בלה וילפנד

בלה וילפנד
בת שרה ומאיר פאול
עלתה ארצה-1933
נשואה ליוסף
אם לנועם-1935, יגאל-1944, עדה-1946

דברים בהלווייה -יגאל בנה:
אמא אהובה, שבת בבוקר, אני יוצא איתך לסיבוב בחוץ לראות ולספוג קצת שמש. את על כיסא הגלגלים. "זה חדר אוכל" את אומרת לי, "וזה המועדון לחבר".
את שואלת אם היה דגל אדום על המגדל באחד במאי ונזכרת באיציק טרש. אני עונה לך שהיה דגל אדום אחד, ואת מעירה כמעט בנזיפה למה רק אחד.
אחר-כך כשאנחנו חוזרים, את עוברת איתי על שמות הנכדים והנינים שיש להם יום הולדת החודש, מחייגת 02-5630014 לחנה בן אבא בירושלים ופותחת במונולוג, כי את התשובות את כבר לא שומעת. כך כל יום שישי תטלפני לאשל ספיירו בסאסא, נאחזת בחיים – מלידה ללידה, מביקור לביקור, כותבת ביומן יום יום, מכינה ברכות לימי ההולדת של כולם ולהבדיל לפרידה מחברים קרובים, קוראת בשארית הכוחות את האותיות הגדולות ב"ידיעות אחרונות" ומשלימה מן הזיכרון הבלתי נגמר שלך. אומרת ללא הפסק שצריך לעשות שלום, ומסיימת בלו יהי. שרה על הפרחים הקטנים שגדלו בגן ומחכה לאירוע הבא.
...

בלה וילפנד
בת שרה ומאיר פאול
עלתה ארצה-1933
נשואה ליוסף
אם לנועם-1935, יגאל-1944, עדה-1946

דברים בהלווייה -יגאל בנה:
אמא אהובה, שבת בבוקר, אני יוצא איתך לסיבוב בחוץ לראות ולספוג קצת שמש. את על כיסא הגלגלים. "זה חדר אוכל" את אומרת לי, "וזה המועדון לחבר".
את שואלת אם היה דגל אדום על המגדל באחד במאי ונזכרת באיציק טרש. אני עונה לך שהיה דגל אדום אחד, ואת מעירה כמעט בנזיפה למה רק אחד.
אחר-כך כשאנחנו חוזרים, את עוברת איתי על שמות הנכדים והנינים שיש להם יום הולדת החודש, מחייגת 02-5630014 לחנה בן אבא בירושלים ופותחת במונולוג, כי את התשובות את כבר לא שומעת. כך כל יום שישי תטלפני לאשל ספיירו בסאסא, נאחזת בחיים – מלידה ללידה, מביקור לביקור, כותבת ביומן יום יום, מכינה ברכות לימי ההולדת של כולם ולהבדיל לפרידה מחברים קרובים, קוראת בשארית הכוחות את האותיות הגדולות ב"ידיעות אחרונות" ומשלימה מן הזיכרון הבלתי נגמר שלך. אומרת ללא הפסק שצריך לעשות שלום, ומסיימת בלו יהי. שרה על הפרחים הקטנים שגדלו בגן ומחכה לאירוע הבא.
בזמן האחרון כבר לא יכולת לשמוע וכמעט לא לראות. היינו כותבים לך על לוח מחיק ואת היית עונה. רצינו כל כך לשמח אותך ולספר לך שביום שישי יעל והילדים חוזרים. לספר לך שדויד, בן דודנו האהוב, שאימצת לך כבן, כמו שהיית מאמצת כל בן דוד רחוק שנושא את השם וילפנד, מתחתן, ולא תצרכי עוד לשאול מה יהיה, ואת לא הגבת, אז ידענו...

אמא בלה, בתם היחידה של שרה ומאיר פאול, מהגרים מברדיצ'ב שבאוקראינה שהגיעו לארצות-הברית בעקבות כשלון מהפכת 1905, שאביה מאיר השתתף בה, גורש לסיביר והוצא משם על-ידי הוריו בתנאי שיהגר לארצות-הברית.
אמא נולדה בפילדלפיה ב- 9 בינואר 1913. כעבור שנה עברה המשפחה לבוסטון, שם גדלה כבת יחידה אהובה, הצטרפה לקן "השומר הצעיר", בו היה ראש הקן יוסף וילפנד שכונה בפי כל יוסל.
היא נחשבה לבוגרת הראשונה של "השומר הצעיר" שנולדה בארצות-הברית, עובדה שגם עליה היה, מטבע הדברים, ויכוח עם שרה אבידן, אך מכיוון ששרה נפטרה לפניה הוכרע הוויכוח.
אמא סיימה קולג' כבוגרת בתחומים שקשורים לעלייתה הקרובה ארצה, בעוד שאבא כמעט סיים באוניברסיטת הרוורד, אך נאלץ לעזוב עקב המשבר הכלכלי הגדול.
בנובמבר 1933 הם עולים לארץ-ישראל ומצטרפים לקיבוץ עלייה א' של "השומר הצעיר" מצפון אמריקה היושב בחדרה. 
ב- 16 בינואר 1935 נולד לזוג הצעיר בן בכור ושמו בישראל נועם. ב-1937 אבא עולה לג'וערה ואילו אימא נשארת עם הילדים בחדרה.
ביוני 1939 הם נקראים לשליחות התנועה בארצות-הברית, שליחות ממנה הם חוזרים רק אחרי שש וחצי שנים, עם בן נוסף – אני, ששמי בישראל יגאל אפרים וילפנד (1944). שֵם שברבות הימים הפך לשם החיבה לסבתא בלה, כנקמה על שקראה לי אפרים.
עדה, הבת הצעירה והאהובה, נולדה באוגוסט 1946.
אבא, מורה ומחנך של שלוש חברות נוער, ממקימי המוסד החינוכי הרי אפרים ומוביליו, איש תרבות, ספר וחברה, ולאחר מכן בספרית פועלים, גבעת חביבה - מעורב בכל. הוא נפטר בפתאומיות מהתקף לב ב- 16 באוקטובר 1974 בהיותו בן 66, מכה קשה לכולנו ולאימא במיוחד. אהבתם הגדולה הייתה כדלק חי להמשך חייה לבד עוד 36 שנה.

בהיותה בת 90 כתבנו לה: "אימא- כל בוקר לקום לעבודה, כך כבר שבעים שנה. אקונומית בחדרה, שליחה לגולה, גננת ומורה, סדרנית עבודה, ועדת חברים, 17 שנות עבודה כרכזת חדרי החולים עם חברתה הטובה יהודית שביט, קילופים במטבח, גרביים וכובע לכל תינוק שנולד, ועתה – הדרן. כשאת לוקחת יום לסידורים או לביקור בקופת חולים את קוראת לכך יום ותיקים.
עם חברותייך וחברייך לדרך ולעבודה את שומרת על ידידות ונתינה, בלב חם, בעין אוהבת, בנפש חפצה, להסתכל על העולם כמוך – ברוח אופטימית, בתקווה.
עדיין מתרגשת מכל עוול, אכפתית לכל מה שקורה, מגיבה ויודעת. שנים היית עוקבת אחרי המהלכים של רידג', ברוק וטיילור ב"יפים והאמיצים", משתתפת פעילה במועצות ובשיחות, בקונצרטים בבית הקשתות וכמובן בשדות הפוליטיקה והחברה".
גם כשהייתה מעל ל- 95 שנות חיים עדיין הייתה היא השולטת במצב וקובעת מהלכים ברשת עולמית של חוטים הנפרשת מבוסטון עד טורונטו, מסיאטל עד ניו-יורק, כפר-מנחם, חצור, עין-דור וסאסא, מדליה והזורע עד עכו וירושלים, והכל מהבסיס בעין-השופט. רשת שהייתה טווה כדי לדעת כל פרט, רגש והוויה אצל שלושת ילדיה ואשר להם, עשרת נכדיה ועשרים ניניה.

לחברינו הטובים בבית הדר, שהיה לאמא ולנו בית שני במשך שבע השנים האחרונות, המון המון תודה - למוחי, לשלמה, לדריה ושרה, למוניק, למוניקה, ללריסה, לפאני, לאיריס, לענת ולמיכל, שאין כמוה בעולם, לכולכם, אנחנו אוהבים אתכם ומודים לכם מאוד מאוד.

עוד מעט יעלה השחר, יום חדש, ואת אינך, בדרכך לפגישה עם אהובך, אבא שלנו יוסף שקוראים לו יוסל, ועם יואב שאבד לנו בטרם עת, ועם כל אוהבייך.
ימים אחרונים קשים לא ישכיחו מאתנו את יפי 97 שנותייך על פני האדמה, את החום והאהבה שפיזרת ביד נדיבה, את האופטימיות ללא תקנה, את אמונתך ואהבתך לדרך ולבית, למשפחה, לילדים, לנכדים ולנינים.
אמא שלנו אהובה.

                                                                                                                                                    יגאל-בנה


בלה הייתה חברת עין השופט מ- 1933 במשך 77 שנים. נפטרה ביוני 2010 והיא בת 97 וחצי שנים ארוכות ויפות. השאירה אחריה את שלושת ילדיה – נועם, יגאל, עדה ומשפחותיהן עם עשרה נכדים ועשרים נינים.