עמי פישביין

עמי פישביין
בן עירית ומשה

עמי, בנם של עירית ומשה פישביין, נולד בט"ז באלול תשכ"ט (30.8.1969) בקיבוץ עין השופט. בן זקונים יפה מראה, שהעניק להוריו שמחה ואושר.
עמי היה אהוב על סביבתו ובולט בכישוריו. ילדותו עברה עליו כחניך ותלמיד בקבוצת "איילים". כילד נהג עמי "להסתער" על שיעורי הבית כדי לסיים אותם מהר ככל האפשר על מנת לעבור למשחק כדורגל או כדורסל, אותם אהב מאד.בבית-הספר התיכון האזורי "הרי אפרים", המשותף לקיבוצי הרי מנשה, השתייך עמי לקבוצת "ערבה". עמי היה תלמיד נבון ומוכשר.
אחת ממורותיו כתבה להורים: "...עמי תמיד ידע הרבה בלי לכתוב דבר. לא תמיד השתתף בשיעור, אבל כאשר אמר משהו, היה זה תמיד משהו מקורי, יצירתי וחכם."
כאן גילה את נטיותיו למוזיקה מצד אחד, ומצד שני למעורבות חזקה בתחום החברתי. עמי היה תלמיד מעולה ואהוב על מוריו, מחנכיו וחבריו. הגיטרה כבשה אותו והוא התמסר לה בהתמדה ובכשרון, וניגן יצירות מוסיקליות מכל הסוגים.
...

עמי פישביין
בן עירית ומשה

עמי, בנם של עירית ומשה פישביין, נולד בט"ז באלול תשכ"ט (30.8.1969) בקיבוץ עין השופט. בן זקונים יפה מראה, שהעניק להוריו שמחה ואושר.
עמי היה אהוב על סביבתו ובולט בכישוריו. ילדותו עברה עליו כחניך ותלמיד בקבוצת "איילים". כילד נהג עמי "להסתער" על שיעורי הבית כדי לסיים אותם מהר ככל האפשר על מנת לעבור למשחק כדורגל או כדורסל, אותם אהב מאד.בבית-הספר התיכון האזורי "הרי אפרים", המשותף לקיבוצי הרי מנשה, השתייך עמי לקבוצת "ערבה". עמי היה תלמיד נבון ומוכשר.
אחת ממורותיו כתבה להורים: "...עמי תמיד ידע הרבה בלי לכתוב דבר. לא תמיד השתתף בשיעור, אבל כאשר אמר משהו, היה זה תמיד משהו מקורי, יצירתי וחכם."
כאן גילה את נטיותיו למוזיקה מצד אחד, ומצד שני למעורבות חזקה בתחום החברתי. עמי היה תלמיד מעולה ואהוב על מוריו, מחנכיו וחבריו. הגיטרה כבשה אותו והוא התמסר לה בהתמדה ובכשרון, וניגן יצירות מוסיקליות מכל הסוגים.
את עבודת הגמר כתב על תולדות הגיטרה. חוות דעתו של המורה למוזיקה הייתה: "תלמיד מוכשר מאוד, בעל יכולת טכנית מבריקה, איכות צליל מעולה, ביצוע מוזיקלי מרשים ומעמיק."

עמי אהב את חיי המוסד והקבוצה וחווה אותם במלואם. הוא היה חניך תנועת "השומר הצעיר" וייצג את בית הספר התיכון "הרי אפריים" במשלחת השומר הצעיר לפולין בשנת 1986. במסע זה, בגיל 17, התחקה עמי אחר מסלול נעוריהם של הוריו, בפרט אביו משה, וחזר ארצה נרגש מאוד.
כך כתב: "לאושוויץ אני נכנס, בחור בן 17, עם אדם בשם מוניק פישביין -  שהיה אדם ואיש ופתאום הוא מספר ללא זהות וזהו אבא שלי. והוא סוחב את זה כל החיים, וכשהילדים שלו שואלים אותו מהו המספר שעל ידו, הוא עונה בחיוך: "כדי שיוכלו למצוא אותו אם יאבד". כשאני נמצא באושוויץ, זה נמצא אצלי כל הזמן בראש ואז, אולי לרגע, אני מתחיל להבין אותו".
חדור רשמים עמוקים מהמסע ומלא חוויות, השתתף עמי במסע הסברה על חשיבות המסע לפולין בקרב בני הנוער בקיבוצים שונים. בכך תרם לביסוס המסורת של מסעות לפולין בכיתות י"ב.

בשלהי מרס 1988 התגייס עמי לצה"ל, והחל את קורס החובלים בחיל הים. עמי עמד בכל התנאים והדרישות של הקורס, מן הקל לקשה, ועבר אותו בהצלחה רבה.
הוא היה בין המצטיינים בכושרו הפיסי ובדרישות האינטלקטואליות, היה בעל כושר מנהיגות ומעל לכול, היה מוערך ואהוב על סביבתו. על כל אלה זכה להערכה רבה ממפקדיו ומחבריו לקורס. הוא סיים את הקורס והוסמך כקצין ימי בחיל הים.
בשלב האחרון של הקורס, אחרי המבחנים הסופיים, חלה עמי בלוקמיה והחל מאבק איתנים להצלתו. גם בשלב זה הוכיח עמי בגרות, כוח רצון, עקשנות ואופטימיות. הוא האמין אמונה שלמה שייצא ממאבק זה מנצח. את דרגת הקצונה קיבל בהיותו  חולה.
שמונה חודשים נמשך המאבק, עם עליות וירידות. במהלך תקופה זו היה עמי מוקף באהבה רבה ובתמיכה של משפחתו וחבריו.
אומץ ליבו, נחישותו והאופן שבו התמודד עם המחלה, מהווים השראה לכל מי שהיה איתו בתקופה קשה זו.
לאחר מותו של עמי, התגלתה חוברת שירים שכתב במהלך המחלה. השירים, יפים מפתיעים ומקוריים, מביאים לביטוי פנים נוספות באישיותו המורכבת. חלק מהשירים הולחנו וזכו לביצועים מוזיקליים יפים מאוד.

עמי היה "איש של אנשים". מילדותו, במהלך נעוריו ובבגרותו, היה תמיד מוקף בחברים קרובים, נאמן להם והם נאמנים לו.
לאחר מותו הוציאו לאור חבריו חוברת לזכרו, ובה דברים לדמותו. חברו ארז פדן הקים לזכרו אנדרטה באזור מגורי הצעירים בקיבוץ.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד בית-הספר לקציני ים בצה"ל בין השאר: "בקורס התבלט עמי בכושר מנהיגות גבוה. האופטימיות שליוותה את עמי במלחמה במחלתו היא המאפיין החזק ביותר של אישיותו, איתה ניצח את המבחנים והמבדקים לכל אורך קורס החובלים. הנחישות לנצח במאבק את מחלתו, הדביק את מדריכי וקציני המחזור."

ב-ט' בתמוז תש"ן (2.7.1990) נפטר עמי ממחלת הלוקמיה, בהיותו בן 21. 
הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ עין-השופט. השאיר אחריו את הוריו - משה ועירית, את אחותו - יעל ואחיו - עמרי. עמית, בתם הבכורה של נורית ועמרי, נקראת על שמו.