פנינה לייבנר
בת פסיה ודוד הורוביץ
עלתה ארצה-1934
נשואה ליהושע
אם לאהוד-1939, רות-1946 ונעמי-1952

דברי הספד בהלוויה:
שוב באותה הדרך כמו אתמול ושלשום, כבר נעשינו אורחים קבועים במקום הזה.
העפר זוכר את צעדנו והעקבות מבצבצים מכל עבר. אנו עולים ונפרדים מחברים יקרים, אחד-אחד כדרך העולם.
ועתה עם רוח ערב אנו נפרדים גם ממך, פנינה. את שקטה מאד, כבר מעבר לדומיה. הימים האחרונים היו קשים, קשים מאד. לראותך סגורה ומסוגרת כמו אדם בצינוק.
שרויה בקפאון וחוסר תנועה. הלב נשבר. בשארית כוחותיך הוצאת הגה בודד ויתום, סימן אחרון לחיים. מבטך לא...

פנינה לייבנר
בת פסיה ודוד הורוביץ
עלתה ארצה-1934
נשואה ליהושע
אם לאהוד-1939, רות-1946 ונעמי-1952

דברי הספד בהלוויה:
שוב באותה הדרך כמו אתמול ושלשום, כבר נעשינו אורחים קבועים במקום הזה.
העפר זוכר את צעדנו והעקבות מבצבצים מכל עבר. אנו עולים ונפרדים מחברים יקרים, אחד-אחד כדרך העולם.
ועתה עם רוח ערב אנו נפרדים גם ממך, פנינה. את שקטה מאד, כבר מעבר לדומיה. הימים האחרונים היו קשים, קשים מאד. לראותך סגורה ומסוגרת כמו אדם בצינוק.
שרויה בקפאון וחוסר תנועה. הלב נשבר. בשארית כוחותיך הוצאת הגה בודד ויתום, סימן אחרון לחיים. מבטך לא מבט, ועולמך – מי יחדור אליו...
אולם לא כך נרצה לזוכרך לעת פרידה. איך נוכל?! כבר אנו מתגעגעים לקולך, לגילויי החברות, לזכרונות המשותפים, לנעורים. לדברים שעשית מכל הלב.

פנינה נולדה במייליץ, פולין ב- 1912 להוריה פסיה (פסל) ודוד הורוביץ. בהיותה בת שלוש עברה המשפחה לווינה ובגיל 14 היגרה לארה"ב והתגוררה בניו יורק. הכל התחיל שם, בתנועה, בבורו פארק, בברוקלין. שכונה קרתנית וביתית, בעלת צביון בורגני משהו, שונה כל כך מהאזור שבו גדלנו.
עם אחיותייך – מרים ז"ל וסלי, ועם חברתך הטובה שושנה קוסילביץ – נטלתם את האחריות בקן "השומר הצעיר" והפחתם בו שמחת נעורים, ורוח צעירה של ארץ ישראל.
ניחנת בכשרונות רבים. האהבה לאמנות בכלל ולמוסיקה בפרט, הייתה אחד היסודות לקשר עם יהושע ז"ל, ויסוד חשוב בחיי המשפחה שהקמתם.
אחר-כך בחרת לך את מקצוע ההוראה, כאשר הכושר הדרמטי מסייע לך למצות בו את כישורייך. בהוראה פיתחת שיטות עצמאיות שנבעו מאישיותך הרב-גונית. היית מורה יוצרת ומחדשת. ניצלת יפה את חוש ההומור, יכולת החיקוי הדרמטי והדמיון בהם ניחנת.
להשכלה פורמלית בתחום הוראת האנגלית הגעת רק כשכבר היית מורה עתירת נסיון.
היית ממניחי היסוד להקמתו של המוסד החינוכי "הרי אפרים", לימדת אנגלית גם  ב"אורנים" בקורס להכשרת מורים.
לא ארכו הימים והוזמנת לשמש כמפקחת באגף לחינוך התיישבותי. הדרכת כמאה בתי ספר קיבוציים, תוך רענון המערכת כולה. במסגרת זו יזמת בטאון למורים לאנגלית.
שאבת מלא חופניים מנסיונך האישי והראית כיצד ניתן להפוך הוראת שפה לחוויה למורה ולתלמיד. בתחילת שנות השישים (טרם היות הטלביזיה) הוזמנת להגיש סדרה של שיעורים לדוגמה ברדיו. ממש פרחת בתקופה זו.
בביתנו הקיבוצי התמסרת ברצון לשיעורי ערב, חוגים ב"יד לבנים" ועזרה פרטנית לאנשים שנזקקו לשפה לצורך התפתחותם. היית מבשרת בסיפוק "אני הולכת לתת שיעור".

שנות חייך המעטות עם יהושע, ההזדהות המלאה, השותפות, השליחויות – כל אלה הניחו מסד איתן של ערכים ואורחות חיים לאורם חינכת. השיא בדרככם המשותפת היה פרק קפריסין. המחנות בקפריסין היו אמנם מחנות מעצר לשארית הפליטה, אך נרקם שם משהו הרואי, במחנות בכלל ובבית הלייבנרים בפרט.
ביתכם היה מרכז מודיעיני של ההגנה ומרכז קשר עם פעילי המחנות. הייתם מקום מקלט לאנשים שהצליחו לחמוק מן המחנה כדי להגיע לארץ. בביתכם שכן מטה הפעולה לחפירת מנהרת הבריחה המפורסמת. לא חדלת לספר את הסיפור.
ביתך היה מלא עדויות לאשר חוויתם שם. מה דואב הלב שלא תזכי לראות את ספרו של נחום בוגנר מנתיב הל"ה על המחנות בקפריסין. הספר מוקדש לך וליהושע ז"ל. כאשר נמסר לך על פרסומו הקרוב, אמרת בעצב: “אבל אני כבר לא אהיה...”
ועוד ענין טרם סיום – היית גאה במורשת אבותיך ובאילן היוחסין שהגיע עד הבעל-שם-טוב. אף דומה שהיה בך שמץ מרוח החסידות בתחילתה, כפי ששררה בתנועת "השומר- הצעיר". במסורת המשפחה מסופר על רבנים ממשפחתך הקבורים באדמת הקודש ובינהם הרב יהושע הֶשֶל רובין שעלה מן גולה למות בארץ וזכה לכהן במשרת הרב הראשי של צפת במשך 19 שנה.
חומר רב אספת מפי חברי הקיבוץ על ביתם טרם עלייתם. הקלטת את הדברים תוך שקידה והזדהות. הכל מונח למשמרת כדי שיום אחד יוכל כל מי שליבו חפץ, לא רק לשמוע, אלא גם לקרוא אותם. זהו סיפורו של הדור שבנה את ביתנו, ועתה יכולים הנכדים והנינים לקרוא וללמוד אותו.

פנינה, בצער רב אנו נפרדים ממך. אנו יודעים כי לא את ולא אנו כליל השלמות. אולי הכבדת לפעמים כאשר בבדידותך העסקת את כל הסביבה בעניינים שהטרידו אותך. החשבון נסגר. אנו מונים היום את 35 השנים שחלפו מאז ליווינו את יהושע למנוחות ובאנו לכאן. זה היה יום שחור משחור. מאז צומצמו אופקי חייך והחלו לזרום אחרת. עננים הקדירו את שמייך. לבד גידלת משפחה והענקת כל שיכולת.
איך נשכח את בדידותו של אדם שהיה כל כך צמא לחברה, ואיך נשכח את גילויי החברות והשותפות, את המעשים שעשית ואת אלה שרצית עוד לעשות, את הדברים שאהבת. עתה ירד המסך.
אהוד, רותי ונעמי – אתם ומשפחותיכם, סלי – האחות היקרה – מיצאו ניחומים במעשיכם ובדרככם כפי שבחרתם, כשזכר האם והאחות צרור בלבכם כפי שיישמר בליבנו.
שלום לעפרך פנינה.
                                                                                                                                                    דב ורדי

פנינה נפטרה בשנת 1991 והיא בת 79. השאירה אחריה את ילדיה – אהוד, רותי, נעמי, תשעת נכדיה וסלי אחותה.