שמואל אבידור
בן גיטל ואברהם ויגדרהוז
עלה ארצה-1935
נשואים ראשונים-אורה פנצר
נשואים שניים-לאה לאופר
אב לאברהם-1946

דברים בהלוויה:
הלך מאיתנו חבר טוב ומסור שהיה ממייסדי הקבוץ מראשיתו.
שמואל נולד בליטא ב – 1910 להוריו גיטל ואברהם ויגדרהוז. הוא הגיע לקנדה כעלם צעיר ב – 1927 אבל לא התאים לאווירה האמריקאית.
בעיר המילטון, בה גר, (ובה גר גם אחיו), לא היו חיים יהודיים מפותחים. בכלל, לא כל מהגר מתאים לארץ ההגירה שאליה הגיע. קוראים לזה "הלם קליטה" או "הלם תרבות והסתגלות".
שמואל עלה ארצה ב – 1935 כאשר הקיבוץ היה עוד...

שמואל אבידור
בן גיטל ואברהם ויגדרהוז
עלה ארצה-1935
נשואים ראשונים-אורה פנצר
נשואים שניים-לאה לאופר
אב לאברהם-1946

דברים בהלוויה:
הלך מאיתנו חבר טוב ומסור שהיה ממייסדי הקבוץ מראשיתו.
שמואל נולד בליטא ב – 1910 להוריו גיטל ואברהם ויגדרהוז. הוא הגיע לקנדה כעלם צעיר ב – 1927 אבל לא התאים לאווירה האמריקאית.
בעיר המילטון, בה גר, (ובה גר גם אחיו), לא היו חיים יהודיים מפותחים. בכלל, לא כל מהגר מתאים לארץ ההגירה שאליה הגיע. קוראים לזה "הלם קליטה" או "הלם תרבות והסתגלות".
שמואל עלה ארצה ב – 1935 כאשר הקיבוץ היה עוד בחדרה. ב – 1944 נישא לאורה פנצר. ב-1946 נולד בנם אברהם.
שמואל נפרד מאורה והתקשר עם לאה לאופר ב- 1954. יחד הם בנו קן משפחתי חם וטוב וטיפלו במסירות בבנו של שמואל, אברהם.
בכל ענף אשר עבד בו התמסר על פי אופיו הקפדני - בפרדס, בגינות הנוי, במברג, בעבודות חוץ ובמשנקים.
דומני שהעבודה שאהב ביותר היתה בגינות הנוי. הוא חיבב את הטבע והצומח, שמר במסירות על כל גינה ודשא והיה ידוע במקצועיותו הרבה. גם לאה היתה קשורה לטבע, כעובדת גן הירק ואחר-כך כמורה לטבע.

הייתי כמה פעמים בביתם כאשר הצמדנו את האולפניסטים לחדרי החברים.
הם, כרגיל, הסכימו לאמץ תלמידות מהאולפן ותמיד התפתחו קשרים יפים מאוד בינהם ובין התלמידות.
בביקורי אלה ראיתי ציורים מענינים ששמואל צייר בכשרון רב. שמחתי לראות שהוא מוצא הנאה בתחביב זה. היינו משוחחים על הא ועל דא ונוכחתי ששמואל איננו בודד עוד.

הגורל התאכזר לו כאשר לאה נפטרה ב-1984 אחרי 30 שנים מאושרות יחד. הרהרתי בליבי כיצד הוא יתגבר על אבידה שכזאת. ואכן שמואל החל לדעוך כנר.
פעם, כאשר שכב בחדרי-חולים, הבאתי לו את הספר "מראשית עד אחרית" על תנועת השומר-הצעיר בליטא. שמואל מצא בספר שמות של חברים וקרובים וגם קרובים של לאה. שוחחנו שיחה מענינת מאוד על התנועה בראשית צעדיה בליטא.
אחר-כך באו ימים שהיה קשה מאוד למשוך אותו לשיחה. דומני שמחשבותיו נדדו כבר למרחקים כמוסים.
שמואל נחלש מאוד, אך על העבודה במשנקים לא וויתר והיה חוזר לעבוד כמעט באפיסת כוחות. מצפונו לא נתן לו להעדר מהעבודה והוא השתדל להגיע למפעל ככל יכולתו.
הלך מאיתנו חבר יקר ומסור שיש לו זכויות רבות במקומנו.

                                                                                                                                             רוחקה אבינרי

שמואל נפטר ב-1987 והוא בן 77 שנים. השאיר אחריו את אברהם בנו החי בארה"ב עם משפחתו.