זאב קטינא

נולד: צ'יפה, צ'כיה
27.11.1924
ל' חשון התרפ"ה

נפטר: עין-השופט
24.10.2005
כ"א תשרי התשס"ו

זאב קטינא (קטונה)
בן בלומה וזיגמונד
עלה ארצה-1948
נשוי למימי
אב לאמיר-1968, שחף-1970 וירון-1973

דברים בהלוויה:
זאב נולד ב- 1924, להוריו בלומה וזיגמונד קטונה. המשפחה חיה באזור המריבה בין המדינות אוקראינה, צ'כוסלובקיה והונגריה.
בכפר הולדתו צ'יפה גרו משפחות יהודיות רבות, רובן דתיות מאוד, וכולן דוברות
הונגרית ואידיש. בצעירותו למד זאב בבית ספר הונגרי בצ'יפה.
מאוחר יותר למד חייטות בעיר המחוז נאג'סולוש. להוריו היה מפעל קטן למילוי מי סודה.
ב- 1938, כאשר ההונגרים נכנסו לאזור המריבה הם השתלטו על תחומי הכלכלה, התרבות ובתי הספר. היהודים שנשארו באזור השליטה ההונגרית נהנו מהמצב. החיים התנהלו על מי מנוחות עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. מצ'כוסלובקיה ומאוקראינה נלקחו היהודים למחנות השמדה ואילו בהונגריה הקהילות היהודיות המשיכו להתקיים עד 1944.
לזאב היה אח, ישראל קטינא, ושתי אחיות, שנלקחו יחד עם ההורים ב- 1944 למחנות הריכוז. זאב הופרד ממשפחתו ונשלח למחנה עבודה. האח, ישראל, נשלח יחד עם האב לאושוויץ.
כאשר זאב השתחרר מהמחנות, הוא היה חלש מאוד והזדקק לטיפול רפואי בבית חולים למספר שבועות.
זאב חזר הביתה. כן חזרו הביתה אביו, זיגמונד (זיסו), האח ישראל ואחות נוספת. האם והאחות הצעירה הושמדו באושוויץ.
ב- 1946 התפלגה המשפחה: זאב וישראל עזבו את אוקראינה, האב והאחות נשארו במונקץ'- אוקריאנה.
בדרכם לישראל, הגיעו שני האחים לגרמניה והצטרפו ל"השומר הצעיר". זאב ואחיו היו כשנתיים בהכשרה בגרמניה, בקבוצת "חביבה רייק". כבעל מקצוע, זאב אירגן את המתפרה והיה עסוק בתפירת בגדים - מצרך מבוקש מאוד באותם ימים.

ב- 22.5.1948 הגיע זאב עם קבוצתו, ואחיו ביניהם, לארץ. פקיד הקבלה שאל לשמו וזאב השיב - זאב קטונה, כי זה היה שמו בהונגריה. הפקיד שינה את שמו לקטינא.
השם קטונה פירושו בהונגרית חייל. ואכן, זאב היה חייל לאורך כל חייו בארץ ובקיבוץ.
מיד עם עלייתו ארצה גויס לצה"ל והשתתף במלחמת השחרור, בשחרור הגליל. בתום הקרבות חזר לקיבוץ.
מוסדות העבודה קבעו שזאב הוא חייט בעל מקצוע, ועליו לעבוד בתפירת בגדי גברים. זאב, הודיע באופן נחרץ שלא בא לארץ ולקיבוץ לעבוד כחייט, שהצטייר בעיניו כמקצוע גלותי, אלא כדי לעבוד בחקלאות - וניצח. זו היתה הפעם הראשונה וגם האחרונה שזאב נאבק על מקום עבודה.
זאב סודר לעבוד בדיר הכבשים. כעבור מספר שנים פקד אותו ואותנו אסון - אחיו ישראל, נהרג בתאונת עבודה. לזאב הייתה זו תקופה קשה, אך גם כאן גילה את גדולתו המשפחתית והאנושית וטיפל בעופר בן אחיו. תקופה ארוכה היה לו כאב, ועופר היה קשור אליו בכל נימי נפשו.
כעבור מספר שנים הוטל על זאב להקים את ענף השפנייה (החזיריה). הייתה זו תקופה כלכלית קשה והגזבר חיכה בכיליון עיניים למזומנים הרבים שהענף הזרים לקופתו. באותה תקופה היה זה הענף החזק ביותר בעין השופט.
לאחר חיסול הענף, כתוצאה מאילוצים רבים, עבר זאב לעבוד במיברג. מאוחר יותר היה סדרן עבודה - התפקיד קשה ביותר באותם ימים. כמו כן כיהן כמרכז קניות, בוועדת חברים, ועדת חינוך, חצרנות בית ילדים, אחזקת דירות ועוד.
בכל מקום ובכל עת הקרין על כולנו את אנושיותו, חברותו ורגישותו לזולת. אפשר למצותו במשפט אחד- זאב לא היה רק חבר פשוט, אלא היה פשוט חבר. למרות כל התכונות האנושיות, הגורל התאכזר אליו בשנים האחרונות.

חסרת לנו זאב ועוד תחסר לנו בפרלמנט הקטן שלנו ובשעת ארוחת הצהריים ליד השולחן הקבוע. מי יסנגר על השונה? על החלש?
קשה לי הפרידה מאדם לאחר קרוב לשישים שנות היכרות, קשה שבעתיים הפרידה מחבר אישי ושכן.
זאב היה שותף בַּיֵש הגדול הזה ששמו קיבוץ עין השופט ושתרומתו בו הייתה כה רבה. למרות שהיית הרווק המבוקש ביותר בזמנו, לא נקשרת לאישה עד שנפגשת עם אשתך לעתיד - מימי.
היינו שכנים שנים רבות, וראינו באיזו מסירות גידלתם לתפארת, אתה ומימי, את שלושת הבנים – אמיר (1968), שחף (1970) וירון (1973). בנוסף טיפלתם במסירות רבה בהוריה הקשישים של מימי. תמיד שמרתם על העיקרון לא להכביד על אחרים ולשאת בנטל לבד.
לך מימי, שטיפלת בזאב בשלוש השנים האחרונות במסירות כה רבה, לבנים - אמיר, שחף, ירון, נשותיכם, הנכדים והאחיינים - אדית, אמיל ועופר. זאב היה בשבילכם הכול - בעל מסור, אב אוהב וסב דואג. לנו החברים, זאב לא היה רק חבר פשוט, אלא היה פשוט חבר.

מרדכי טייכנר

הערה אישית של מרדכי בסיום ההספד: ברוב צניעותו, לא התראיין זאב מעולם ולא נמצא דבר כתוב בתיקו האישי. כל מה שנכתב הוא מהזיכרון הפרטי שלי. פרטים על זאב עד 1946 נמסרו על ידי האחיינים אדית ואמיל, בני אחותו שנספתה בשואה.

זאב נפטר בשנת 2005 והוא בן 81. השאיר אחריו את מימי- אשתו, שלושת בניו- אמיר, שחף וירון ומשפחותיהם.

קטינא ישראל