|
שמואל כהן
בן אלקה ודוד
עלה ארצה-1932
נשוי לצילה
אב לאורה-1934 ותלמה-1940
שמואל נולד ב-1910 בעיירה זבוגריץ שבאוקראינה, להוריו אלקה ודוד כהן ועלה לארץ ב-1932.
בדברי ההספד שנשא שמואל בן צבי בהלוויתו הוא אמר:
אודה, כי בחלומותיי הפרועים ביותר לא שיערתי לעצמי שאספיד את שמואל כהן.
כאשר נכנסתי לחדרי חולים הוא היה בא לבקרני. בכל פעם הוא היה מלא חיים וניסה לעודד אותי ולהעביר אליי את הרגשת החיוניות שלו. והנה, לפתע, בשעת העבודה במשנקים, התמוטט, סירב לנסוע לבית-חולים ונפטר כמעט ללא כאבים.
שמואל תיאר באופן דרמטי איך בשלהי...
|
|
שמואל כהן
בן אלקה ודוד
עלה ארצה-1932
נשוי לצילה
אב לאורה-1934 ותלמה-1940
שמואל נולד ב-1910 בעיירה זבוגריץ שבאוקראינה, להוריו אלקה ודוד כהן ועלה לארץ ב-1932.
בדברי ההספד שנשא שמואל בן צבי בהלוויתו הוא אמר:
אודה, כי בחלומותיי הפרועים ביותר לא שיערתי לעצמי שאספיד את שמואל כהן.
כאשר נכנסתי לחדרי חולים הוא היה בא לבקרני. בכל פעם הוא היה מלא חיים וניסה לעודד אותי ולהעביר אליי את הרגשת החיוניות שלו. והנה, לפתע, בשעת העבודה במשנקים, התמוטט, סירב לנסוע לבית-חולים ונפטר כמעט ללא כאבים.
שמואל תיאר באופן דרמטי איך בשלהי אוגוסט 1923 שהה באנייה שהפליגה אל חופיה של אמריקה ועל סיפונה המוני מהגרים, פליטי מרד פטלורה ודניקין באוקראינה אשר נמלטו מהעיירות השרופות וההרוסות לעבר הגבול הרומני, והיו בדרכם לאמריקה.
סיפר שמואל: "היינו כ-30 חניכי "השומר הצעיר" בני 13 ומעלה, חבורה אשר בלטה בנוכחותה והתלכדה מאוד. הנסיעה מקונסטנצה לניו-יורק נמשכה 28 ימים. בהתקרבנו לחוף נערך מפקד אחרון ולאחר שירת "תחזקנה" קיימנו מעין טקס השבעה שבו הבטחנו להקים את תנועת "השומר הצעיר" באשר נהיה, עד ליום העלייה לארץ."
בהגיעו לניו-יורק הוכה שמואל בסנוורים מהאורות הצבעוניים, מהבניינים הגבוהים ומהאפשרויות הבלתי מוגבלות ללימודים ולספורט. אבל אחרי זמן-מה חש שמשהו חסר. הצעירים החלו לחפש אחד את השני, ובאחד הערבים נפגשו בדירה טיפוסית של אחד המהגרים. בחדר ריק למחצה וללא חשמל, הצטופפו 30 צעירים ולאור הנר חיברו מעין הוראת יום הבאה לבשר על ייסודו של קן שומרי בברנזוויל. אנשי הקבוצה היו שיכורי ניצחון ושמחה.
גלי הגירה נוספים הביאו עמם עוד "שומרים" מליטא, מפולין ומאוסטריה. הצעירים פתחו אולם ברחוב תטפורד, שהפך לבית חמים ונעים ולמרכז החיים. הבית, המשפחה, בית-הספר – הכול נעשה משני. שם מילאו את החסר בלהט נעורים, טיולים, קריאה בצוותא וגעגועים לעלות לארץ-ישראל.
את שמואל פגשתי לראשונה במושבת קיץ ב-1928 שארגן אברהם זייגר. הייתי סטודנט ושמואל היה פועל צַבָּע. מצאנו שפה משותפת והיינו לידידים. הוא כונה שמואל א' ואני שמואל ב'.
בעת שהותו של הקיבוץ האמריקאי בחדרה, עבד שמואל בקבוצת צבעים יחד עם אלתר יבלונקה, מ"פועלי ציון שמאל", שהתקרב ל"שומר הצעיר" ובהשפעת שמואל הצטרף לקיבוץ.
כאשר עלינו להתיישבות החל שמואל לעבוד בענף המטעים ונקשר אליו מאוד,
שמואל התמיד בעבודתו ולימים ריכז את הענף, התמחה בגיזום ובגידולים שונים וכן בטיפול במחלות העצים. שמואל השתתף בכנסים ורבים למדו מניסיונו הרב. היו שנים שריכז את העבודה בסוכה והוערך מאוד בקרב חבריו למקצוע.
שמואל היה מעורה בחיי המשק והחברה.הוא הוציא חוברת על "40 שנות מטעים" ו-"50 שנות עין-השופט".
באחד הרשימות כתב: "בלכתך בשדות עין-השופט היית מזין את עיניך בשלל הפירות, בקשת הצבעים – מעשה ידינו – החל מהזית, העינב, השזיף, התפוח והאגס, ויותר מאוחר – המשמש, האפרסק ולבסוף האבוקדו".
שמואל השתתף בכל הדיונים הכלכליים והחברתיים שהתקיימו בקיבוץ. הוא היה מעורה בכל שלב בחיי הקיבוץ ובתקופה זו התאונן שאין אידיאלים ואין תנועה. הוא קבל על שההנהלה אינה מובילה ואינה מחנכת – עגל הזהב השתלט על הכול.
הוא לא ניסה להיות פופולארי וטען כי התנועה צריכה לחזור לימים האידיאולוגים שלה. כן טען שלהנהגה היום אין כוח להילחם ולכוון לדרך האמונה החלוצית.
שמואל היה כוח משפיע בחיי הקיבוץ והוסיף רבות לרבגוניות של קיבוץ עין-השופט.
שמואל בן-צבי
שמואל הקים משפחה עם צילה ונולדו להם בנותיהן - אורה (1934) ותלמה (1940). בנם דוד נולד ב-1944 ונפטר לאחר מספר חודשים.
בשנת 1993 נפטרה צילה אשתו. שמואל נפטר ב-1997 והוא בן 87. השאיר אחריו את שתי בנותיו - אורה ותלמה ומשפחתה.
|
