|
לאה לאודון
בת טובה ואברהם פרנק
עלתה ארצה-1937
נשואה לפנחס
אם לאבשלום-1940, פרץ-1949 ועזרא-1954
לאה נולדה בשנת 1912 בפולין בעיירה קטנה ז'רקי במחוז זגלמביה, אזור הפחם המפורסם של פולין, להוריה – טובה ואברהם פרנק. אביה, מורה בחדר "מתוקן", שעם היותו שומר מצוות לא הדיר עצמו מעיון בספרים חיצוניים, השתתף בפעולות הציוניות בעיירה ובפרק זמן מסוים גם ייצג אותה בקהילה.
לאה הייתה ילדה ערה ופעלתנית יחד עם בני הנוער בסביבתה. בבית אביה ספגה את הרוח הלאומית-ציונית ואת ידיעותיה בקורות העם היהודי ותרבותו. בגיל שבע התחילה לבקר בבית הספר הכללי...
|
|
לאה לאודון
בת טובה ואברהם פרנק
עלתה ארצה-1937
נשואה לפנחס
אם לאבשלום-1940, פרץ-1949 ועזרא-1954
לאה נולדה בשנת 1912 בפולין בעיירה קטנה ז'רקי במחוז זגלמביה, אזור הפחם המפורסם של פולין, להוריה – טובה ואברהם פרנק. אביה, מורה בחדר "מתוקן", שעם היותו שומר מצוות לא הדיר עצמו מעיון בספרים חיצוניים, השתתף בפעולות הציוניות בעיירה ובפרק זמן מסוים גם ייצג אותה בקהילה.
לאה הייתה ילדה ערה ופעלתנית יחד עם בני הנוער בסביבתה. בבית אביה ספגה את הרוח הלאומית-ציונית ואת ידיעותיה בקורות העם היהודי ותרבותו. בגיל שבע התחילה לבקר בבית הספר הכללי הפולני וגמרה אותו בהצטיינות בגיל 14. באותה שנה הצטרפה לקן "השומר הצעיר", שאחיה הבוגר, פרץ פרנק, היה ממארגניו ומהמדריכים המרכזיים בו. האח, שהיה חבר שער-הגולן, נהרג בהפצצת חיל-האויר האיטלקי על מתקני הזיקוק בחיפה בשנת 1940, והוכר כחלל מערכות ישראל ע"י משרד הביטחון.
אחותה האהובה של לאה מתה בגיל 16. אסון זה השרה אבל וצער על המשפחה ובייחוד על לאה. במשך שנים רצופות לא חדלה להתאבל על אחותה. גם פעילותה בקן לא השכיחה מליבה את הצער.
לאה הייתה פעילה בהנהגת הקן עד ליציאתה להכשרה בלודמיר, שבפלך ווליניה, בקבוץ "תל חי" (מסילות) בשנת 1934, שנתיים לפני שהוריה ושתי אחיותיה עלו ארצה.
ידוע לנו מסיפוריה ומפי חבריה, שהיה לה קשה להתרגל לתנאים הקשים בהכשרה בוולין בימים ההם. החברים גרו במרתף של בית חרושת לבירה בחורף הקר. העבודה העיקרית היתה כריתת עצים וניסורם להסקה בשביל בעלי בתים. לאה התגברה מהר על הקשיים והיתה גאה על יכולתה לעבוד שכם אחד עם הבחורים בניסור העצים. אחרי שאישור לעלייתה לארץ התמהמה עברה לעבוד בבית חרושת לחוטי כותנה בעיירה מישקוב, בסביבת עיר מולדתה. עד מהרה נעשתה פועלת חרוצה בבית החרושת שעבדו בו יהודים מעטים.
בשנת 1937 נסע פנחס לאודון לפולין במטרה להביא את לאה ארצה. הם נישאו בפני רב יהודי בעיר ורשה. לאחר נישואיהם עלתה לאה ארצה והצטרפה לקיבוץ "בניר" בחדרה. בחדרה נכנסה יחד עם פנחס לאוהל משפחה. בשל מצבם הדחוק של הוריה, היא נאלצה לצאת מהקיבוץ לתקופה ממושכת על מנת לעזור להם. לאה עבדה במשק בית בנחלת יהודה ועזרה להוריה לפרוע את חובותיהם. שתי אחיותיה התיישבו אף הן בקיבוצי השוה"צ - אסתר בגל-און ורחל במרחביה, שם הקימו את משפחותיהן. בשנת 1939 חזרה לאה לקיבוץ ותוך זמן קצר ילדה את בנה הבכור אבשלום (1940).
בקבוץ לאה עבדה בעבודות שונות, אולם ביישנותה וסגירותה מנעו ממנה לקבל על עצמה אחריות בריכוז עבודות או פעילות בקיבוץ. היא לא ביטאה את דעתה בציבור, אם כי עקבה בעירנות אחרי כל המתרחש בקיבוץ, בתנועה ובעולם. בפשטות ובצניעות עשתה לאה את דרכה כחברה וכאם. באחריות ובדייקנות למופת עבדה תחילה כמטפלת בבתי ילדים ואח"כ בטיפול חולים במטבח.
בשנת 1949 נולד פרץ – הבן השני, ובשנת 1954 נולד עזרא בנה הצעיר. את מירצה ואהבתה הגדולה השקיעה בחינוך בניה. כמה שמחה עם כל התקדמות והישג של כל אחד מהם. את בנה הצעיר, עזרא, ילדה אחרי ניתוח קיסרי והרופאים שיבחו את עוז רוחה בעת הניתוח ואת החלמתה המהירה. מי יכול היה לנחש אז שקיצה כה קרוב?!
בשנים האחרונות התאוננה הרבה על מיחושים שונים, לחץ דם גבוה וכאבי ראש חזקים. בשנה האחרונה התגברה עליה מחלתה והיא מתה בבית החולים בירושלים כאשר עזרא, בנה הצעיר, היה בן שנתיים בלבד.
חיים צנועים של חברה טובה ומסורה הגיעו לקיצם הטרגי.
דפי נזכור
לאה נפטרה ב-1956 והיא בת 44 שנים בלבד. השאירה אחריה את פנחס – בעלה ושלושת בניה – אבשלום, פרץ ועזרא.
|
