שמחה ורדי 

שמחה ורדי (רייזן)
בת חנה ואליהו רוכברג
עלתה ארצה- 1939
נשואה לדב
אם להלל-1941, רוחמה-1945 וניבה-1951

דברים בהלוויה:
שמחה נולדה בניו-יורק 1912, להוריה - חנה ואליהו רוכברג, שהגיעו לארה"ב מבסרביה ב- 1905, אחרי פרעות. אביה, יהודי טוב, עילוי בתורה, ציוני אמיתי, ידען בספרות, אהב לדבר עברית. למשפחה היו חמישה ילדים ושמחה היתה הבת הצעירה שנקראה על שם סבה שמחה בונים.
האב אליהו התפרנס מעבודות מקובלות של מהגר יהודי, אבל באותו זמן למד רוקחות. כאשר פתח בית מרקחת, היינו הולכים למר רוכוורג לקבל את כל התרופות להם הזדקקנו, לקראת יציאתנו למחנות הקיץ של התנועה. את התרופות קיבלנו ללא תשלום.
בגלל מצב בריאותו, מסר האב את החנות לבני המשפחה, ועבר לגור באזור כפרי. הוא רכש שטח בפליינפילד, בנה בית גדול והקים חווה. כעבור כמה שנים מסר את החווה למרדכי בנטוב, שבא כשליח מהארץ, שהפך אותה לחוות הכשרה לחברי התנועה שהתכוננו לעלייה.

...

שמחה ורדי (רייזן)
בת חנה ואליהו רוכברג
עלתה ארצה- 1939
נשואה לדב
אם להלל-1941, רוחמה-1945 וניבה-1951

דברים בהלוויה:
שמחה נולדה בניו-יורק 1912, להוריה - חנה ואליהו רוכברג, שהגיעו לארה"ב מבסרביה ב- 1905, אחרי פרעות. אביה, יהודי טוב, עילוי בתורה, ציוני אמיתי, ידען בספרות, אהב לדבר עברית. למשפחה היו חמישה ילדים ושמחה היתה הבת הצעירה שנקראה על שם סבה שמחה בונים.
האב אליהו התפרנס מעבודות מקובלות של מהגר יהודי, אבל באותו זמן למד רוקחות. כאשר פתח בית מרקחת, היינו הולכים למר רוכוורג לקבל את כל התרופות להם הזדקקנו, לקראת יציאתנו למחנות הקיץ של התנועה. את התרופות קיבלנו ללא תשלום.
בגלל מצב בריאותו, מסר האב את החנות לבני המשפחה, ועבר לגור באזור כפרי. הוא רכש שטח בפליינפילד, בנה בית גדול והקים חווה. כעבור כמה שנים מסר את החווה למרדכי בנטוב, שבא כשליח מהארץ, שהפך אותה לחוות הכשרה לחברי התנועה שהתכוננו לעלייה.

שמחה הכירה את "השומר הצעיר" ואת חבריו בחווה. לאחר שמשפחתה חזרה לניו-יורק, המשיכה שמחה ללמוד באוניברסיטה והחלה לבקר בקן מנהטן ולאחר מכן בקן ווילאמסבורג, בו פגשה את שמואל בן-צבי שלנו (שנקרא אז שמואל כהן). שמחה הייתה פעילה בתנועה, חברה בהנהגה הראשית ויצאה עם דב לשליחות מוצלחת בקליפורניה -  שם הקימו שניהם קינים של "השומר הצעיר".
דב היה חבר קיבוץ עלייה א' (עין השופט של היום), ושמחה -  חברת קיבוץ עלייה ב' (כפר מנחם). כאשר הגיע תורם לעלות ארצה, הם לא קיבלו סרטיפיקטים מהמנדט הבריטי ועלו רק ב- 1939. קיבוץ א' היה "סגור", לכן עברו לכפר מנחם. הקליטה לא הייתה מוצלחת, וכעבור זמן-מה עברו עם עוד מספר חברים לעין השופט.
בעין-השופט נולדים ילדיהם - הלל (1941), רוחמה (1945) וניבה (1951).
את שמחה גייסו מיד למערכת החינוך, עבודה שנמשכה 38 שנים. לעדנה קרמר, שראיינה אותה בסיום עבודתה בחינוך, אמרה:
"לפני שהגעתי לכאן לא התכוונתי לעבוד בחינוך בקיבוץ. המקצועות שלמדתי היו פסיכולוגיה וגישות דידקטיות לקראת הוראה בספרות אנגלית בתיכון. כאשר הגעתי לקיבוץ, באופן טבעי התחלתי לעבוד עם ילדים בגיל הגן, בהתחלה כמטפלת ואחר-כך כגננת. הקבוצה הראשונה שלי הייתה חמישייה שעתידה הייתה להצטרף לגן: נועה, שלומית, דן דקל, והתאומות רות ונעמי. תארו לכם את תמונת ילדי החמישייה הזו לובשים ערב-ערב פיג'מות אמריקאיות (שלמות וסגורות), צועדים בשורה למיטות תוך כדי שירה. ממש התמוגגתי מהמראה".
שמחה ריכזה את מדור הגננות של מחלקת החינוך במשך שנתיים. המחלקה לא הצליחה לגייס אותה לקדנציה נוספת, בגלל דרישת הקיבוץ שתחזור הביתה.
בסיום עבודתה בחינוך עברה שמחה לעבוד, במשך 18 שנה, במרכול החדש. בהזדמנות כתבה: "מקום טוב לעבודה, צוות נעים, ידידים ממש".

כאשר דב נפטר ב- 1996, הייתה זו מכה קשה לשמחה כי הייתה זו משפחה מאוד אוהבת. למעשה, בשנותיה האחרונות עברה שמחה לבית-הדר. בכל סוף שבוע באו לבקרה בני המשפחה. באמצע השבוע טיפלה בה נינה מכל הלב.
שמחה היתה מבוני הקבוץ ויחד עם דב מחבריו המסורים.
יהי זכרה ברוך
                                                                                                                           משה ברזילי


שמחה נפטרה בשנת 2003 בגיל 91 לאחר חיים עשירים ומלאים. הותירה אחריה את ילדיה- הלל, רוחמה, ניבה ומשפחותיהם.