עדנה טייכנר

עדנה טייכנר
בת יהודית ומרדכי

עדנה נולדה ב- 8 באפריל 1954 כילדה שניה להוריה יהודית ומרדכי טייכנר.
היא הייתה תינוקת בריאה ומשקל לידתה היה 4 ק"ג. היו לה פנים שמחות ונעימות ואף אחד לא חשד בכלום.
בזמן ההיריון, יהודית חלתה באדמת ובאותם שנים לא ידעו שמחלת האדמת מזיקה לעובר. בבדיקות שעשה דר' סטרוחובסקי לילדה הועלה חשד לפיגור שכלי. מבחינה מוטורית היא הייתה בסדר גמור.
עד גיל שנתיים הילדה טופלה בבית. כשנולד יורם הוחלט להעביר אותה למוסד לילדים חריגים בטבעון. הבית היה פרטי ומוגן. יהודית ומרדכי היו נוסעים כל שבועיים לבקרה, והילדה הגיבה בשמחה לבואם.
עם הזמן הבית התפרק ועדנה הועברה לבית-חֶמְדָה בנתניה. בית-חֶמְדָה היה כלפי חוץ בית מסודר ויפה, אך התברר שהילדים היו מוזנחים שלא קיבלו אוכל מגוון, ורבים מהם חלו במחלת ברי-ברי. הבית נסגר ועדנה עברה למוסד בשער מנשה. ההורים היו מבקרים אותה ומביאים איתם, לעיתים, את הבנים.

בלהה גלילי, שהייתה שנים רבות מטפלת התינוקות בעין-השופט, כתבה להורים מכתב אחרי הלוויתה:

...

עדנה טייכנר
בת יהודית ומרדכי

עדנה נולדה ב- 8 באפריל 1954 כילדה שניה להוריה יהודית ומרדכי טייכנר.
היא הייתה תינוקת בריאה ומשקל לידתה היה 4 ק"ג. היו לה פנים שמחות ונעימות ואף אחד לא חשד בכלום.
בזמן ההיריון, יהודית חלתה באדמת ובאותם שנים לא ידעו שמחלת האדמת מזיקה לעובר. בבדיקות שעשה דר' סטרוחובסקי לילדה הועלה חשד לפיגור שכלי. מבחינה מוטורית היא הייתה בסדר גמור.
עד גיל שנתיים הילדה טופלה בבית. כשנולד יורם הוחלט להעביר אותה למוסד לילדים חריגים בטבעון. הבית היה פרטי ומוגן. יהודית ומרדכי היו נוסעים כל שבועיים לבקרה, והילדה הגיבה בשמחה לבואם.
עם הזמן הבית התפרק ועדנה הועברה לבית-חֶמְדָה בנתניה. בית-חֶמְדָה היה כלפי חוץ בית מסודר ויפה, אך התברר שהילדים היו מוזנחים שלא קיבלו אוכל מגוון, ורבים מהם חלו במחלת ברי-ברי. הבית נסגר ועדנה עברה למוסד בשער מנשה. ההורים היו מבקרים אותה ומביאים איתם, לעיתים, את הבנים.

בלהה גלילי, שהייתה שנים רבות מטפלת התינוקות בעין-השופט, כתבה להורים מכתב אחרי הלוויתה:
ליהודית ומרדכי -
חזרתי עכשיו יחד איתכם מבית הקברות. כולנו שתקנו. היה יותר מדי מה להגיד.
ליווינו במשך כל השנים את המאבק העקשני שלכם להטיב, להנעים, לעזור והעיקר – להיות עם עדנה ז"ל.
בכל פעם שראיתי אתכם בדרך לעדנה או חוזרים מביקור ממנה, חשתי בחריפות את עומק המושג - להיות הורה.
קל, פשוט ומובן מאליו להיות הורה לילד שמעניק לך יום יום, שעה-שעה את כל מה שאתה נותן, כפל כפליים.
לא פשוט להיות הורים מסורים לילדתכם מוכת הגורל, שנלחמים על כל צל של תקווה, ומלווים אותה בנאמנות בלי גבול ובאהבה.
הייתם עסוקים בחיפושים אחרי כל אפשרות של תרופה או המצאה חדשה. נלחמתם על כל אפשרות של הטבת תנאי חייה. הייתם מאושרים עם כל זיק של הטבה. למעשה, לא נכנעתם לאף רגע לפסק הדין של הגורל האכזרי.
זה לא רגיל!
ראיתי אתכם, ולא רק אני, ולא רק קומץ של חברים אשר ליוו אתכם.
לא אגזים אם אגיד שכל מי שטעם את טעם ההורות ליווה אתכם ואת אהבתכם לעדנה בהערצה.
זאת אהבת אמת- ללא תנאי וללא ציפייה לגמול כל שהוא. יחד עם זאת גידלתם את שלושת הבנים הנהדרים שלכם לגאוות כולנו.
לא רבים הם האנשים כמוכם, ברוכי מעינות מסירות ואהבת הורים, אותם הענקתם הן לבנים, בלי לקפח כהוא זה את עדנה ז"ל.
נדמה לי שאי אפשר היה לעשות למענה יותר מאשר אתם עשיתם ובזה תתנחמו.
אושרם של מאיר ואורית ושל יורם ואופיר יאיר את חייכם.
אם במילים ספורות אלה הצלחתי להגיד לכם שאני ורבים רבים החברים יחד אתי – איתכם, הרי די לי בזה.
בידידות                                                                                                                בלהה


בתקופת מלחמת יום כיפור עדנה נכנסה למשבר והפסיקה לאכול.
היא נפטרה ב- 22 באוקטובר 1973 והובאה לקבורה בעין השופט בהיותה בת 19. השאירה אחריה את הוריה - יהודית ומרדכי ואחיה - מאיר, יורם ואופיר.