זיסקינד כרמל (שטיין)
בן בתיה ואהרון
עלה ארצה-1934
נשוי לנורה
אב לעמוס-1937, בתיה-1947 ורותי-1954

זיסקינד נולד ב- 1913 בעיירה סארני שבפולין. ילד שישי במשפחת שטיין, להוריו אהרון ובתיה. סארני היתה עיירה קטנה על הגבול הרוסי, מאוכלסת ב- 4,950 יהודים שהיוו כמעט  50% מהאוכלוסייה המקומית.
כל ילדותו עברה עליו בזמן מלחמת העולם הראשונה, שנמשכה עד 1918 ונמהלה במהפכה הרוסית של-1917. תקופה זו הביאה לאזור סארני חילופי צבאות של היידמקים (תנועת קוזאקים אוקראינית), פטליורים ופולנים שהתנכלו ליהודים.
אירוע שהשאיר את חותמו על זיסקינד הנער היה כאשר...

זיסקינד כרמל (שטיין)
בן בתיה ואהרון
עלה ארצה-1934
נשוי לנורה
אב לעמוס-1937, בתיה-1947 ורותי-1954

זיסקינד נולד ב- 1913 בעיירה סארני שבפולין. ילד שישי במשפחת שטיין, להוריו אהרון ובתיה. סארני היתה עיירה קטנה על הגבול הרוסי, מאוכלסת ב- 4,950 יהודים שהיוו כמעט  50% מהאוכלוסייה המקומית.
כל ילדותו עברה עליו בזמן מלחמת העולם הראשונה, שנמשכה עד 1918 ונמהלה במהפכה הרוסית של-1917. תקופה זו הביאה לאזור סארני חילופי צבאות של היידמקים (תנועת קוזאקים אוקראינית), פטליורים ופולנים שהתנכלו ליהודים.
אירוע שהשאיר את חותמו על זיסקינד הנער היה כאשר בשעת פוגרום הסתתר במרתף עם מים, יחד עם בן השכן. שניהם שוכבים על דיקט מעל המים, שומעים מטחי ירי ומבעד לאשנב קטן ראו הוצאות להורג של אנשים למול קיר הבית.
אבא של זיסקינד ניצל פעמיים ממות כאשר פולנים אנטישמים עשו פוגרומים ביהודי העיירה.
בבית המשפחה היו שבעה ילדים: מניה, יוסל, מאיר, פּייסֵל, פייגל, זיסקינד וזליג.
כפרנסה המשפחה התקיימה ממאפייה ובית תה ששירתו את איכרי הסביבה ואף את האצולה הפולנית המקומית.
העיירה סארני הייתה אומנם פרובינציה אך מלאת חיים וסואנת. רבים מצעיריה היו בתנועות נוער, דיברו עברית והכינו עצמם לעלייה. שם גובשה – אומר זיסקינד – השקפת עולמו, שם למדנו על הציונות, בורכוב, ופרויד. את הנטייה והמיומנות לקצב בתיפוף על כפות וחפצים למיניהם, חיבתו לריקוד העממי שאפיינו אותו כל חייו, רכש מהחסידים בווהלין, מריקודי הקוזקים שהגיעו לחצר המשפחה ומשירה ספונטאנית של נשים אוקראיניות שגם תופפו בכלים שונים.   
עד גיל 12 למד זיסקינד ב"חֵדר" גמרא ותורה. בגיל 13 (1926) הוא יצא, ללמוד  בגימנסיה "תרבות" בעיר רובנה. הוא התבלט בלימודי הספרות, תחום שילווה אותו כל חייו. הוא נפגש עם ח"נ ביאליק ואף בירך אותו כנציג ביה"ס.
באותן השנים שלמד בגימנסיה ברובנה, פעל שנתיים בשומר הצעיר. היה חבר בהנהגת הגליל של העיירות פוליסיה וווהלין ואירגן קורסים למנהלי קבוצות.
בגיל 18 יצא להכשרה של השומר הצעיר בצ'נסטחובה. הוא למד בהכשרה לעבוד בחקלאות ובתעשייה, שימש כמדריך והיה בהנהגת הגליל. משם עבר לוורשה להנהגה הראשית ופעל שם כשנתיים. 
ב-1934 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ "בניר" בחדרה, שמרבית חבריו היו בוגרי השוה"צ שהגיעו מפולין. בתקופת חדרה עבד בפרדסים ופעל בתחום התרבות במועצת הפועלים. שם הכיר את נורה לוי שהשתייכה לגרעין בולגרי שיועד להקים את קיבוץ מסילות. הם התחתנו ונורה עברה לקיבוץ "בניר" בחדרה, בו כיהן זיסקינד כמזכיר ב- 1937.
קיבוץ "בניר" התלכד עם קיבוץ "אמריקה" וב-1937 הם עלו לגבעת ג'וערה. אני- עמוס בנם הבכור, נולדתי בחדרה ב- 1937 עוד בהיות הקיבוץ בג'וערה.
בג'וערה עמד זיסקינד בראש קבוצת הסיקול ואחר-כך עבד בנטיעות. כאשר הקיבוץ עבר לגבעת עין השופט ב-1938 היה זיסקינד בין מקימי ענף המטעים.
מכאן ואילך היה חוזר תמיד לעבוד בענף זה לאחר שהיה נקרא למלא תפקידים בקיבוץ ובתנועה.
אחד התחומים שזיסקינד פיתח מאוד כבר בשנים הראשונות בעין השופט, והעמיק בכך עם השנים, היה תחום התרבות ובעיקר הספרות. הוא הירבה לקרא ספרות יפה וביקורות על יצירות ספרותיות, כתב הרבה לעיתון הקיבוץ ולעיתונות הקיבוצית בכלל. כתב "לעלי שיח" עיתון ספרותי של הקבוץ הארצי, שהיה בין עורכיו. פעל רבות במחלקת התרבות של הקבוץ הארצי, ב"ספרית פועלים" וריכז את "חוגי הספרות" שנים רבות. זיסקינד אירח בעין השופט סופרים רבים וביניהם אברהם שלונסקי ולאה גולדברג. הוא ליווה וסייע לסופרים מדור הפלמ"ח לפרסם את ביכורי יצירותיהם.
בשנות ה-50, בהשפעת ה"ישראליות" המתחדשת בארץ ישראל, החליפה המשפחה את שמה משטיין לכרמל.
בשנות השישים המאוחרות החל זיסקינד לאסוף את היצירות שכתב וב-1971 פרסם את ספרו הראשון "לחש שורשים". במשך השנים פרסם עוד 4 ספרים.
הוריו של זיסקינד נפטרו עוד לפני מלחמת העולם השנייה. האחות ושני האחים- מניה, מאיר וזליג הגיעו לישראל בטרם השואה. זליג נהרג באסון בסלילת כביש בעמק יזרעאל ב- 1937, היה בשנות ה-20 לחייו, נקבר בבית הקברות בעין השופט.
האחות פייסל נרצחה בשואה. לפי גירסה אחת זה היה במחנה בצרפת. בדף עדות הקיים ב"יד ושם", שמילא אבו, בן דודו של זיסקינד, מצויין שפייסל נספתה ב-1942 בעיר הולדתה סארני והיא בת 30. האחות פייגל נרצחה בפולין. האח יוסל הגיע לארץ ב-1950 מבוכרה, אליה ברח בתקופת המלחמה.
תאריכים בחייו של זיסקינד:   
1942 ואחר-כך ב-1948 ריכז זיסקינד את ועדת התרבות בקיבוץ.
1947  ב-  14.6 נולדה הבת בתיה.
1947 -  1950  עבד במחלקת התרבות של הקבה"א ובחוגים לספרות.
1949 -  היה מדריך של השלמת "הכובש" שהצטרפה לקיבוץ.
1951 -  ריכז את ועדת חברים ועבד במטעים.
1951 – 1953  הקים את המחזור הראשון של האולפן בעין השופט ולימד בו שלוש שנים.
1954  -  ב-25.8 -  נולדה הבת רותי.
1954 – 1960 - עבד במחלקת התרבות של הקבה"א בתל אביב ובמטעים בקבוץ.
1966 – 1968 - מזכיר הקיבוץ, ולומד ספרות ודרמה שנה אחת באוניברסיטת ת"א.
1969 -  1973 - עבד חלקית בגבעת חביבה ובמטעים.
1973  -  עבד חלקית ב"חוגים לספרות" בת"א ובמטעים.
1975 -  1981 - עבד 3 ימים בשבוע במח' התרבות בקבה"א בריכוז החוגים לספרות
                       בתנועה הקיבוצית והרצה בהם. שלושה ימים עבד במטעים.
1981 – 1984 - עבד במחלקת התרבות, עסק ב"חוגים לספרות" והיה חבר מערכת "עלי
                       שיח".
 פירסם 5 ספרים:
"לחש שורשים", בהוצאת ספרית פועלים, 1971
"הגן הפתוח", הוצאת מסדה, 1973
"מבטים במראות", הוצאת מסדה, 1976
"ציפיה בואריאציות", הוצאת מסדה, 1981
"טללים וסופות", בהוצאת מסדה,  1984
כל ספריו נכתבו כרישומים, נובלות, סיפורים קצרים, מבטים, ומראות. סגנונו נטה אל הפיוט, בגוון אישי ורגשי על החולין של האדם, כתיבה בעט רגיש ובחותם של אהבה לאנושי והיפה.
באחד מכתביו בשם "עטוף דגלים", ציטט זיסקינד את הסופר מַלרו: "הביוגרפיה האמיתית שלנו עשויה מן הדברים שאנו מנסים להסתיר".
                                                                                                                                      עמוס כרמל - בנו

זיסקינד נפטר ב- 1989. בן 76 היה במותו. השאיר אחריו את אשתו נורה וילדיו- עמוס, בתיה, רותי ומשפחותיהם.