נחמן שפרן (שפרנוביץ)
בן אסתר ואברהם
עלה ארצה-1934
נשוי למינה
אב לגלעד-1942, אבישי-1947, איציק-1951 וחנה-1956

נחמן נולד ב- 1910 בעיירה רוז'אן שבפולין להוריו אסתר ואברהם שפרנוביץ', משפחה בת  שמונה ילדים. רוז'אן היתה עיירה קטנה ויפה במיוחד על גדות נהר נארב. על פי תיאורו של נחמן לא היו בה בתים רבי קומות רק בתי עץ פשוטים עם גגות משופעים מוקפים גדרות וגינה. מאוכלוסיה שמנתה כחמשת אלפים איש בכל העיירה היו כאלפים יהודים. זו הייתה קהילה מאורגנת היטב עם כל המוסדות. היהודים התפרנסו בקושי רב כבעלי מלאכה ובמסחר זעיר.
בית המשפחה היה מחוץ לעיירה,...

נחמן שפרן (שפרנוביץ)
בן אסתר ואברהם
עלה ארצה-1934
נשוי למינה
אב לגלעד-1942, אבישי-1947, איציק-1951 וחנה-1956

נחמן נולד ב- 1910 בעיירה רוז'אן שבפולין להוריו אסתר ואברהם שפרנוביץ', משפחה בת  שמונה ילדים. רוז'אן היתה עיירה קטנה ויפה במיוחד על גדות נהר נארב. על פי תיאורו של נחמן לא היו בה בתים רבי קומות רק בתי עץ פשוטים עם גגות משופעים מוקפים גדרות וגינה. מאוכלוסיה שמנתה כחמשת אלפים איש בכל העיירה היו כאלפים יהודים. זו הייתה קהילה מאורגנת היטב עם כל המוסדות. היהודים התפרנסו בקושי רב כבעלי מלאכה ובמסחר זעיר.
בית המשפחה היה מחוץ לעיירה, ממש ליד הנהר. המשפחה היתה ממשפחת למדנים שמוצאה מאוסטרולנקה. סבו של נחמן היה ראש ישיבה. אחי האב, יצחק, היה למדן גדול. אביו של נחמן, כשהיה בשנות העשרים לחייו מרד במסורת אבותיו ובתקופת המהפכה ברוסיה ב – 1905 למד נגרות ובחר לחיות מיגיע כפיו כפועל.
נחמן גדל במשפחה יהודית שחברו בה דת ואמונה, עם מרד ברוח המהפכה הרוסית. בבחרותו למד בישיבה עד שעשה מעשה, קיצץ את פאותיו בגיל 16 והצטרף ל"שומר הצעיר".

נחמן יצא להכשרה ועלה לארץ באוניה "וולוס" (1934) שהייתה הראשונה לפרוץ את מחסום העלייה הבלתי לגאלית. הוא הצטרף לקיבוץ בהיותו בחדרה, לאחר שניתק  את קשריו עם הגרעין הקודם אליו השתייך.
בחדרה הכיר את מינה והיא הצטרפה בעקבותיו.
נחמן ומינה הקימו משפחה ונולדו ילדיהם – גלעד (1942), אבישי (1947), איציק (1951) וחנה (1956).
כל חייו התפרנס נחמן מעבודת כפיים - לול, מכוורת, נגריה ובניין.
על עבודתו במכוורת מספרת חווה ישראלי: "נחמן איש הדבורים, כך הוא שמור בזכרוני. לבוש לבן, פותח את הכוורת לבדוק את הפעילות בתוכה, מוסיף מי סוכר, רודה דבש ותמיד מוכן לבוא וללמד את הילדים על הדבורים, כאשר למדנו את נושא 'הדבורה והפרח'".
עם סגירת הענף, המשיך נחמן לטפל בכמה כוורות כתחביב ומעט הדבש שרדה מהן חולק לחברים בראש-השנה עם ברכה: "חג שמח מהמכוורת שאיננה..."
נחמן היה מאד מסור לניהול הנגרייה ולענף המכוורת.
בתקופה בה ריכז את ענף הבניין הוא היה גאה על מבצעים שנעשו ובינהם: הבריכה, האולם האזורי, תיקון מחסן התבואות ובניית ספריית המוסד.

עם סיום עבודתו בנגריה החליט להקדיש את זמנו להנצחת משפחתו ומשפחות החברים שאבדו בשואה. וכך כתב בעיתון:
"אני מרגיש חובה מוסרית לעסוק בהנצחת כל משפחות החברים שניספו בשואה שהיא הטרגדיה הגדולה ביותר שפקדה את עמנו בדור הזה".
על משפחתו הוא סיפר: "כשפרצה מלחמת העולם השניה, ברחו היהודים מעבר לנהר בכיוון לגבול הרוסי. העיירה הועלתה באש והיהודים התרכזו בעיירה הסמוכה, אך הגרמנים השיגום שם. תחילה הרגו ללא הבחנה ואחר כך ריכזו את השאר, לפי עדותו של אחי שמחה, בבית הכנסת. שם שפכו נפט והציתו אותו. צעקות הסגורים בפנים עלו עד השמים. במקרה עבר שם קצין הוואהרמאכט וכאשר ראה את המעשה הברברי ציווה לפתוח את הדלתות. המעטים שנותרו בחיים ולא נחנקו ברחו לכל עבר, ביניהם אחי. הוא גם היחידי שנשאר מהמשפחה בפולין, בנוסף לאחי הבכור, חיים, שעלה לארץ בטרם המלחמה והשתקע בחולון."

נחמן היה איש משפחה חם. באהבה ומסירות גידל את ילדיו וטיפח את המשפחה. למינה היה דמות תומכת ועוזרת בכל. יותר מאוחר כשנולדו הנכדים, התמסר להם והיה לסבא חם ואוהב. הוא היה לוקח עימו את הנכדים למכוורת לראות את הכוורות והדבורים ומטייל איתם למקומות רבים ולבריכה. כך סחף אותם עימו במרץ האופייני לו והם השיבו לו באהבה.
גם כשבאו ימים קשים לא איבד תקווה, שמר על המשפחה ולא נכנע עד שהמחלה הכריעה אותו.

                                                                                                                                                 עופרה בריל


נחמן נפטר ב- 1992 בגיל 82. השאיר אחריו את מינה – אשתו, ילדיו - גלעד, אבישי, איציק, חנה ומשפחותיהם.