יגאל וילפנד
בנם של בלה ויוסף
נשוי למיכל
אב לדורון [1971], אילה [1973], יעל [1975]

יגאל, בנם של בלה ויוסף וילפנד, נולד בנובמבר 1944 בניו יורק, בשעה שהוריו, שהיו בוגרי תנועת השומר הצעיר בארצות הברית ונמנו על קבוצת המייסדים של עין השופט, היו בשליחות תנועתית שם. ימי לידתו היו ימי מלחמת העולם השנייה והוא קיבל את שמו – יִגָאֵל אפרים, כשם שיש בו תקווה וביכולתו לשמור שהמלחמה לא תגיע לאזור הרי אפרים, שבו התיישבה עין השופט. הוא היה ילדם השני של הוריו. אחיו הבכור הוא נועם, שנולד ב-1935. אחותו הצעירה היא עדה, שנולדה ב-1946.
בהיותו בן שנה חזרה המשפחה...

יגאל וילפנד
בנם של בלה ויוסף
נשוי למיכל
אב לדורון [1971], אילה [1973], יעל [1975]

יגאל, בנם של בלה ויוסף וילפנד, נולד בנובמבר 1944 בניו יורק, בשעה שהוריו, שהיו בוגרי תנועת השומר הצעיר בארצות הברית ונמנו על קבוצת המייסדים של עין השופט, היו בשליחות תנועתית שם. ימי לידתו היו ימי מלחמת העולם השנייה והוא קיבל את שמו – יִגָאֵל אפרים, כשם שיש בו תקווה וביכולתו לשמור שהמלחמה לא תגיע לאזור הרי אפרים, שבו התיישבה עין השופט. הוא היה ילדם השני של הוריו. אחיו הבכור הוא נועם, שנולד ב-1935. אחותו הצעירה היא עדה, שנולדה ב-1946.
בהיותו בן שנה חזרה המשפחה לארץ. בקיבוץ הוא גדל בקבוצת רימון והתחנך במוסד הרי אפרים.
ב-1962 הוא סיים את המוסד והלך לשנת הדרכה ,במסגרת השומר הצעיר, בקן רמתיים. לצבא הוא התגייס בסיום שנת ההדרכה ושירת בנח"ל, ביחידת בני המשקים. ב-1966 הוא השתחרר מצה"ל וחזר לעין השופט, לענף הצאן.

ב-1968 הוא יצא ללמוד בסמינר אורנים הוראת הומניסטיקה. בסיום הלימודים [1970] הוא הצטרף לצוות המחנכים של מוסד הרי אפרים ועסק בהוראה וחינוך, לסירוגין, עד 1987. חניכיו הרבים במוסד הרי אפרים ונערי חברת הנוער - ההכשרה הצעירה, איתם עבד בשנים 1979-1977, יעידו על הקשר החם והמיוחד ששמרו איתו שנים רבות אחרי סיום לימודיהם ועל אישיותו החינוכית, שליוותה אותם לאורך חייהם.
ב-1987, במסגרת עבודתו כמחנך, הוא יזם והוביל את המסע הראשון לפולין, של הקבוצה איתה עבד במוסד החינוכי. זה היה תחילתו של מפעל מסעות בני הנוער לפולין.

יגאל היה מגיל צעיר מעורב ושותף בפעילות הציבורית בעין השופט ונשא בתפקידים רבים וביניהם שלוש פעמים כמזכיר קיבוץ - 1980-1979, 1997-1994, 2005-2000. במסגרת מעורבותו החברתית הוא היה חבר בוועדת חברה. שותף בצוות של "קרן עד", שמטפחת מפעלי רוח ותרבות מקומיים. שותף בצוות ההיגוי של אתר ההנצחה, שהוקם לנפטרי הקיבוץ. בשנים 2014-2013 היה חבר בצוות ההסכמות של תהליכי השינוי, שהקיבוץ עבר בשנים האחרונות.
בשנים 1983-1980 הוא יצא עם משפחתו לשליחות של הקיבוץ הארצי ושלום עכשיו בשיקגו – ארצות הברית.
בשנים 1991-1985 הוא יצא לשליחויות קצרות בברית המועצות והיה ממייסדי מפעל הקליטה של עולי בריה"מ בקיבוצים, ואף נתן לו את שמו - "בית ראשון במולדת".
מגיל צעיר הכתיבה הייתה בשבילו כלי ביטוי חשוב ומשמעותי ביותר, שבאמצעותו הוא הביע את עצמו בתחומים רבים בהם היה מעורב. את דרכו העיתונאית הוא החל כעורך עיתון השומר הצעיר – "על החומה", כאשר היה בשנת הדרכה בקן רמתיים, לפני הצבא [1962]. בשנים 1975-1970 הוא  היה חבר במערכת "שדמות", שהיה רבעון לנושאי תרבות וחברה של צעירי התנועות הקיבוציות. בשנים 1977-1974 הוא היה כתב בעיתון "על המשמר". בשנים 1994-1987 הוא ערך את השבועון "השבוע בקבוץ הארצי" והיה עיתונאי ב"על המשמר", עד סגירת העיתון ב-1994. בין השנים 1989 ל-1992 הוא ערך גם את עיתון הקבוץ.  בשנים 1998-1994 הוא שימש כעיתונאי ב"מעריב", במקומון "כל העמק והגליל" ובעיתון "הדף הירוק". לאורך כל שנות חייו הוא היה קורא עיתונים מושבע שמגיב על אירועים וסוגיות שונות.

יגאל היה אדם מאוד פוליטי ומעורב בשמאל הישראלי. הוא היה פעיל במסגרת "שלום עכשיו", הקיבוץ הארצי ומפ"ם. הוא הצטרף לקבוצת לובה אליאב, שהקים מפלגה ורץ איתה לכנסת [1984]. לאחר שמפלגתו נכשלה, פעל לצרפה למפ"ם. עם הקמת מרצ [1992] הוא לקח חלק במוסדותיה לאורך כל השנים. הוא הירבה לפרסם את עמדותיו בנושאים פוליטיים, בבמות בהם השתתף ובעיתונים בהם כתב.
תחום נוסף בו עסק היה תיעוד ועריכת ראיונות. החל מ-1996 הוא התחיל לראיין את החברים הוותיקים של הקיבוץ, יחד עם צוות מקומי והתמיד בכך שנים רבות. בשנים 2000-1998 הוא הצטרף לפרויקט שפילברג שתיעד ניצולי שואה. מאוחר יותר הוא עבד כמראיין ב"יד ושם" ובפרויקט "תולדות ישראל", שתיעד את דור תש"ח, לוחמי ראשית המדינה.
ב-2005 הוא עשה קורס גישור ולאחריו הקים את הענפון "בכתב", שבמסגרתו עסק בהוצאת ספרים, גישור וראיונות וידאו. כמוציא לאור הוא ערך והפיק ספרים לאנשים שונים.

אהבת הכתיבה שלו הניבה ספרות מפרי עיטו ופרותיה היו הספרים שכתב. ראשון היה הספר "בדרך הביתה", שיצא בהוצאת ספרית פועלים [1983] וקיבץ רשימות שכתב לאורך השנים.
ב-1987 הוא כתב את הביאוגרפיה של שאול יפה, איש קיבוץ יקום, שיצאה גם היא בספרית פועלים.
ב-1992 הוא הוציא את הספר "ויקי", בהוצאת ירון גולן. הספר מספר על ויקי, שהייתה בעלת גישה טיפולית ייחודית.
ב-2007 הוציא את ספרו "מעגלים" בהוצאת "בכתב", שהקים. הספר היה אסופה שניה של רשימות מפרי עיטו.
ב-2012 הוא הוציא בהוצאת "בכתב" ספר שהוקדש להוריו: "להתחיל מהסוף - יוסל ובלה" ובו מכתביהם של הוריו.
ב- 2018 הוא הוציא את ספרו האחרון "בדרכי החיים", גם הוא בהוצאת "בכתב". בחלקו הראשון הוא מביא את מכתבי האהבה שלו ושל מיכל, אשתו וגם ברכות והתכתבויות עם אנשים הקרובים לו. בחלקו השני הוא מביא את יומן מחלת הסרטן שפגעה בו וההתמודדות שלו ושל משפחתו עימה.

יגאל היה איש של אנשים וניחן ברגישות אנושית רבה. הוא היה מעורב וידע לקבל, לכבד ולהבין כל אדם, מבלי לוותר על עקרונותיו. בנוסף הוא היה אדם אידאליסט והומניסט, שהאמין ברעיון הקיבוץ, השומר הצעיר, ובשמאל הישראלי. הוא היה גאה בעין השופט כבן להורים שהיו ממייסדי הקיבוץ. בכל הזדמנות היה מציין ומצדיע לדור המייסדים על המפעל הגדול והייחודי שהקימו. אהבתו לביתו הקיבוצי התבטאה, בין היתר, בהספדים הרבים שכתב לחברים המייסדים ולדור ההמשך של הקיבוץ, שהלכו לעולמם. 

מעל כל הדברים הרבים בהם עסק ובהם האמין, המשפחה הייתה בראש מעייניו. ב-1970הוא נישא למיכל יערי מקיבוץ עין דור. אהבתם נמשכה כמעט 50 שנים והייתה זוגיות תומכת ושלמה. שלושת ילדיו - דורון [1971], אילה [1973] ויעל [1975] היו מקור לגאווה בשבילו. האושר שהם הביאו לו ולמיכל עם הקמת משפחותיהם ולידת הנכדים היו מקור כוח גדול.
המשפחה ידעה גם אסונות שליוו אותה. אביו, שהיה איש תרבות וספר, נפטר באופן פתאומי ב-1974, ומותו הלא צפוי היה מכה קשה למשפחה כולה. ב-1987 נפטר בפתאומיות יואב, בעלה של עדה, אחותו. אימו, בלה הלכה לעולמה בשיבה טובה ב-2010. ב- 2016 נפטרה עדה, אחותו הצעירה, לאחר מחלה קשה.

ב-2014 יגאל חלה בסרטן. הוא עבר טיפול, שתועד בספרו "בדרכי החיים" וחזר לאיתנו. בתחילת 2019 המחלה חזרה. כאשר אפסו סיכוייו להחלמה הוא בחר להיפרד מחבריו הרבים, חניכיו ואנשים שחייו היו קשורים בחייהם, באופן מעורר השראה וכבוד. מיכל, ילדיו, בני זוגם ו-11 הנכדים ליוו אותו בימיו האחרונים באהבה ובמסירות אין קץ.

יגאל נפטר באוגוסט 2019 כחודשים לפני יום הולדתו ה-75. השאיר אחריו את מיכל אשתו, דורון, אילה ויעל ומשפחותיהם, אחיו - נועם ומשפחתו, משפחתה של עדה ז"ל – אחותו, וחברים רבים שאהבו והעריכו אותו.