עופר קציר
בן עמוס ומיכל קציר
נשוי ליפעת

עופר נולד בשנת 1972 כבנם השני של עמוס ומיכל קציר, אחרי יונת הבכורה. אחריו נולדו לילך, גלית, ליאור והילה.
כותבת עליו אימו מיכל: "מרגע היוולדו היה תינוק וילד רגוע, נינוח, מרוצה מהחיים, אוהב לחבק ולהתחבק, מחייך ונעים. הוא היה מתפעל ומתלהב מ"מציאות" שמצא ע"י השבילים, מיפי הטבע, מכל ציפור וכל חרק. לימי הולדתו קיבל - מגדיר ציפורים, ספר פרפרים ועוד ספרי טבע. עופר אהב לאסוף אוספים מגוונים שלמען חלקם יצר קשרים מיוחדים עם אנשים מכל קשת הגילאים.
היינו צוחקים שעופרי'קו שלנו נהנה, בתמימותו ובטוב...

עופר קציר
בן עמוס ומיכל קציר
נשוי ליפעת

עופר נולד בשנת 1972 כבנם השני של עמוס ומיכל קציר, אחרי יונת הבכורה. אחריו נולדו לילך, גלית, ליאור והילה.
כותבת עליו אימו מיכל: "מרגע היוולדו היה תינוק וילד רגוע, נינוח, מרוצה מהחיים, אוהב לחבק ולהתחבק, מחייך ונעים. הוא היה מתפעל ומתלהב מ"מציאות" שמצא ע"י השבילים, מיפי הטבע, מכל ציפור וכל חרק. לימי הולדתו קיבל - מגדיר ציפורים, ספר פרפרים ועוד ספרי טבע. עופר אהב לאסוף אוספים מגוונים שלמען חלקם יצר קשרים מיוחדים עם אנשים מכל קשת הגילאים.
היינו צוחקים שעופרי'קו שלנו נהנה, בתמימותו ובטוב ליבו, "לנדב" אותנו, ההורים, למשימות שונות. אם התקלקל משהו בבית הילדים, עופר הודיע שאבא יכול לתקן. אם היה רעיון להכין רקמה עם שמות כל ילדי הכיתה, הוא הודיע שאימא שלו יכולה. משהו מהתום והטוב הזה נשאר בו במידה רבה גם בבגרותו.
בזכות אופיו הטוב ורצונו להוכיח לעצמו שאפשר הכול, סגר פערים וגישר על קשיים.
עופרי שלנו ידע ליהנות, להתלהב ולהתפעל עם כל הלב, גם משימות ותפקידים שלקח על עצמו עשה באותה מידת מסירות והתלהבות. הוא חפן את החיים, חקר וניסה דברים בתחומים רבים, אסף והדביק סביבו המון חברים, נהנה מאוכל משובח ומטיולים רחוקים וקרובים".

רותם רואי, שגדל עימו לאורך השנים הספידו במילים הבאות: "המומים וכואבים. מסרבים להאמין כי אכן קרה האסון בים המתעתע. כה בלתי נתפש, כה אכזרי, כה בלתי צפוי.
עופר שלנו, מלא שמחת חיים. מיצית אותם ככל שיכולת, בדרך שלך. קשור מאוד ליקיריך שכה אהבו לשהות במחיצתך.
אני מעלה על הכתב זיכרונות משותפים מהילדות ועד לימים האלו.
נולדנו לאותה השישייה בקיבוץ, ימי הלינה המשותפת. אני זוכר היטב את הלילות והימים הארוכים - המשחקים, הטיולים, הפעולות התנועתיות הראשונות, השבתות. שלל החוויות שצברנו.
אני זוכר כיצד נהגנו כחובבי ארכיאולוגיה צעירים, להטמין מטבעות באדמת החצר, להמתין כמה שעות ולאחר מכן לחפור מחדש ולמצאם, כאילו גילינו זה עתה תגלית היסטורית מרעישה.
המשכנו יחד בחברת הילדים, בקבוצת "אלון". אח"כ במוסד, שנות הנעורים וההתבגרות. התבלטת בחוש הטכני המפותח, והצטיינת במגוון תחומי המכניקה.
אחר כך בא הגיוס לצבא. שרות משמעותי. אני זוכר כמה גאה היית להשתייך לחיל השריון ולחטיבה 7. יש לנו תמונה שלך, עומד גאה סמוך לטנק המרכבה. שיבצנו אותה במצגת של אלתם, אותה אנו נוהגים להראות בגאווה ללקוחות.
לאחר השחרור מהצבא, יצאת מהקיבוץ למספר שנים. התנסית בחיים בעיר ולבסוף בחרת לחזור.
בתפקיד הניהולי שלקחת על עצמך בענף המזון, נראה היה לי כי אתה נהנה מעבודתך וממצה בה את יכולותיך.
אני זוכר איך שמחת כל כך בחתונה עם יפעת. איך דאגת לכל פרט. יפעת שכה אוהבת אותך, איתה בנית זוגיות כה יפה. בשנה האחרונה, עבדנו יחד באלתם. השתלבת בהצלחה במחסן הטכני. שוחחנו רבות על מצב המפעל, ועל האתגרים הרבים עימם התמודדנו".
 
עופר היה דמות מרכזית ומשמעותית בחיי הצעירים של הקבוץ. הוא ניהל במשך שש שנים את ענף המזון באחריות, רגישות ומקצועיות.
הוא נגע בחייו הקצרים בהרבה עיסוקים ופעילויות. התנדב ב"מתמיד" – סיורי מג"ב באיזור, אהב מאוד את הטבע והירבה לטייל בטרקטורון עם יפעת רעייתו בכרמל, בתבור, בעמק יזרעאל וברמת מנשה.
מגיל צעיר מאוד הוא אהב לדוג והיה יוצא לדוג במאגר של הקבוץ עם חכה שקיבל מהוריו. בטיוליו בחו"ל – צ'ילה, ארגנטינה ותאילנד הוא תמיד חיפש את האפשרות לדוג.
כשנתיים לפני מותו הוא הכיר, דרך חבר, את התחביב של דייג מקיאק. לאחר לימוד ותירגול הוא רכש את הציוד הנדרש. היציאה לים הייתה בשבילו זמן של שלווה ורוגע וכמובן ההנאה מהדייג. 
בחודשים האחרונים לפני מותו הוא יצא מהקבוץ עם רעייתו יפעת לחיים עצמאיים, שלא הספיק למצותם.
רותם מסיים את דבריו במילים: "קשה למצוא נחמה בתוך מעגל העצב הנורא הזה. קשה לתפוס ולהבין מדוע. יוותרו לנו רק הזיכרונות. רצף של תמונות. עופר שלנו, עם חיוך בזוית הפה, לב גדול, אדם אוהב ונאהב".

עופר מצא את מותו בים בינואר 2011. בן 38 היה במותו. השאיר אחריו את הוריו – מיכל ועמוס, אשתו – יפעת, אחיותיו – יונת ומשפחתה, לילך ומשפחתה, גלית, ליאור, הילה, משפחה גדולה וחברים רבים.