אתר ההנצחה של עין השופט - דיין יהודית

נולדה: ברלין, גרמניה
23.11.1913
כ"ג חשון התרע"ד

נפטרה: עין-השופט
14.10.1996
א' חשון התשנ"ז

יהודית דיין
בת אנה ויוחנן זק"ש
עלתה ארצה-1934
נשואה ליהושע
אם לאמציה-1938, אבנר-1944 ויואב-1951

תלמה כלתה כתבה ביום ההלוויה:
יהודית,
ימים אחרונים, דקות אחרונות – כבר היה ברור לכולנו...
לא ידענו אם את רואה או מבינה. לרגעים נדמה היה שכן. היה לך מבט אחר בעיניים – רגעים קצרים... הצוות בחדר חולים ניסה להקל, לסעוד אותך במסירות אין קץ.
קשה היה לראותך בסבלך, חסרת אונים ודועכת אט-אט, תכונות שהיו כל-כך זרות לדמותך האצילית, כמו ברוש זקוף. 83 שנים.
בכל הפעמים כששאלנו אותך "מה נשמע?" או "איך את מרגישה?" ענית תמיד: "הכול בסדר!" מין סיסמה כזו ששיננת ולמדת לומר שנים כה רבות, כי הצטרכת להיות חזקה ועצמאית – כך חונכת כל השנים.

היית בת לאני והנס זק"ש (זרע קודש), ילידת נובמבר 1913, נכדה לד"ר מיכאל זק"ש הנודע, שהיה רב בפראג ואחר-כך נתמנה לרב ראשי בברלין. משפחה ברלינאית מפוארת – 400 שנים, דורי דורות של תרבות והשכלה.
האב – רופא, מנהל בית-חולים ברוסיה, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, והאם – מוזיקאית, ששרה במקהלה הפילהרמונית של ברלין.
כך ספגה יהודית אווירה של תרבות וקלאסיקה.
באותם ימים של טרום מלחמה, למדה יהודית בסמינר לגננות. מאוחר יותר הצטרפה לחוגים מרקסיסטיים, שהשפיעו עליה רבות, ותיכננה לעלות ארצה.
יהודית הצליחה להשפיע על הוריה ולשכנעם שזהו הצעד הנכון שיש לעשותו. והימים – ימי פרעות ביהודים, היטלר ומצעדים. יהודית נחושה בדעתה לעלות לארץ, במיוחד לאחר שנפגשה עם אנצו סירני, שסיפר על תנועת הפועלים, הקיבוצים וההתיישבות בארץ ישראל.
הראשון מבני המשפחה שעלה לארץ היה האח יהודה, ששמע מפי לוי אשכול על התיישבות חדשה בוואדי חווארית, והתיישב בגן שומרון. בעקבותיו, בינואר 1934 עלתה כל המשפחה לארץ והגיעה לנהלל, מושב שקלט באותם ימים 75 משפחות של עולים מגרמניה. יהודית הכירה את יהושע, בן נהלל, צבר קשוח, מיודד עם ערביי הסביבה, בעל תרבות והשכלה שונים כל-כך משלה. כנראה שהיא השיבה לשאלתו – "מה שלומך?" במשפט קצר "הכול בסדר", ומאז הם חיו יחד בנהלל, ג'וערה ועין-השופט.
יהודית עבדה בגן-ירק ולאחר מכן שנים רבות כמטפלת תינוקות מסורה ואחראית. יהושע פעל בהגנה, בבריגאדה ובתפקידים שונים בקיבוץ. שנים של פעילות ועשייה, שלימדו את יהודית להסתדר בכוחות עצמה, אף פעם לא להיות תלויה בזולת ולא לבקש עזרה.

הבנים – אמציה (1938), אבנר (1944) ויואב (1951) – נולדו לבית ששידר ציונות, חלוציות ועשייה. לא היה מקובל אז להפגין קורטוב של רכות או פינוק.
רק כשנולדו נכדייך, 11 במספר, הרשית לעצמך לצחוק עימם, להשתעשע ולפנק. הם באו לביתך המסודר תמיד, ואת פינקת והאכלת אותם. כל יום בארוחת ארבע – מעין טקס מוקדש היית עורכת להם. הם ידעו שאצלך הכול יהיה מוכן, בזמן ובמקום.
גם לא שכחת מעולם להעניק מתנות ליום הולדת – מתנות מיוחדות שהקדשת להן מחשבה רבה. ידעת להלך בתוכנו בתבונה – לא להטריד, לנסות להיות לעזר. את זאת אנו יודעים להעריך.

את ניבטת מהתמונות יפה כל-כך ואצילית, נושאת רובה על שכם, לצידו של יהושע. שניכם יפים וחסונים – ובעיניים זיק של חיים. עכשיו – העיניים הללו כבו. נכבה הזיק, תם הכול. גם לברושים זקופים מותר כבר לנוח.
נוחי בשלום לצדו של יהושע שכה אהבת.
תלמה-כלתה

על דבריה של תלמה הוסיף יגאל וילפנד בעתון הקבוץ: "אנו נפרדים היום מהדור הראשון של משפחת דיין בקיבוצנו. יהושע ויהודית, נהלל וברלין, עולמות שונים, תרבויות שונות, ויחד הם יוצרים ובונים קיבוץ בישראל. יהושע, איש של הגנה ומשק, אדמה ותלמים עם חזון מרחיק ראות, קשה כסלע וחזק; יהודית – אשת תרבות, יקית, אצילה וגאה.
כחבר ילדות של אבנר אני זוכר את החדר, או העמדה (אז לא היה בית), את הידידות עם יזהר וסימה, מוטק ודינה, את הידידות עם פרטוש – ענק המוזיקה מחד, ועם פיקארד – איש היודע לקרוא את סודות האדמה ולמצוא מים, מאידך.
שנים אחרונות משכיחות לעתים ימים אחרים, אך בזיכרון הקיבוצי של עין-השופט תישאר יהודית כמטפלת תינוקות מנוסה; כאחראית על חדר התצוגה – ומעל לכל, כאם משפחת דיין, שיחד עם יהושע בנתה משפחה לתפארת – שלושה דורות מושרשים בעין-השופט".

יהודית נפטרה ב-1996 והיא בת 83. השאירה אחריה את שלושת בניה- אמציה, אבנר, יואב ומשפחותיהם