סיד חגי 
בת יוכבד ואברהם זלנר
עלתה ארצה- 1936
נשואה לירמיהו
אם לאבירם-1938, הושע- 1947 וגדי- 1950  

סיד (שרה) נולדה ב-1912 להוריה יוכבד ואברהם זלנר באיסט סייד ברוקלין ניו יורק.
בגיל הילדות חוותה סיד חוויה קשה, וההורים החליטו לחפש מקום מגורים אחר. המשפחה עברה לאיסט ניו יורק, שכונה שרק הוקמה באותן שנים.
בזיכרונותיה, סיפרה סיד שהסבים שלה גרו מאוד קרוב לביתם, ובכל אירוע או חגיגה המשפחה הייתה מתכנסת בבית הסבים ושרה בכמה קולות, מקהלה משפחתית נהדרת.
אבא של...

סיד חגי 
בת יוכבד ואברהם זלנר
עלתה ארצה- 1936
נשואה לירמיהו
אם לאבירם-1938, הושע- 1947 וגדי- 1950  

סיד (שרה) נולדה ב-1912 להוריה יוכבד ואברהם זלנר באיסט סייד ברוקלין ניו יורק.
בגיל הילדות חוותה סיד חוויה קשה, וההורים החליטו לחפש מקום מגורים אחר. המשפחה עברה לאיסט ניו יורק, שכונה שרק הוקמה באותן שנים.
בזיכרונותיה, סיפרה סיד שהסבים שלה גרו מאוד קרוב לביתם, ובכל אירוע או חגיגה המשפחה הייתה מתכנסת בבית הסבים ושרה בכמה קולות, מקהלה משפחתית נהדרת.
אבא של סיד, יהודי דתי מאוד, היה בין מארגני האיגוד המקצועי של פועלי המחט. המצב הכלכלי בבית לא היה טוב, בגלל שביתות שארכו חודשים והאב נשאר מובטל.
בעניין חינוך הילדים המשפחה לא ויתרה, וכשהייתה סיד בת עשר, התחילה ללמוד עברית בתלמוד תורה "תפארת ישראל". בבית ספר תיכון למדה סיד ב"היברו היי סקול". שם נפגשה לראשונה עם נעימה קרייפין, שרה אבידן, איזי כהן, דב ורדי וראובן שק.
עם כל הקשיים הכלכליים, כאשר סיימה סיד את לימודיה בתיכון, היא נשלחה יחד עם אחותה בלהה לבית מדרש למורים על שם שכטר. בבית המדרש שמעה לראשונה על תנועת "השומר הצעיר" והצטרפה לקן מנהטן. שפרה בן צבי  וסיד חגי באו מכיתות הבוקר, שרה אבידן ונעימה קריפין מכיתות הערב.
הבנות לא נקלטו טוב בקן מנהטן ועברו לקן ברונזוויל שהיה קן גדול ותוסס, ופעל במרתף ביתה של משפחת שרה כהן, לימים אבידן.
עם סיום לימודיה בבית המדרש כמורה לעברית, הלכה סיד לעבוד, כדי להרוויח כסף לעלייה לארץ. באותן שנים הגיע ירמיהו חגי מדטרויט, כדי לערוך את ביטאון התנועה. השניים התאהבו, וב-1935 הם מתחתנים, כאשר סבא של סיד עורך את הקידושין.

אחרי החתונה עלו ירמיהו וסיד לארץ והגיעו לחדרה (1936).
סיד קשורה בעבותות אהבה וגעגועים למשפחה שהשאירה אחריה בארצות הברית. במות אביה היא כותבת שיר לזכרו:
אבא –
אתה בעיני                                          פייטן ללא שם
הדגול מִעֵדָה,                                       ראיתיך אבי.
לנטל יומך                                          כל עקבות יגונך
נפשי חרדה.                                        חתומים בלבבי.
בפיך הכלוא                                        מיתר נכאים
ירתיחני כאש,                                     לבותינו קָשַר.
דמך בדמי                                          מי יתנני צליל
מתלהט ורועש.                                   לשירך לא הושר.

בנם הבכור, אבירם, נולד ב- 1938. הטיפול בילד לא היה קל. בשנות מלחמת העולם השנייה התגייס ירמיהו לצבא הבריטי ושירת במטה הכללי, שהיה בקהיר.
אחרי אבירם נולדו הושע (1947) וגדי (1950).
ירמיהו שימש ככתב "על המשמר" ועבד במסירות ובמקצועיות רבה. סיד טיפלה בבניה ובתינוקות בקיבוץ, מסורה מאוד לעבודתה ונלחמת על שוויון זכויות מלא בין הגברים לנשים בקיבוץ.
ב- 1967 היא מפרסמת ב"ידיעות עין השופט " רשימה על נושא שוויון הַחֲבֵרָה: "בשאלת החברה לא הגענו להידברות, תגידו את האמת, יש מי שלא אוהב לראות בחורה מסודרת ומטופלת? אז מה היחס המוזר הזה לטיפול בחברה? פעם היינו באמת בעולם גברי: חשבנו שהטרקטור והחולצה והשערות הלא מסודרות זהו האידיאל של שחרור האישה. אבל אנו לא רוצים בזה היום, נוכחנו לדעת שזה לא זה. היחס השווה לעבודות של החברות - זה מה שיקבע. אינני יודעת מה יותר קובע בחיינו - מטבח שפועל כהלכה, או ריכוז פלחה. חינוך ילדים פחות קובע מריכוז משק?"

ירמיהו נפטר ב- 1969 וסיד המשיכה לבד, רואה בצמיחת משפחות הבנים וקשורה בכל נימי נפשה לנכדים.
מותו של אבירם באוקטובר 2000 היכה בה קשות. 
נזכור אותך סיד כאישה חכמה, אישה שאפשר היה לשוחח איתה על כל נושא העומד ברומו של עולם ולהיות בטוחים שתהיה לך האמירה הנכונה.
יהי זכרך ברוך.

                                                                                                                                                  עופרה בריל

סיד נפטרה שבעת ימים בשנת 2003 והיא בת 91. השאירה אחריה את בניה – הושע, גדי ומשפחותיהם ומשפחתו של אבירם ז"ל.