אתר ההנצחה של עין השופט - פיין אברהם

נולד: נובוגרודק, פולין
10.02.1910
א' אדר התר"ע

נפטר: עין-השופט
19.03.1985
כ"ו אדר התשמ"ה

אברהם פיין
בן רבקה ואריה
עלה ארצה-1932
נשוי לפרידה
אב לנעמי ורות-1939, אסא-1957

אברהם נולד בפולין בעיר נובוגרודק ב- 1910 להוריו אריה ורבקה פיין.
בעיירת הולדתו, היה חבר בתנועת "החלוץ הצעיר" שלימים הפכה לתנועת "הנוער העובד". בין מוריו באותם ימים היה דוד הכהן, שלימים היה איש ציבור וחבר כנסת מטעם מפא"י. על השפעתו כתב אברהם: "הכהן אירגן לנו גן-ירק ופעם פעמיים בשבוע היינו הולכים לעבוד שם, כשאנו שרים שירי עבודה ומולדת בעברית. כך חונכנו".
אברהם הגיע לאמריקה בשנת 1926 והוא בן 16. בתור בן למשפחת מהגרים הוא יצא לעבוד בבית-חרושת ואת השכלתו השיג בלימודי-ערב ובקריאה עצמית. ביסודו היה אוטודידאקט, בעל הכרה פרולטארית ובעל דחף לפעולה ציבורית.
באותן שנים גילה אברהם את "השומר הצעיר" והצטרף לקן מנהטן. הייתה זו תקופת שפל ומשבר לאחר שחלק ניכר מהבוגרים ערקו ופנו לשמאל הקומוניסטי. את רעיון העלייה ספג בהיותו עדיין בעיירת הולדתו, נובוגרודק, אך דרכו לארץ נעצרה זמנית כאשר המשפחה היגרה לאמריקה. הוא לא נטש את רעיון העלייה ונשאר דבק במטרתו כי זו הייתה דרכו תמיד, לא לסגת מדרך שהאמין בה, לא לוותר על רעיון שנראה לו צודק.

אברהם התבלט ברצון עז לפעול ונשלח לייצג את התנועה במועצת הקק"ל בניו-יורק ובמוסדות המגבית להסתדרות הציונית.
לא עבר זמן רב והוא נבחר לחבר בהנהגה הראשית. קולו נשמע בקן כתובע במפגיע מן הבוגרים להכריע על דרכם ולהתארגן בקיבוץ עלייה. ואכן, בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) ההכרעה על עליה נפלה.
אחת מהופעותיו האמיצות של אברהם נחרתה עמוק בזיכרון הנוכחים, כאשר בוועידת התנועה שבה השתתף דוד בן- גוריון ודנה בזיקת התנועה באמריקה לתנועה העולמית שמרכזה היה בוורשה, העז להעמיד שאלה קנטרנית לבן-גוריון, שניסה בדברי דמגוגיה חריפים למנוע כל החלטה על הצטרפות או קשר לתנועה העולמית שמרכזה בוורשה. בן-גוריון הסתלק מהמקום ברוגז.

בראשית שנת 1931 יצא אברהם להכשרה בחוות פליינפילד, שם הכיר את פרידה אשתו. בסוף אותה שנה עלו השניים ארצה והצטרפו לגרעין האמריקאי במשמר-העמק (1932). אברהם לחם בעד איחוד עם קיבוץ "בניר" בחדרה.
בשנת 1937 הוא מילא תפקיד של גזבר ובא-כוח הקבוץ וניהל את המו"מ עם מוסדות הקיבוץ הארצי והמוסדות הלאומיים שהתנגדו להתיישבות בג'וערה בטענה שאדמות ג'וערה לא יוכלו לפרנס ישוב שלם.
פעילותו הציבורית התרחבה מחוץ לקיבוץ ובשנת 1946הוא נשלח לארה"ב והשתלב במגבית לרכש והגנה למדינה שבדרך.

פעילותו של אברהם בבית ובחוץ במשך למעלה מיובל שנים הסתעפה לכל הכיוונים במשק ובחברה. הוא היה ער מאוד לבעיות של תנועת הפועלים בארץ ובעולם והִרְבָּה לקרוא ספרות פוליטית וכלכלית מבלי לזנוח את הספרות היפה.
אברהם היה מעורב מאוד בשיחות הקיבוץ ולא פעם לקראת סיומו של דיון, קם ממקומו, משמיע כחכוח אופייני מגרונו, מציב שאלה ואומר את דברו.

מקום עבודתו הקבוע היה הנגרייה, ממנה יצא ואליה חזר לאחר כל שהייה בחוץ. בימים שלפני הקמת המדינה החל לרכז את הפעילות המוניציפאלית באזורנו במסגרת "הגוש" (כך נקראו ישובי האיזור) ויצר את התשתית למועצה האזורית מגידו. בשנות ה-60 ריכז את הארגונים האזוריים מטעם המרכז החקלאי.
אך פעילותו המרכזית של אברהם קשורה במשך שנים רבות בשליחויות נשנות וחוזרות למען גבעת-חביבה. הוא לא עסק במגבית בלבד, אלא גם ייצג את התנועה מבחינה אידיאולוגית. אישיותו האופטימית ואמונתו בדרכו של "השומר הצעיר" היוו את הבסיס לקשרי ידידות חמים שרקם עם יהודים רבים, בפרט עם ידידו הקרוב, פרופ' קלארנס אפרוימסון, שגם סייע לו ודרכו לתנועת השומר-הצעיר, לקבוץ-הארצי ולמוסדות נוספים.
ניתן לומר שאברהם היה גשר חי עם יהדות אמריקה. הוא ידע שכדי להעמיק את ההזדהות עם הארץ, התנועה, והתנועה הקיבוצית בפרט, יש לקשור את האנשים עם מפעלים חינוכיים וקונסטרוקטיביים.
כך יזם את הקמת הקרן למען החינוך החקלאי במדרשת רופין ובפקולטה לחקלאות ברחובות. בדרך זו גם פעל כדי לבסס את המכונים השונים בגבעת-חביבה.
להנצחת זכרו החליטה הנהלת גבעת חביבה להקדיש לו פינה ב"מקור" – המכון החדש לחינוך בני נוער מחו"ל.

אברהם הקים משפחה לתפארת עם רעייתו פרידה וראה נחת בגידול בנותיו התאומות רות ונעמי (1939) ובנו אסא (1957).
שליחותו האחרונה לארה"ב בשנת 1984 היתה בקרב הציבור היהודי, שהשמיע ביקורת קשה על המתרחש בארץ – מלחמת לבנון, אינפלציה לא מרוסנת ושלטון הימין. אברהם חזר חולה. כדרכו ציפה לחזור לאיתנו כאן בבית, אך איש לא שיער שדעיכתו תהיה כה מהירה, גם לא הוא עצמו, שצפה תמיד לעתיד.

דפי נזכור

אברהם נפטר בשנת 1985 והוא בן 75. השאיר אחריו את אשתו פרידה, בנותיו התאומות- נעמי ורות, בנו אסא ומשפחותיהם

פיין פרידה