ורה פנט

ורה (ורוניקה) פנט
בת שרה ואלכסנדר
עלתה ארצה-1977

ורה נולדה ב-1955 בעיר אוֹרַדְיָה – רומניה  להוריה שרה ואלכסנדר פנט. בהיותה בת 7 (1962) היגרה המשפחה למונטריאול שבקנדה. היא סיימה את לימודיה בבית-ספר תיכון קנדי והחלה ללמוד בקולג'. בשנים אלה היא התוודעה לישראל דרך חברים יהודים שלמדו איתה. גם ההיכרות עם השואה, דרך סיפורי הוריה השפיעו עליה.
בגיל 22 (1975) היא הגיעה לראשונה לארץ, לקבוץ כפר-מסריק. לאחר כשנה היא חזרה לקנדה וב-1977 היא עלתה לארץ ובאה לעין-השופט. 13 שנים היא חיה בעין-השופט ומצאה כאן את ביתה.
ורה היתה מוכשרת בכל אשר עשתה. היא לקחה אחריות בכל תפקיד ועבודה שעסקה בה, יצרה עבודות יד מיוחדות ועסקה באפית עוגות מעוטרות.

בדברי ההספד אמרה עליה חברתה נעמי:
ימיה האחרונים של ורה היו קשים מנשוא, אך הצירוף - ורה ומוות - הוא נורא ובלתי נתפס.
הכרתי את ורה בראשית לימודיה באולפן ובקיבוץ. מטבע הדברים הצטרפה לקבוצת בני גילי. השתלבותה המהירה בחברתנו הפכה אותה לאחת מאתנו - שותפה לסודות, לחברויות, להתרחשויות.
...

ורה (ורוניקה) פנט
בת שרה ואלכסנדר
עלתה ארצה-1977

ורה נולדה ב-1955 בעיר אוֹרַדְיָה – רומניה  להוריה שרה ואלכסנדר פנט. בהיותה בת 7 (1962) היגרה המשפחה למונטריאול שבקנדה. היא סיימה את לימודיה בבית-ספר תיכון קנדי והחלה ללמוד בקולג'. בשנים אלה היא התוודעה לישראל דרך חברים יהודים שלמדו איתה. גם ההיכרות עם השואה, דרך סיפורי הוריה השפיעו עליה.
בגיל 22 (1975) היא הגיעה לראשונה לארץ, לקבוץ כפר-מסריק. לאחר כשנה היא חזרה לקנדה וב-1977 היא עלתה לארץ ובאה לעין-השופט. 13 שנים היא חיה בעין-השופט ומצאה כאן את ביתה.
ורה היתה מוכשרת בכל אשר עשתה. היא לקחה אחריות בכל תפקיד ועבודה שעסקה בה, יצרה עבודות יד מיוחדות ועסקה באפית עוגות מעוטרות.

בדברי ההספד אמרה עליה חברתה נעמי:
ימיה האחרונים של ורה היו קשים מנשוא, אך הצירוף - ורה ומוות - הוא נורא ובלתי נתפס.
הכרתי את ורה בראשית לימודיה באולפן ובקיבוץ. מטבע הדברים הצטרפה לקבוצת בני גילי. השתלבותה המהירה בחברתנו הפכה אותה לאחת מאתנו - שותפה לסודות, לחברויות, להתרחשויות.
ורה התייחסה לכל דבר ברצינות, אכפתיות ואחריות אין קץ. כשביקשנו את עצתה ידענו שתהיה שקולה. כשפנינו לעזרה, ידענו שתמיד נקבלה בצורה הטובה ביותר. כשהטלנו עליה תפקיד, ידענו שתבצע אותו באופן מקיף, משמעותי ויסודי.

ורה הגיעה אלינו לאחר שהתנסתה בעבודה ברפת בכפר-מסריק ונקשרה לענף זה בלב ובנפש. ורה ניחנה בכושר ארגון, אחריות ורצון ללמוד ולדעת. כך החלה לרכז את ענף הרפת בעין-השופט. כעבור זמן-מה עברה לרכז את המתנדבים והאולפן. גם את תפקיד זה ביצעה במסירות, רצינות וניסיון להעניק למטופליה כל אשר ניתן.
בשנים האחרונות מצאה את מקומה במוסד החינוכי בתפקיד מנהלי מרכזי. ורה נהנתה מעבודתה מאוד אך בגבור מחלתה נאלצה לקטוע אותה.
ורה התמודדה עם המחלה במשך שנתיים, אך ניסיונה לתקוף ולנצח את המחלה הוכרע.
לאורך כל תקופת המחלה ניסתה ורה לעזור לנו – כדי שנוכל לעזור לה. היא קיבלה אותנו עם חיוך כדי שנרגיש בנוח. היא סיפרה מה עובר עליה ושיתפה אותנו ברגשותיה.
תקוותיה להחלמה היו גדולות. אמונתה ברפואה ובצוותים הרפואיים הייתה ללא עוררין, ובכך הקלה על סובביה. כל ניצוץ של תקווה הצית בה שלל תוכניות כמו טיול לקניה ומעורבות בחיי הקיבוץ.
מהרגעים הטובים והיפים ידעה ליהנות וזו הייתה גדולתה.
אמא שרה, מרי האחות וכל המשפחה - תרומתכם למלחמתה של ורה נגעה ללבנו וריגשה אותנו. אנו כולנו משתתפים בצערכם ויחד איתכם נשמור על זכרה.


ורה נפטרה ב-1990 והיא בת 35 שנים במותה. השאירה אחריה את שרה-אימה ואחותה-מרי ומשפחתה.