעותי.
לשרגא היו שני תחביבים בהם השקיע את מירצו – צעדות וצילום. הוא השתתף שנים רבות בצעדות העלייה לירושלים שהחלו
ב-1955, ונקראו "צעדת ארבעת הימים". גם בצעדת יערות מנשה, שהייתה באיזור הוא היה שותף ובעוד צעדות שהתקיימו בארץ. התחביב השני היה הצילום, שליווה אותו שנים רבות.
בשנת 1978 הביא שרגא את אימו יוליה לחיות בעין השופט. היא זכתה לחיות לצד משפחתה עד יום מותה ב-1995.
שרגא זכה לראות את משפחות ילדיו ונכדיו חיים יחד בעין השופט, לחתן את נכדותיו ולזכות מהן לנינים. המשפחה הרחבה מילאה אותו ואת אביבה באושר רב.

שרגא נפטר באופן פתאומי באוגוסט 2015, במהלך ביקור שורשים בהונגריה. בן 79 היה במותו. השאיר אחריו את אביבה אשתו, ילדיו – עטרה וארז ומשפחותיהם, בנו חן, שישה נכדים, שלושה נינים, את אחותו נעמי ומשפחתה, את בת הדודה – אירן, אחותה של יפה.