אתר ההנצחה של עין השופט - אבידן שמעון

נולד: ליסה, גרמניה
07.02.1911
ט' שבט התרע"א

נפטר: עין-השופט
11.09.1994
ו' תשרי התשנ"ה

שמעון אבידן
בן מרטה ויוסף קוך
עלה ארצה - 1934
נשואים ראשונים - חוה
נשואים שניים - שרה
אב לדן - 1935, אראלה - 1942 ודפנה - 1950

שמעון אבידן נולד ב-7.2.1911 בעיר ליסה בגרמניה (לשנו-כאשר עברה לפולין), להוריו מרטה ויוסף קוך. בנעוריו הצטרף למפלגה הקומוניסטית ו"נשתל" על ידיה בקרב הנאצים. כאשר נחשפה זהותו, ב- 1933, הצליח להימלט בעור שיניו לצרפת ואחר-כך לספרד.
ב-1934 עלה ארצה עם חווה אשתו לקיבוץ איילת-השחר בגליל, שם נולד בנם דן (1936). ב-1939 עברה המשפחה לעין השופט, בה הוא חי עד יום מותו. בתו אראלה נולדה ב-1942. לאחר פרידתו מחוה הוא נישא לשרה ונולדה בתם דפנה (1950).

שמעון היה בפלוגות הלילה של וינגייט (1936-39), ממקימי הפלמ"ח (מאי 1941) ומהמפקדים הבולטים בו. היה מפקד המחלקה הגרמנית שהכינה פלמ"חניקים, יוצאי גרמניה, לפעולה מאחורי קווי האויב במלחמת העולם השנייה, ממתכנני תוכנית "מצדה על הכרמל" ומפקד ה"סזון". בסיום מלחמת העולם השנייה היה ממפקדי ההגנה באירופה ומן הנוקמים בפושעים הנאציים.

במלחמת השחרור הקים והוביל את חטיבת גבעתי, פיקד על מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים, על הקרבות להגנת נגבה ועוד עשרות מבצעים. שלמה להט, שהיה מ"פ בחטיבת גבעתי, אמר עליו שהוא האיש שחסם את דרכם של המצרים לתל-אביב. את תפקידיו בצבא סיים ב-1949 כראש אגף המבצעים, על רקע של מחלוקת עם דוד בן- גוריון שבעקבותיה התפטרו כמה ראשי הצבא שהיו אנשי מפ"ם.
את שם משפחתו קוך החליף לאבידן (שם בנו בכורו דן), בימי מלחמת השחרור כאשר בפקודת בן- גוריון החליפו כל המפקדים הבכירים של צה"ל את שם משפחתם הלועזי לעברי.
בשנות החמישים ריכז את מחלקת הביטחון של הקיבוץ הארצי.
היה מזכיר הקיבוץ הארצי פעמיים. הקדנציה הראשונה הייתה בשנים 1974-1969. הקדנציה השנייה הייתה בשנים 1979-1977.
בשנים 1976-1975היה המבקר של משרד הביטחון.
בין פעילות לפעילות עבד בפלחה ולאחר מכן עבד שנים רבות ליד מכונה במפעל הקבוץ - מיברג.

בתקופת מלחמת ההתשה בתעלה, נפל דן בנו בשבי המצרי (חנוכה 1969). בנובמבר 1973 היה הקיבוץ וכל עם ישראל שותף לשמחתו ולשמחת המשפחה עם שובו של דני מן השבי. שמעון טיפח ועסק בחפירות ארכיאולוגיות באזור, הקים את המוזיאון המקומי וניהל אותו במשך שנים יחד עם חברו שלמה קורץ.
אלישע שפירא, שהיה מזכיר הקיבוץ בשנים 1979-1977 יחד עם שמעון כתב: "... שמעון לא היה איש של פשרות וקונסנזוס... הוא החמיר עם עצמו, עם פיקודיו ועם חבריו, עד שחשבוהו לקשוח. אבל כאשר תיפקדנו יחד כמזכירי עין השופט הייתה לי הזדמנות להכירו מקרוב. מאחורי הזעף והתוכחה גיליתי איש חם, המאמין בַּאֶמֶת ומאמין כי בכל אדם טמון גרעין טוב ועלינו רק לעזור לו לגלותו. 'הדלק אבוקה בליבם והם ילכו איתך' היה אומר..."

ראש הממשלה רבין אמר בהלוויה בין השאר: "... שמעון, הבאנו אותך היום לכאן על כתפנו למנוחה אחרונה אבל עד היום היו אלה הכתפיים שלך ושל דומים לך, שנשאו אותנו. על כתפיך נשען ביטחונה של מדינת ישראל בשעות ובימים הקריטיים לקיומה, ומאחורי כתפיך היו אלה אלפי הלוחמים שהלכו אל הקרב ורבים מהם אל מותם. ואתה, כדברי השיר, "מלילות האימה הגדולים נותרת אדיר ושותק"... שמעון אבידן, איש שתוכו כברו. מה שרואים ומה ששומעים ומה שיודעים, זה שמעון אבידן. קשוח ומאמין, ישר ועיקש, לוחם ומפקד גדול, שמדינת ישראל חבה לו חוב אשר לא ייפרע לעולם..."
דני בנו כתב: "שרה ואבא היו הגזע והשורשים, אנו, הבנים, היינו הענפים, אתם – הנכדים והנינים – העלים והניצנים. לאן שלא תשא אתכם הרוח, לאן שלא יובילכם שביל החיים, זיכרו תמיד שהגזע והשורשים טמונים כאן באדמת הטרשים, על מדרונות ההרים של עין-השופט לעולמים."

יגאל וילפנד

שמעון נפטר בשנת 1994 והוא בן 83. השאיר אחריו את שרה אשתו, את בנו דן, בנותיו אראלה ודפנה, נכדים ונינים.