מנוחקה שטיינמן

נולדה: ולדימרץ, פולין
16.04.1912
כ"ט ניסן התרע"ב

נפטרה: עין-השופט
08.08.1998
ט"ז אב התשנ"ח

מנוחקה שטיינמן
בת הינדה ומשה ז'וק
עלתה ארצה-1933
נשואה לנחמן
אם לאיתן- 1936 יוכבד- 1942 ציונה -1947

דברים בהלוויה:
לפני כשבוע ראיתי את מנוחקה הולכת ליד חדר-האוכל, הליכה שפופה משהו, מבטה בוהה, כמו מחפשת אחר אחרי נחמן, אהוב ליבה שאיננו. כך בשלוש השנים האחרונות מאז הלך ממנה ומאתנו, שניים שהם אחד ועכשיו הם שוב ביחד.

מנוחקה נולדה ב- 1912 בעיירה קטנה בשם ולדימרץ בפולין. אביה משה ז'וק, שהיה אלמן עם כמה ילדים, נשא את אימה הינדה, בגיל מבוגר. מנישואים אלה נולדו מנוחקה ואחותה שושנה, שחיה בעברון.
התנאים בבית היו קשים ומנוחקה חוותה יחד עם המשפחה פרעות ופוגרמים ואף ראתה את סבא שלה מוצא להורג ע"י פורעים.
מנוחקה למדה רק שמונה כיתות של בית הספר העממי, דבר שהצטערה עליו כל חייה ותמיד רצתה להשלים את החסר. בגיל 13 עזבה את הבית ועברה לקרובי המשפחה בעיר לוצק שם גם הכירה לראשונה את נחמן שטיינמן שלימים יהיה לבעלה. זמן מה הייתה בחוות ההכשרה של החלוץ בקלאסווב. אח"כ הצטרפה לחבריה ב"שומר-הצעיר" והייתה במשך ארבע שנים בחוות ההכשרה בצ'נסטחובה. במשך כל אותה תקופה שמרה על חברות עם נחמן, מה שנחמן קרא- "הסימפאטיה שלי".

בדצמבר 1933 עלתה ארצה בעזרת נישואים פיקטיביים לחבר אחר, כי נחמן עוד שירת בצבא הפולני. נחמן הגיע אחריה ב– 1934. בחדרה הם נכנסו לאוהל משפחה. שנה לפני עליית הקיבוץ לג'וערה, ב-5 ביולי 1936 נולד בנם בכורם איתן.
סיפור הנישואים הפיקטיביים הציל את מנוחקה ואיתן מאיימי השואה כאשר התכוונה לנסוע ב – 1939 לפולין, לבקר את משפחתו של נחמן בלוצק ולהראות להם את הנכד. מכיוון שהייתה נשואה כביכול למישהו אחר לא אושרה לה היציאה.
בחדרה ואח"כ בעין-השופט השתלבה מנוחקה בעבודות השונות, בפרדסים, במטבח, בחדר-האוכל, בלול והרבה הרבה שנים במתפרה.
נחמן, "הנהג שלנו", ומנוחקה מהווים מרכז לחיים התרבותיים בקיבוץ. ב- 1942 נולדה יוכבד וב – 1947 ציונה. בסוף 1947 מגיע בן האחות של נחמן, אליהו, ילד בן 11 ששרד ויכול היה לאיימי השואה. נחמן ומנוחקה קיבלו אותו כבן ודאגו לו, ואח"כ למשפחתו, כמו לילדיהם שלהם. אליהו ומשפחתו החזירו להם אהבה עד היום האחרון.

בעין-השופט הייתה מנוחקה "מלכת הפסח". משך 40 שנה הייתה ממעצבות דפוסי החג ומן המובילות בהפקתו.
ב- 1976, במלאת 40 שנה לסדר הראשון עליו היתה אחראית, העלה אותה לבמה יענקל'ה שגיא והקריא לכבודה את הכוס החמישית באילו המילים: "כוס חמישית נרים! כוס שאינה כתובה בהגדה אבל כתובה בדברי הימים של הבית הזה. כוס מיוחדת לציון 40 שנה, והפעם לא לנדודי בני ישראל במדבר, אלא 40 שנים בהן נערכו סדרי פסח בקיבוצנו באירגונה, תרומתה והרוח החיה שעמדה מאחוריהם - מנוחקה! גם אנו נדדנו 40 שנה כמעט מהפסחים בדיר העגלות, במוסך, בחדר-האוכל הישן, על הדשא, באולם ועד שהגענו לחדר-האוכל של עכשיו. בכל הדרך הארוכה הזו נשאה מנוחקה בעול העבודה האפורה, ארגון החזרות וכל אותם עשרות פרטים קטנים שהם הקובעים את אופיו של החג" .
מנוחקה הייתה גם בין הדואגות והשותפות באירגון המקהלה בניצוחו של טוטו מקיבוץ דליה, ואירגון המחולות, בחגיגות הביכורים, עם ירדנה כהן והמוסיקה של יזהר ירון.
גם בעיצוב חדר-האוכל החדש היה לה חלק, הן כאם בית ראשונה, והן כרכזת הוועדה להכנסת ההגשה העצמית, נושא שהתנגדה לו, אך קיבלה את הדין.
בכלל, שינויים וחידושים באורחות החיים הקיבוציים היו קשים לה והיא מאד דאגה לעתיד הקיבוץ ולדרך בה הוא הולך.
איתן וציונה, שניים מילדיהם של מנוחקה ונחמן בנו את ביתם מחוץ לארץ. עובדה זו היוותה קושי להורים עם המרחק הרב והרצון למצוא דרך לשמור על קשר חם עם המשפחות בחו"ל. גם אי ההבנה שהתגלתה על רקע זה עם הקיבוץ, בעבר, היו קשים למנוחקה והיא נקרעה בין הנאמנות לקיבוץ ולארץ לבין אהבתה למשפחה. נידמה שבשנים האחרונות היא הגיעה להשלמה והבנה שיש ללכת בעקבות רצון הלב והאהבה.

הבית של מנוחקה ונחמן היה מרכז של חום ואהבה למשפחה. ארוחת הארבע של סבתא הייתה מוסד, אומרות יוכקה ובתה- אורית. צ'יפס, בלינצס, עוף, דגים וכל אוכל שהייתה מכינה, לא היה כמוהו בעולם.
ב-1995 נפטר נחמן לאחר שנים רבות של חיים משותפים.
בשנים האחרונות התהדקה הידידות בין מנוחקה לאסתר קובץ', ולאחר מותו של נחמן הייתה אסתר פוקדת אותה יום יום והייתה לה חברה של אמת.
כשיבוא העומר והשמש תשקע בשדה, נִיזָכֵר בנחמן שר - "האקצור?" ובמנוחקה הרוקדת. אח"כ בסדר הפסח ליד השולחנות הערוכים שוב נִיזָכֵר בה באהבה.

יגאל וילפנד

מנוחקה נפטרה ב- 1998 בגיל 86. השאירה אחריה את ילדיה - איתן, יוכבד, ציונה, בני זוגם, 12 נכדים, תשעה נינים ואת אליהו ומשפחתו.

גינוסר עמוס

שטיינמן נחמן