ציפורה גולן
בת מרים ושמואל-דוד מהרש"ק
עלתה ארצה-1932
נשואה לאיבי (אברהם)
אם לאילנה (1936), דינה (1940), אושרית (1945)

שבעת ימים ומעשים, הלכה ציפורה גולן לעולמה. שבעת ימים ומעשים, כמו שאמרה בפגישה שאירגנה בביתה עם כמה מהוותיקים, לציון 55 שנה לעלייתם ארצה: "הקמנו דור שלא הכזיב, כל ילדינו ונכדינו בקיבוצים, ממשיכים את דרכנו"...
ציפורה לבית מהרש"ק (ראשי תיבות של מורנו הרב שמעון קודנובר)  נולדה ב –1908 בעיר סלוצק ברוסיה הלבנה, לאביה שמואל ולאמה מרים. האב שמואל היה מוסמך לרבנות ותלמיד חכם ומרים אישה משכילה, פמיניסטית בהגדרות...

ציפורה גולן
בת מרים ושמואל-דוד מהרש"ק
עלתה ארצה-1932
נשואה לאיבי (אברהם)
אם לאילנה (1936), דינה (1940), אושרית (1945)

שבעת ימים ומעשים, הלכה ציפורה גולן לעולמה. שבעת ימים ומעשים, כמו שאמרה בפגישה שאירגנה בביתה עם כמה מהוותיקים, לציון 55 שנה לעלייתם ארצה: "הקמנו דור שלא הכזיב, כל ילדינו ונכדינו בקיבוצים, ממשיכים את דרכנו"...
ציפורה לבית מהרש"ק (ראשי תיבות של מורנו הרב שמעון קודנובר)  נולדה ב –1908 בעיר סלוצק ברוסיה הלבנה, לאביה שמואל ולאמה מרים. האב שמואל היה מוסמך לרבנות ותלמיד חכם ומרים אישה משכילה, פמיניסטית בהגדרות של היום.
לימים סיפרה ציפורה, כי אימה מרים הציגה כתנאי לחתונה עם שמואל את הדברים הבאים:
א) שהיא לא תגזוז את השיער ולא תלבש פאה נוכרית כמקובל באותם הימים;
ב) שהוא לא יהיה רב;
ג) שלא יעשן;
ד) שלא יקרא עיתונים בשעת האוכל.
מספרת ציפורה שבשני התנאים הראשונים הצליחה, ואכן שמואל לא היה רב אלא שוחט ובודק וגם מוהל. באשר לעישון - הצלחה חלקית...הוא הסכים לא לעשן בחדר השינה. בנושא העיתונים היא נחלה כשלון מוחלט. האב ידע עברית והיה מעורב בחיים היהודיים והציוניים. האם, מרים הייתה נצר למשפחת הגאון מווילנה.
לאחר המהפכה, כשנאסרה הציונות, היה בית משפחת מהרש"ק מקום מסתור להמשך הפעילות. 
ב- 1923 פונים ההורים לארה"ב ומשאירים אחריהם את האחות הבכורה, שנאסרה ונכלאה בעוון פעילות ציונית. האח שמעון נשאר בשל שירותו בצבא, והשתתף במשפט מטעם היבסקצייה (תנועה יהודית קומוניסטית שהאמינה בפתרון הקומוניסטי לשאלה היהודית על פני הפתרון הציוני) כקטגור - ומיד לאחר המשפט הציבו בפניו ברירה: להישלח לסיביר או לגירוש. האח בחר בגירוש והגיע לארץ-ישראל ב – 1925.
בבית ניתן חינוך ציוני, וחמישה מתוך שמונת האחים עלו לישראל, כאשר שניים בקיבוצי השומר-הצעיר, ציפורה אצלנו ואברהם בכפר-מנחם.

ציפורה למדה בנעוריה בבית ספר כללי ובתלמוד תורה, ולאחר מכן בבית המדרש למורים הרצליה בניו-יורק, שם נפגשה עם חברי "השומר הצעיר". ציפורה הפכה למדריכה, ועלתה עם הקבוצה השנייה של  "השומר הצעיר" לארץ ישראל ב- 1932.
האב שמואל נפטר ב- 1943 ואילו האם עלתה ארצה ב- 1949 ונפטרה ב- 1961 בתל-אביב.
בחדרה עבדה ציפורה בפרדסים ובעבודות אחרות. בראשית ההתיישבות בעין השופט עסקה גם בפעילות ביטחונית והייתה מאותתת מורס. ב- 1940 עבדה במפעל הנשק הסודי של ההגנה לייצור נפצים.
לאחיה, שמעון מהרש"ק, שהיה סטודנט באוניברסיטת ירושלים ולימים נודע כאחד מבכירי המורים למתמטיקה אשר מספריו למדנו, היא כותבת רבות, אך מקפידה לא לכתוב יותר ממכתב בשבוע כדי לא לעבור על תקציב המכתבים... וכך היא כותבת על שמירת הלילה: "השמירה מפתחת את חוש השמיעה. בתוך השקט אתה אף שומע כל נגיעה של עלה נידף ברוח שפוגע בקיר החם של המטבח. . .דבר שני שהשמירה מפתחת הוא האמון בעצמך.
אתה ער לכל רעש, מדליק את החשמלית (פנס כיס בלשוננו) ורוצה לדעת את מקור הרעש. מתרגלים לשמוע את קול הפעמונים של שיירות הגמלים. בלילה הראשון הכול מבהיל, בלילה השני באים שני שוטרי המושבה ומדברים על הצגת העמק שראינו במושבה. בקרוב יתחיל הקטיף ואני אעבוד בקטיף…"

את אייבי, שמגיע כסטודנט מצטיין מאוניברסיטת טורונטו למחנה הקיבוץ בחדרה - היא מכירה בשנת 1933. לאחר זמן מה הם נישאים. אילנה נולדה ב –1936 והייתה מן הקבוצה השנייה של בני הקיבוץ, דינה נולדה ב- 1940 ואושרית ב –1946. יחד הם בונים ומטפחים משפחה למופת בקיבוץ.
אייבי היה לה אהוב וחבר והיא הייתה לידו וליוותה אותו בעבודתו בצאן, בתחביביו ובמיוחד בשחמט. כשמת ממחלה ב- 1963 היה זה שבר גדול שלקח זמן לְאֲחוֹתוֹ.
כותבת ציפורה: "חברים הכירו את אייבי שידע לנתח רעיון פוליטי, לבטא דעה, לשאת ברכתו כשהוזמן לכך. חברים נהנו מסגנונו הפשוט והחלק. כל זה היה כמעיין המתגבר, בזכותי נפל להכיר גם את המעיין הנובע, עת שהיה מדקלם בעל פה שירים שלמים משל ביירון, שלי, קייטס, בראונינג ועוד.. לא מש מזיכרוני אותו ערב של ראש השנה, כשנשדד העדר על ידי הערבים מעבר לגבול. השמחה שאייבי יצא רק בפציעה קלה ונמצא בין המסובים במסיבה - השכיחה מליבם של החברים את כאב אבדן העדר, אך לא מליבו של אייבי. אותו לילה, אחרי ששקט הקיבוץ, אייבי התלווה אלי לשמירת הלילה. התהלכנו בשבילים ואייבי דיקלם לפני בעל-פה שיר ארוך, נדמה לי של שישה בתים, בו תואר אדם שכל מפעל חייו אבד לו ברגע אחד. אני יודעת כי החברים שהכירו את אייבי העריכו אותו ואהבו אותו - לכן קשה האבידה. פי כמה קשה האבידה למשפחה, בה היה כמאור חם המקרין אהבה וטוב לב - עד רגעיו האחרונים.."

בקיבוץ עבדה ציפורה בכל העבודות של תחילת ההתיישבות, בחדרה בפרדסים, ולאחר מכן בעין השופט במכבסה ובבישול, שנים במברג  ו- 17 שנים בדואר מ- 1966 עד 1983.
ציפורה הצטיינה בחריצות רבה, הקפידה על קלה כחמורה, אך שמרה על רמת שירות גבוהה.
אבנר לושי שהכיר את הדואר כילד, והמשיך להיות קשור למקום גם בתקופת הנעורים כתב במסיבת סיום לציפורה: "הסיבה שנשארתי לעבוד בדואר תקופה ארוכה כל כך הייתה ציפורה. היא התייחסה אלי כל כך טוב, ממש בצורה סבתאית, ותארו לכם בא ילד קטן למקום העבודה שלך, די לחוץ ומתחיל לטרטר את השכל. דרוש הרבה מאוד אורך רוח, סבלנות ורצון לעזור ואלה היו לציפורה..."
גם יעל וילפנד ולליב דריימן היו מבלות עימה פעם בשבוע, במסגרת מבצעי כיתה ו', בהם נכדים ביקרו את דור הוותיקים והן מספרות על הדברים הייתה עושה עימן כמו משחקי קלפים, ייבוש פרחים, סריגה ועוד...
ציפורה הייתה מעורבת ומתעניינת במתרחש בקיבוץ, בתנועה ובארץ. במשך שנים ניהלה התכתבות עניפה עם מסורבי עלייה בברית-המועצות, במיוחד עם משפחתו של אסיר ציון – ויקטור בוגוסלבסקי.
יחד עם חברות הקיבוץ הוותיקות, אלמנות כמוה, הייתה משתתפת בכל הפעילויות, קוראת ספרים ועיתונים ומעורה בכל המתרחש. שנים עבדה במשנקים, בהתמדה ובמסירות.
זכורה לי תקופת מלחמת המפרץ הראשונה, עת היה הקיבוץ שרוי באפלה וכוננות לקראת הסקאדים, וציפורה יחד עם בלה וילפנד (אימי) ויהודית שביט נמצאות יחד ודואגות אחת לשנייה, חברוּת אמת.
שבעת ימים ומעשים הלכה ציפורה לעולמה והיא תישאר בזיכרוננו ובסיפור חיינו כאחת מדור הראשונים שבנו, הקימו וביססו את עין-השופט. 

 יגאל וילפנד  
                                                                                                                                         

צפורה נפטרה בשנת 2005 והיא בת 97. השאירה אחריה את בנותיה -אילנה, דינה, אושרית ומשפחותיהן.