יוסף וילפנד
בן פרידה ונח
עלה ארצה-1933
נשוי לבלה
אב לנועם-1935, יגאל-1944 ועדה-1946

יוסף וילפנד נולד בסטוישצ'ה, שבפלך קיוב אוקראינה, ב- 1/11/1908 להוריו נוח ופרידה.
היה בן יחיד להוריו. בגיל שמונה הוא התייתם מאביו . לאחר מהפכת אוקטובר – 1917, ובימי מלחמת האזרחים הוא נדד עם אימו על פני ערים ועיירות עד הגיעם לקישינוב, בה הוא לומד בבית הספר לפליטים ומצטרף לתנועת השומר הצעיר. מקישנוב יוצאים האם ובנה לארה"ב, לבוסטון בו יש להם קרובי משפחה. בבוסטון הקים יוסף את קן "השומר הצעיר" כשבין חניכיו – בלה לבית פול.
יוסף למד וסיים את בית המדרש...

יוסף וילפנד
בן פרידה ונח
עלה ארצה-1933
נשוי לבלה
אב לנועם-1935, יגאל-1944 ועדה-1946

יוסף וילפנד נולד בסטוישצ'ה, שבפלך קיוב אוקראינה, ב- 1/11/1908 להוריו נוח ופרידה.
היה בן יחיד להוריו. בגיל שמונה הוא התייתם מאביו . לאחר מהפכת אוקטובר – 1917, ובימי מלחמת האזרחים הוא נדד עם אימו על פני ערים ועיירות עד הגיעם לקישינוב, בה הוא לומד בבית הספר לפליטים ומצטרף לתנועת השומר הצעיר. מקישנוב יוצאים האם ובנה לארה"ב, לבוסטון בו יש להם קרובי משפחה. בבוסטון הקים יוסף את קן "השומר הצעיר" כשבין חניכיו – בלה לבית פול.
יוסף למד וסיים את בית המדרש למורים מיסודו של נ. טורוב במחזור הראשון- 1925. הוא התקבל ולמד שנתיים בהרוורד, בימים שליהודים היה קשה מאד להתקבל. הוא נאלץ להפסיק את לימודיו עכב קשיי מימון, בימי המשבר הכלכלי הגדול של 1929-1933. באותה תקופה היה חבר בהנהגה הראשית של "השומר הצעיר" בצפון אמריקה וממעצבי דרכה. הוא התנסה בחינוך והוראה והתגלה כאדם ספוג תרבות המוכן להעניקה לאחרים. איש רעים להתרועע, נואם ומרצה, ומעל לכל – בעל הומור לעילא שהבדיחה היהודית לא סרה מפיו. את חברו לנעורים, אברהם זייגר, הוא הנציח בספר זיכרון (תרצ"ג).

יוסף ובלה נישאו בארה"ב כחודש לפני עלייתם ארצה ב-1933. יוסף עבד בפרדסי חדרה ולא הדיר עצמו מהספר ומפגישות עם סופרים. בשנת 1935 הוא משמש שנה כמזכיר הקיבוץ. ב- 1936 הוא מכהן שנה כמזכיר המוסד החינוכי של קיבוצי השומר הצעיר במשמר העמק וכמורה לאנגלית. עם העלייה לג'וערה, החל לכתוב את יומן הקיבוץ בכתב ידו היפה, ולאחר מכן לערוך את עיתון עין-השופט ובשניהם הטביע את חותמו. במרוצת השנים, אין מפעל תרבותי וגם חברתי שאיננו שותף לו.
המשפחה גדלה עם הולדת נועם ב- 1935, יגאל ב- 1944 ועדה ב- 1946.  שנות מלחמת העולם השנייה היו שנות השליחות בארצות-הברית (1945-1939). שנים של שמירה על גחלת התנועה והרחבת חוג ידידיה-ידידיו.
עם שובה של המשפחה לארץ, עבד יוסף תקופה קצרה כנוטע וחזר לעבודה חינוכית כשהוא נוטל על עצמו את חינוכן של שתי חברות נוער ניצולי שואה - "אודים" ו"החותרים", שהיו בין מקימי הקיבוצים גבולות וניר יצחק. לאחר מכן הוא נמנה עם המורים המייסדים של המוסד החינוכי "הרי אפרים", שם הרביץ תורה כהומניסט ומחנך. בני הנוער ספגו אצלו את "הנקודה היהודית" ואהבת שלום עליכם וביאליק.בינתיים, רבו והלכו ניסיונותיו בשדה הספרות ובמיוחד התעניינותו בסופרים יהודים כותבי אידיש ואנגלית. הוא פירסם מאמרים ורשימות מפרי עטו בעיתונות ובכתבי עת, מקצתם באנגלית והרוב בעברית. הוא גם תרגם וערך ספרים עבור ספריית פועלים. הכתיבה נעשתה עדיין בהפסקות בין תפקידיו כמורה ומחנך
.
בשנותיו האחרונות עבר לעבוד בגבעת-חביבה, במכון על שם ברוך לין. הוא הרצה, הדריך ובעיקר השקיע את כוחותיו בהוצאת "המאסף" – כתב עת לתולדות תנועת הפועלים היהודית. בו בזמן המשיך בקשריו הענפים עם יהדות אמריקה, עם ידידים משכבר הימים ועם ידידים חדשים. והנה, בתוך עצם העשייה, בהיותו רכון על עלי הגהה בבית הדפוס בתל-אביב – נדם לפתע לבו. יוסף היה אוהב אדם, שהנציח בעטו המחונן דמויות מכל הדורות בעין-השופט. היה מעורכיו ומעצביו של ה"אוגדן" – צרור הזיכרון לחברי הקיבוץ שנפטרו.
ערך את הספר "ניר בהרים" שיצא באנגלית ועברית בשנת העשור לעין השופט ובין עורכי ספר הקיבוץ שיצא במלאת 25 שנה לעין-השופט.
שנה לאחר מותו יצא ספרו "דפים מספר" המבוסס כולו על דברים שכתב.

                                                                                                                                                    דב ורדי


יוסף, שכונה בפי כל יוסל, נפטר ב- 16/10/1974 והוא בן 66. הניח אחריו את אישתו- בלה ושלושת ילדיהם- נועם, יגאל, עדה ומשפחותיהם.