ישי הוברמן

ישי הוברמן

בן מרים וצבי

נשוי לריבה

אב לחמוטל [1977] ולירז [1985]

ישי נולד בעין השופט ב-1940, בן בכור להוריו – צבי ומרים, שהיו ממייסדי הקיבוץ, ואח לאסתר, שנולדה חמש שנים אחריו. הוא גדל בקבוצת "אלומה" בקיבוץ, ובקבוצת "ארז" במוסד הרי אפרים. בראיון שעשה עם יגאל וילפנד ב-2007 הוא סיפר על ילדות מאושרת בלינה המשותפת - על הפעילויות החברתיות שהעשירו את שנות ילדותו, על חיי התרבות, חיי התנועה ופעילויות הספורט, שתרמו לחוויות הילדות המאושרת. בתקופת המוסד הוא מצא את מקומו במטעים וראה בו את עתידו בקיבוץ.

ב-1958 הוא סיים את המוסד והתגייס לצבא – לצנחנים, שם עבר את שירותו הצבאי כקצין. הוא השתחרר ב-1961 מהשרות הסדיר והמשיך בשירות מילואים - 20 שנים בצנחנים ו-14 שנים בשריון. עם השיחרור מהצבא הוא נכנס לעבוד בלול.

ב-1965 יצא לניר עוז עם קבוצת צעירים מעין השופט, במסגרת עזרה של קיבוצים ותיקים לקיבוצים צעירים.

ישי הוברמן

בן מרים וצבי

נשוי לריבה

אב לחמוטל [1977] ולירז [1985]

ישי נולד בעין השופט ב-1940, בן בכור להוריו – צבי ומרים, שהיו ממייסדי הקיבוץ, ואח לאסתר, שנולדה חמש שנים אחריו. הוא גדל בקבוצת "אלומה" בקיבוץ, ובקבוצת "ארז" במוסד הרי אפרים. בראיון שעשה עם יגאל וילפנד ב-2007 הוא סיפר על ילדות מאושרת בלינה המשותפת - על הפעילויות החברתיות שהעשירו את שנות ילדותו, על חיי התרבות, חיי התנועה ופעילויות הספורט, שתרמו לחוויות הילדות המאושרת. בתקופת המוסד הוא מצא את מקומו במטעים וראה בו את עתידו בקיבוץ.

ב-1958 הוא סיים את המוסד והתגייס לצבא – לצנחנים, שם עבר את שירותו הצבאי כקצין. הוא השתחרר ב-1961 מהשרות הסדיר והמשיך בשירות מילואים - 20 שנים בצנחנים ו-14 שנים בשריון. עם השיחרור מהצבא הוא נכנס לעבוד בלול.

ב-1965 יצא לניר עוז עם קבוצת צעירים מעין השופט, במסגרת עזרה של קיבוצים ותיקים לקיבוצים צעירים.

ב-1966-67 היה שליח בקן השומר הצעיר באשקלון. עם חזרתו לקיבוץ הוא עבד בעבודות שונות.

ב-1970 הוא חזר לעבוד במטעים, כור מחצבתו מימי נעוריו, ועבד בענף שנים רבות, עד 1997, מתוכן 5 שנים כמרכז ענף [1989-1984].

ב-1998 הוא נכנס לריכוז הבניין עד 2006. בסיום העבודה בבניין הוא נכנס לעבוד באלתם וניהל את מחלקת הליפוף במשך כשלוש שנים. הוא פרש לגימלאות ב-2016.

ב-1976 הוא נישא לריבה ונולדו להם 2 בנות – חמוטל [1977] ולירז [1985]. בשנים הראשונות המשפחה חייתה בקיבוץ. ב-1982 ריבה עזבה עם חמוטל לתל אביב. ישי יצא לפעילות במפ"ם, כדי להיות עם המשפחה. בסיום תקופת הפעילות הוא חזר לקיבוץ וחילק את זמנו בין הקיבוץ למשפחה בתל אביב. חמוטל התחתנה עם סער ב-2008. לימים נולדה בתם - הנכדה האהובה ערגה [2015]. המשפחה הייתה חשובה מאוד לישי והוא התמסר ככל יכולתו להיות להם למשענת ותמיכה, יחד עם ההתמודדות של המרחק ממנה. בנוסף למשפחתו עם ריבה והבנות, הוא היה בקשר קרוב עם אסתר, אחותו, ומשפחתה בקיבוץ דליה.

אביו – צבי נפטר ב-1976. אימו – מרים נפטרה ב-1997.

ב-1996 הוא יזם את הקמתה של תחנה מטאורולוגית סמוך לעין השופט, יחד עם המועצה האזורית, והפך להיות מפעיל התחנה, בשיתוף השרות המטאורולוגי הממשלתי. הוא התמיד בעיסוק זה בימי החום, ימי הקור וימי הגשם, במסירות רבה ולאורך שנים ארוכות. בשנה האחרונה, כאשר הוא חלה הוא נאלץ להפסיק את העבודה הזו.

בשנת 2009 הוא נרתם, יחד עם אלישע שפירא וחברים נוספים, לגילוי סליק הנשק, שהוקם בעין השופט בשנות הארבעים, ומקומו נשמר בסוד בין קבוצת חברים מצומצמת, שהיו מבוני הסליק, וקבוצת חברים שהיו שותפי הסוד. גילוי הסליק ב-2009 שינה את מסלול חייו. הוא נרתם להפיכת הסליק לאתר היסטורי, שקבוצות מטיילים באות לשמוע את סיפור המקום וסיפורם של בוני הסליק, וביניהם אביו – צבי. במשך 15 שנים הוא אירח קבוצות בסליק וסיפר את סיפור המקום, שהוא חלק מההיסטוריה של הקיבוץ והארץ.

ישי היה איש אדמה, איש עבודה, אוהב הקיבוץ והארץ בדמו ובנפשו. הוא היה שותף ומעורב בחיי החברה והתרבות של הקיבוץ - הופיע בהצגות שהופקו בקיבוץ לאורך השנים, רקד ותרם מיכולותיו בחגים ובמסיבות. הוא כיהן בוועדות רבות לאורך השנים, ריכז את צוות האבלות, ריכז את צוות צח"י [צוות חירום ישובי], היה משתתף קבוע ופעיל בשיחות הקיבוץ והרבה להביע את דעתו בנושאים שונים בעלוני הקיבוץ. הדיונים על שינוי אורחות החיים בקיבוץ היו קשים לו והוא ניסה להשפיע על שמירת אורחות החיים השיתופיים.

הוא ייזכר בתולדות עין השופט כאיש של דרך, ערכים, מחויבות שאין לה תנאי, ואיש שמסמל במהותו את רוח עין השופט. גינת האבנים מאבני המקום, שהוא טיפח ליד ביתו, סימלה יותר מכל את אהבתו לאדמת הקיבוץ והארץ. בשנה וחצי האחרונות לחייו הוא חלה וזכה לטיפולן המסור של בנותיו עם ריבה, ושל אסתר ובנותיה – נוגה ולימור.

ישי נפטר בנובמבר 2025, שבע ימים ומעשים, והוא בן 85. השאיר אחריו את ריבה - אשתו, את בתו חמוטל וסער בעלה, את הנכדה האהובה – ערגה, את לירז – בתו, את אסתר אחותו ואורי בעלה, את בנותיהם – נוגה ולימור ומשפחותיהן, את משפחתו של דני דקל, שאביו סנדר, היה בן דוד של מרים, אימו של ישי, וכן חברים רבים בקיבוץ, שהוא היה מאוד יקר להם.