נעימה קרייפין
בת חנה וקלמן רוזנצוויג
עלתה ארצה-1934
נשואה לג''ק
אם לרן-1937 וכרמלה-1943

דברים ביום השלושים- שרה אבידן חברתה מילדות:
בימים אלה של סתיו ופריחת החצב, כשהציפורים חולפות להן מעל, והיער הזה ממתין לגשם סוחף, נפטרה נעימה, ממש ביום הולדתה (15.10.1911).
היו מי שאמרו שזו מתנה – אולי משום שבא קץ לסבלה הרב. במשך תקופה ארוכה היא חיה-לא-חיה, לאחר שפקדה אותה מחלה ארורה. לאחר ההלם הראשוני, כאשר מסבים את הראש לאחור – נזכרים בימיה היפים.

נעימה (סילויה), נולדה וגדלה בברונזוויל (1911) – שכונה בברוקלין, ניו-יורק, שרבים כינוה...

נעימה קרייפין
בת חנה וקלמן רוזנצוויג
עלתה ארצה-1934
נשואה לג''ק
אם לרן-1937 וכרמלה-1943

דברים ביום השלושים- שרה אבידן חברתה מילדות:
בימים אלה של סתיו ופריחת החצב, כשהציפורים חולפות להן מעל, והיער הזה ממתין לגשם סוחף, נפטרה נעימה, ממש ביום הולדתה (15.10.1911).
היו מי שאמרו שזו מתנה – אולי משום שבא קץ לסבלה הרב. במשך תקופה ארוכה היא חיה-לא-חיה, לאחר שפקדה אותה מחלה ארורה. לאחר ההלם הראשוני, כאשר מסבים את הראש לאחור – נזכרים בימיה היפים.

נעימה (סילויה), נולדה וגדלה בברונזוויל (1911) – שכונה בברוקלין, ניו-יורק, שרבים כינוה "ירושלים של אמריקה". בשנות השלושים התפתחה ברונזוויל מאוד ומספר תושביה היהודים הלך וגדל, ביניהם מהגרים רבים מאירופה.
הוריה של נעימה, חנה וקלמן רוזנצוויג, עמלו ונאבקו על פרנסתם כדי להעניק לה את החינוך הטוב ביותר. אביה עסק בפרוונות.
כך נפגשנו – קבוצה של יהודים בבית-הספר העברי, ששימש גם מרכז קהילתי בשעות אחר-הצהריים.
אחד המורים שפגש בה - נערה בעלת עיניים שחורות, גדולות ובוחנות, שקטה וצנועה - נתן לה את השם "נעימה". כך דבק בה השם החדש וכשמה כן הייתה.
נעימה למדה נגינה בפסנתר והיתה שרה בקולה הערב.
החיים התנועתיים ב"שומר הצעיר" החלו בבית-הספר העברי ונמשכו בקן מנטהן.
שתינו הדרכנו בסניפי ניו-יורק השונים והתיידדנו מאוד.
קן ברונזוויל שכן במרתף של בית משפחתי. נעימה נהגה להסתיר אצלנו את תלבושתה השומרית, אז בצבע חאקי, בגלל התנגדות הוריה. היא העדיפה את התלבושת השומרית על פני מעיל הפרווה שלה, ממפעלו של אביה. אימי הבטיחה שתסביר למשפחתה מה זו תנועת "השומר הצעיר" ותשכנע אותם בחשיבותה.
מסלול חיינו בתנועה היה גדוש פעילות. עם הזמן יצאנו לכשרה בארלטון שבמדינת
ניו-יורק ושם היא הכירה את ג'ק. יחד עברנו חורף קשה. בערבים הקפדנו על לימודי סוציאליזם ואחוות-עמים. חיינו היו מלווים בחמימות אנושית, ידידות, הומור לעתים גם סכסוכים.

נעימה עלתה לארץ ב-1934 יחד עם ג'ייק ועוד חברים לקבוצה. בתחילה עבדה בבית- התינוקות בירושלים ולאחר מכן עברה לחדרה, שם היו חבריה, ושמרה על הילדים.
נעימה וג'ייק הקימו את משפחתם ונולדו ילדיהם - רן (1937) וכרמלה (1943).
ב-1938 כתבה לי על הצער והדיכאון שעברו על הקבוצה בחדרה עם הירצחם של אפרים טיקטין ולולק קרונגולד.
נעימה עבדה שנים בחינוך ופעלה בתחומי תרבות שונים - ניצחה על מקהלת החברים ומקהלת הילדים ופעמים רבות זכתה בפרס ראשון בכנסי המקהלות.
נעימה השתתפה בהכנת פסטיבל המחול בדליה ובחג הכרם המפורסם. תקופה ארוכה ריכזה את ועדת בריאות וכיהנה בתפקידים נוספים.
כמורה, נעימה הייתה קפדנית ודרשה מהילדים את המֵירב. בהיותי המורה הראשונה בקיבוץ גייסתי אותה ללמד חליליות וסולפג' ובהמשך הזמן לימדה גם אנגלית.
אהבתה לבית-הספר נמשכה שנים. לימים היא יזמה את הקמת ספריית הילדים החדשה.
ב-1978 כתבה בעיתון הקיבוץ לרגל חנוכת ספריית הילדים: "חברת הילדים זכתה למתנה יקרה ויפה – ספרייה חדשה, אחרי ששכנה בעמדה הקטנה, הצפופה והמעופשת, עברה ל'ארמון'. הילדים נכנסים בשקט, נהנים מהרווחה, מפינה ליד החלון, מהשולחנות היפים שאורה תכננה... האווירה היא כזאת שבאופן טבעי מסתובבים הילדים בין המדפים בשקט... יש ילדים שאוהבים לקרוא ספרים כמה פעמים. הם מתיישבים בפינה עם ספר ופתאום נשמע צחוק של הנאה מן הקריאה. חן, חן לקיבוץ ולכל אלה שנתנו יד להקמת ספריית הילדים. אני מקווה שבעתיד הקרוב ייגשו לבניית ספרייה יפה, מרווחת ויעילה בעבור החברים, שגם הם ייהנו".
שתינו עבדנו יחד בספריית הילדים עד שלא עמדו כוחותיה. בתקופת מחלתה ג'ק לא מש ממנה וטיפל בה במסירות ואהבה.
יחד עם המשפחה נזכור אותה תמיד - נעימה.

                                                                                                                                                   שרה אבידן


נעימה נפטרה ב – 1990 והיא בת 79. השאירה אחריה את ג'ייק – בעלה, ילדיה – רן, כרמלה ומשפחותיהם.