נורה כרמל 

נורה כרמל
בת רות-רוזה וחיים לוי
עלתה ארצה-1934
נשואה לזיסקינד
אם לעמוס-1937, בתיה-1947 ורותי-1954  

נורה נולדה ב- 8.10.1912 בסופיה, שבה התקבצו מרבית יהודי בולגריה. הוריה - חיים ורוזה לוי, אחיה - רחמים (ריקי) ושמעון.
השם נורה ניתן לה על שם המלכה הבולגרית "ליאונורה", שהייתה חביבה על העם ועל היהודים שהיו נאמנים לשלטון.
במסורת משפחת לוי היה ידוע שאבות אבותיהם גורשו מספרד בגירוש הגדול ב-1492. המשפחה נדדה ועברה בתורקיה ולבסוף התיישבו בבולגריה.
בגלל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה היא התגוררה בבית שכור באזור לא יהודי וילדי המשפחה למדו בבי"ס כללי ולא בבי"ס יהודי. לאב הייתה חנות קטנה לנעלים שבקושי פירנסה את המשפחה. האם הייתה עקרת בית שתפרה כפתורים מבד ומכרה אותם כדי שיהיה לה מעט כסף להוצאות הקטנות של הבית. העוני היה ניכר בכל מכלול החיים ולא איפשר כל מותרות.
נורה הזכירה תמיד שלא השתתפה במסיבת סיום הגימנסיה משום שלא יכלה להרשות לעצמה לקנות שמלה לאירוע.
...

נורה כרמל
בת רות-רוזה וחיים לוי
עלתה ארצה-1934
נשואה לזיסקינד
אם לעמוס-1937, בתיה-1947 ורותי-1954  

נורה נולדה ב- 8.10.1912 בסופיה, שבה התקבצו מרבית יהודי בולגריה. הוריה - חיים ורוזה לוי, אחיה - רחמים (ריקי) ושמעון.
השם נורה ניתן לה על שם המלכה הבולגרית "ליאונורה", שהייתה חביבה על העם ועל היהודים שהיו נאמנים לשלטון.
במסורת משפחת לוי היה ידוע שאבות אבותיהם גורשו מספרד בגירוש הגדול ב-1492. המשפחה נדדה ועברה בתורקיה ולבסוף התיישבו בבולגריה.
בגלל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה היא התגוררה בבית שכור באזור לא יהודי וילדי המשפחה למדו בבי"ס כללי ולא בבי"ס יהודי. לאב הייתה חנות קטנה לנעלים שבקושי פירנסה את המשפחה. האם הייתה עקרת בית שתפרה כפתורים מבד ומכרה אותם כדי שיהיה לה מעט כסף להוצאות הקטנות של הבית. העוני היה ניכר בכל מכלול החיים ולא איפשר כל מותרות.
נורה הזכירה תמיד שלא השתתפה במסיבת סיום הגימנסיה משום שלא יכלה להרשות לעצמה לקנות שמלה לאירוע.
בבית דברו בולגרית ולדינו, שהייתה השפה המדוברת של היהודים דוברי ספרדית.
יהדות בולגריה הייתה מסורתית ולא דתית. בחיי היום-יום לא קיימו מצוות ולא שמרו על כשרות. אבא של נורה לא צם ביום כיפור ולא כיבד מנהגים יהודיים.
האנטישמיות כמעט ולא הורגשה בכל התקופות. בתקופת מלחמת העולם השנייה המלך הבולגרי, בוריס, פרש את חסותו על היהודים ולא אפשר לפגוע בהם.
שני אחיה של נורה גויסו ל"מחנות עבודה" בבולגריה, שם סבלו ביותר מהעבודה המפרכת ומהתנאים הקשים. לאחר המלחמה עלו שניהם לארץ. ריקי חי בקיבוץ מסילות, שמעון חי בתל-אביב.
ברחבי בולגריה פעלו קיני "השומר הצעיר". בגיל 19 (1932) נכנסה נורה לתנועת "השומר הצעיר" בקן בסופיה, ביוזמת הוריה, שחששו מהתבוללות.
בתנועה היא נהנתה מטיולים בטבע, ממסיבות וריקודי הורה עד אור הבוקר, כאשר העברית, שהייתה שפת דיבור בקן עדיין לא הייתה שגורה בפיה. כשנה לאחר מכן יצאה להכשרה עם עוד שמונה חברים בעיר פלובדיב. איכר השכיר להם שני חדרים ואיפשר להם להתנסות בעבודה חקלאית. הקבוצה הכשירה את עצמה במשך כשנה וחצי לחיי שיתוף ועבודה. לצורך העלייה לארץ, נורה התחתנה פיקטיבית עם בחור שהיה לו רישיון עליה.
ב- 1934 הקבוצה עלתה לארץ בעליה לגלית. נורה הגיעה עם קבוצה של 12 חברים למשמר העמק, שם עבדה במאמץ רב במטעים. לאחר שנה וחצי התאחדה הקבוצה עם גרעין "תל חי – בולגריה", שהיה בהכשרה בחדרה, ולימים הקים את קיבוץ מסילות.
בחדרה עבדה נורה במשק בית אצל ציפורה דנין, אשת פרדסן מפורסם, אך עזבה בגלל היחס שקיבלה כ"ספרדייה". החיים והעבודה בחדרה היו קשים לה מאוד, היא חלתה בקדחת ושקלה אף לשוב למשפחתה בבולגריה, אליה התגעגעה מאוד.
בחדרה הכירה את זיסקינד שטיין, שהשתייך לקיבוץ "אמריקה בניר". ב- 1936 הם נכנסו לאוהל משפחה, שהקימו  בגבול בין שני הקיבוצים. בסופו של דבר היא עברה לקיבוץ "אמריקה בניר".
בספטמבר 1937 נולד בבי"ח בילינסון בנם הראשון עמוס. זיסקינד היה באותה עת בג'וערה וקיבל את הידיעה על הולדת בנו באיתות מורס מקיבוץ שריד. כשעמוס היה בן 8 חודשים, נורה קיבלה הוראה להשאירו בחדרה ולעלות לג'וערה לבשל אוכל לחברים. הדבר נחקק בזיכרונה כטראומה קשה ביותר, היא בכתה כמה ימים רצופים, היה לה חום גבוה, ולאחר ימים היא נשלחה חזרה לחדרה כ"לא פרודוקטיבית".
באוקטובר 1938 נורה ועמוס, שהיה בן שנה, עברו יחד עם כל הילדים והחברות, במשוריין מחדרה לנקודה החדשה של הקיבוץ. המשפחה התאחדה. זיסקינד ונורה שטיין קיבלו אוהל משפחה.
לאחר מלחמת העולה השנייה (1946), עלו לארץ מבולגריה הוריה של נורה - חיים ורוזה (שושנה) לוי, ונקלטו בעין השופט בסטטוס של "הורי חברים". התאקלמותם בקיבוץ הייתה קשה מאוד. סבא חיים עבד בסנדלריה, סבתא רוזה עבדה במתפרה.

במרבית שנות חייה של נורה בעין השופט היא הייתה קשורה בעבודתה למחסן הבגדים, לקומונה ולמתפרה, שם תפרה בגדים בשיטת הקונפקציה לחברים ולילדים. היא אהבה את העבודה, התמידה בה והשתלבה יפה בצוות העובדות. ממקום עבודה זה היא יצאה מדי זמן לעבודות אחרות, כמטפלת בילדים ולתורנויות נדרשות, אך תמיד היא שבה לענף הבסיסי שלה – לתפירת בגדים.
בזמנה החופשי היא סרגה סריגים שונים לבני המשפחה, לחברים שנזקקו לסוודרים, ובעיקר לילדים ותינוקות. בתקופה שהחברים החלו לאכול גם בבית, היא אהבה לאפות ולבשל לבני הבית, בעיקר מאכלים בולגריים מסורתיים מ"הבית".  
1939 - כיהנה בועדת חברים.
1940 - עבדה במחסן הבגדים.
1946 - חיים ורוזה לוי, הוריה של נורה, עולים לארץ עם העלייה ההמונית מבולגריה והשתקעו בעין השופט במעמד של הורים. כאן חיו, פעלו ועבדו עד יום מותם.
1947 ביוני - נולדה בתיה.
1949-1953 – עבדה במחסן הבגדים של חברת הנוער.
בשנות ה-50 - בהשראת הישראליות המתחדשת החליפה המשפחה את שמה לכרמל.
1954 אוגוסט - נולדה רותי.
1955 - סבא חיים נפטר, בן 71, אחרי מחלה קשה.
1956-1962 - שש שנים עבדה כמטפלת של קבוצת "רימון" במוסד החינוכי הרי אפרים.
1962 - חזרה לעבודתה במתפרה ועבדה בה שנים רבות.
1966 - סבתא רוזה נפטרה ב-1966, בת 76 .
1971 - שמעון, אחיה הצעיר של נורה, נפטר ממחלת לב, בן 48 במותו.
2000 - ריקי (רחמים), אחיה האמצעי, נפטר בקיבוצו מסילות, והוא בן 80.

בית עין השופט והמשפחה נפרד מנורה, שבעת הימים, באהבה רבה.
                                                                                                       עמוס – בנה

נורה נפטרה בשנת 2004. הייתה בת 92 במותה. השאירה אחריה את ילדיה- עמוס, בתיה, רותי ומשפחותיהם.