אלקה רייטר
בת צירל וחיים קרמר
עלתה ארצה-1933
נשואים ראשונים - לאהוד
בן זוג שני - יחזקאל ניימן 
אם לאמנון-1938  תמר- 1943 יהודה - 1949

אלקה נולדה בשנת 1912 בעיר לומז'ה שבפולין להוריה צירל וחיים קרמר. המשפחה היתה קשת יום ומנתה שלושה אחים ושתי אחיות. האב נפטר בגיל צעיר מהתקף לב. האם הצליחה בקושי לקיים את המשפחה. אלקה הייתה מספרת שבבית היו שני שקים, שק תפוחי אדמה ושק תפוחי עץ ומזה התקיימה המשפחה.
אלקה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" בגיל צעיר בעקבות אחותה. הפעילות השומרית פעמים בשבוע, שבה היו מקריאים סיפורים ומנתחים אותם, מטיילים...

אלקה רייטר
בת צירל וחיים קרמר
עלתה ארצה-1933
נשואים ראשונים - לאהוד
בן זוג שני - יחזקאל ניימן 
אם לאמנון-1938  תמר- 1943 יהודה - 1949

אלקה נולדה בשנת 1912 בעיר לומז'ה שבפולין להוריה צירל וחיים קרמר. המשפחה היתה קשת יום ומנתה שלושה אחים ושתי אחיות. האב נפטר בגיל צעיר מהתקף לב. האם הצליחה בקושי לקיים את המשפחה. אלקה הייתה מספרת שבבית היו שני שקים, שק תפוחי אדמה ושק תפוחי עץ ומזה התקיימה המשפחה.
אלקה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" בגיל צעיר בעקבות אחותה. הפעילות השומרית פעמים בשבוע, שבה היו מקריאים סיפורים ומנתחים אותם, מטיילים בטבע, לומדים על ארץ ישראל ומצליחים לשכוח קצת את הצרות והקשיים הכלכליים שבבית.
ב- 1933 כנערה צעירה מאוד עולה אלקה לארץ. דמות האם המלווה אותה לרכבת נשארה חקוקה בזיכרונה. זו הייתה הפעם האחרונה שהיא ראתה אותה. אימה של אלקה נספתה בשואה יחד עם האח הצעיר שנשאר איתה. אח ואחות הספיקו לעבור למכסיקו והאח הבוגר הגיע לארץ.
בחדרה הכירה אלקה את אהוד, וינאי צעיר ויפה תואר. יחד הקימו משפחה ונולד בנם הבכור אמנון (1938).
בראשית דרכה בעין השופט, בשנים 1946-1943, עבדה אלקה כמטפלת של חברת הנוער הישראלית הראשונה. היו אלה ילדים צעירים שהגיעו לעין השופט מקיני "השומר הצעיר" בקריית חיים, חיפה, רמת גן, רחובות וירושלים. בנוסף נקלטו באותה חברת נוער גם חמישה צעירים שבאו בעלייה בלתי לגלית מביירות.
זו היתה משימה לא קלה, לחנך נוער צעיר ולגבשו לחברה מלוכדת. חברת הנוער סיימה את תקופת הכשרתה בעין השופט, התגייסה לפלמ"ח ואחר כך הקימה את קיבוץ הראל.
 
במשך שנים עבדה אלקה בקומונה של המוסד ואחר עברה לעבוד בקומונה של הקיבוץ.
לאלקה ואהוד נולדו עוד שני ילדים - תמר (1943) ויהודה (1949). תמר הייתה ילדה חריגה. בגילאים הצעירים התחנכה תמר בקיבוץ, עד שההורים הבינו שצריך להכניסה למסגרת מתאימה. אלקה אהבה את תמר אהבת נפש.
לימים נפרדה אלקה מאהוד וחייתה עם יחזקאל ניימן.
מְסַפֵּר יחזקאל איך היה בא עם אלקה, באדיקות, פעם בשבועיים לבקר את הבת במוסד. בגלל בעיות בריאות אלקה הייתה נשארת למטה ומחכה להם והוא היה עולה כדי להביא את תמר. ברגע שתמר ראתה אותו היא הייתה שואלת "גם אימא באה?"
השאלה האחרונה שאלקה שאלה לפני מותה הייתה "מי יטפל בבת שלי?".
לצביה חגי הייתה הכרות ממושכת עם אלקה והיא מספרת: "הקשר שלי עם אלקה הוא בעקבות עשרים שנה של שכנות עם ההורים. ביתה היה תמיד פתוח לפני. תמיד היא שמחה לארח אותי והקשר נשמר גם עם יְלַדַי. הכרתי אותה כאישה טובת לב שהייתה בה הרבה חכמת חיים. למרות כל הקשיים שעברה בחייה, היא ראתה רק את החיובי שבחיים. גם אנשים צעירים הוקסמו ממנה. היא ידעה תמיד להגיד מילה טובה ולפרגן."
אור נכדתה  כתבה לה מכתב פרידה עם מותה: "לסבתא היקרה! את זוכרת שישנתי אצלך? את זוכרת את הימים הטובים והאהובים? זהו, נגמרו הימים הטובים והיפים יחד, עכשיו את פה ואנחנו שם. אנחנו בלעדייך ואנו עצובים.
אוהבת אותך אור"      
                                                                 
                                                                                                                         עופרה בריל


אלקה נפטרה ב-1998. היתה בת 86 במותה. השאירה אחריה את בניה – אמנון, יהודה ומשפחותיהם ובתה-תמר.