ירדנה הוכמן
בת ג'יזלה וארמין באום
עלתה ארצה-1935
נשואה לצבי
אם לאילן-1943, אביעזר-1950 ורחל-1953

ירדנה נולדה, בשנת 1915, להוריה ג'יזלה וארמין באום, בכפר קטן על שפת אחד הנהרות הגדולים ביותר בצ'כיה. זו הייתה תקופת מלחמת העולם הראשונה והכפר היה סמוך למונרכיה האוסטרו-הונגרית. כאשר המלחמה הסתיימה הוכרז האזור, שהיה מורכב מכמה ארצות, לרפובליקה הצ'כוסלובקית. הכפר של המשפחה היה בסלובקיה. למשפחתה של ירדנה היו אדמות רבות: מטעים של עצי פרי- תפוחים,דובדבנים, שזיפים אירופיים, משמישים, אפרסקים, שדות תירס וירקות שונים.
ירדנה זוכרת נסיעה בעגלות...

ירדנה הוכמן
בת ג'יזלה וארמין באום
עלתה ארצה-1935
נשואה לצבי
אם לאילן-1943, אביעזר-1950 ורחל-1953

ירדנה נולדה, בשנת 1915, להוריה ג'יזלה וארמין באום, בכפר קטן על שפת אחד הנהרות הגדולים ביותר בצ'כיה. זו הייתה תקופת מלחמת העולם הראשונה והכפר היה סמוך למונרכיה האוסטרו-הונגרית. כאשר המלחמה הסתיימה הוכרז האזור, שהיה מורכב מכמה ארצות, לרפובליקה הצ'כוסלובקית. הכפר של המשפחה היה בסלובקיה. למשפחתה של ירדנה היו אדמות רבות: מטעים של עצי פרי- תפוחים,דובדבנים, שזיפים אירופיים, משמישים, אפרסקים, שדות תירס וירקות שונים.
ירדנה זוכרת נסיעה בעגלות וסוסים עם כל המשפחה למקומות אלה והנאה גדולה מאכילת הפירות ישר מהעץ. בחצר ביתה היו מבנים לפרות ולסוסים ומבנים לפועלים שעבדו שם. היה מחסן לחבילות קש, כלב שמירה שישן במתבן ועוד חיות בית שונות. הכל היה באווירה של שלווה ואושר כפרי.
לירדנה היו שני אחים ושתי אחיות קטנות. את לימודיה החלה ירדנה כבר בגיל חמש. בהיותה בת תשע נפטרה האם. מיד אחרי ההלוויה לקחה אותה דודתה לביתה וצירפה אותה למשפחתה. הדודה גרה בעיר וירדנה התחילה חיים חדשים, בסביבה חדשה במשפחה של דודתה. כאשר גמרה את בית הספר בגיל שש עשרה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. תוך כמה חודשים הפכה מחניכה למדריכה ואחר-כך מילאה תפקיד בהנהגת הגליל. (התנועה הייתה מחולקת לגלילים ומחוזות).

בשנת 1935 עלתה ירדנה לארץ והיא כבת עשרים. הגרעין שלה הקים את קיבוץ מענית. עם התקשרותה לצבי החליטו השניים לעבור לעין השופט.
בקיבוץ החלה במסכת חיים מלאת יצירתיות ומעורבות, בנוסף לגידול שלושת ילדיה. שנים רבות עבדה כמטפלת ילדים. בשנות השישים יצאה לעבוד במחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי.
שולמית מאירי, אחותה של שרה ברעם, מקיבוץ חצור שהייתה באותם שנים במחלקת החינוך כותבת על ירדנה: "השתתפותה של ירדנה במחלקת החינוך והפגישה שלה עם פרידה כץ נחשב בעיניה כפרק חיים של "מלוא היצירה המבוגרת והסוערת" כפי שביטאה זאת בחוברת לזכרה של פרידה. ירדנה הייתה במלוא כושר יצירתה האינטלקטואלית.."
בסיום תפקידה במחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי קיבלה ירדנה מכתב ממרכזת הגיל הרך וציבור המטפלות מקיבוץ עין שמר ובו נכתב: "שלום לך ירדנה, קבלנו את מכתבך על סיום תפקידך הקרוב במדור הגיל הרך. אנו, צבור המטפלות והמוסדות בקיבוץ עין שמר רוצים להודות לך על מסירותך לתפקיד ועל ההדרכה הטובה שלך אצלנו. למרות שהביקורים שלך במשקנו לא היו קבועים ורבים, שלא באשמתך, ולמרות שקיבוץ עין שמר לא נמנה בין המשקים המסודרים ביותר בשטח החינוך, הרגשנו שיתוף פעולה והבנה מצידך לכל החולשות שלנו. המטפלות תמיד היו מוכנות לשוחח איתך ואת היית עדה לכך שאף פעם לא הספיק לנו הזמן..."
בסיום תפקידה במחלקת החינוך חזרה ירדנה לקיבוץ ונכנסת לעבוד בענף הסריגה לחברים. ההזמנות היו רבות והעבודה מעניינת. ירדנה מעורבת בכל מה שקשור לחיי הקיבוץ ,מביעה דעה ומשתלבת בתפקידים שונים בועדות.
כאשר חלתה, צבי לא עזב אותה לרגע. באהבה אין קץ, בסבלנות ובמסירות תמך בה לכל אורך הדרך.
המשפחה המורחבת, הבנים והכלות, כולם היו מעורבים בדאגה הרבה אפילו ממרחקים.
ירדנה השאירה אחריה נכסים רבים של אהבה וידע בחינוך ילדים.
יהי זכרה ברוך.  
                                                                                                                         עופרה בריל


ירדנה נפטרה ב-1994. הייתה בת 79 במותה. השאירה אחריה את צבי בעלה, בניה - אילן ואביעזר, בתה רחל ומשפחותיהם.