|
גיורא בהט
בן למלכה ומשה בלומשטיין
נשוי לניצה
אב ליהל 1980
גיורא בנם השלישי של הוריו, מלכה ומשה בלומשטיין, מראשוני הקיבוץ ומקימיו, נולד ב-1949.
החיים לא פינקו אותו. מימי ילדותו ידע סבל רב בשל בעיות בריאות קשות. גיורא היה ילד שקט ומופנם שגדל בקבוצת "דגן". אהב לקרוא ספרים ואהב מאד לעבוד.
פנינה קרן, דודתו שהייתה גם המטפלת שלו מאז היה תינוק, ליוותה אותו בטיפולים הרפואיים הרבים שעבר, הייתה לו לאוזן קשבת שנים ארוכות ועזרה לו רבות בעיתות מצוקה.
בקיבוץ, על אף הקשיים, לא ויתר לעצמו והתמיד בעבודה. תמיד רצה להיות מעורב בכל מה שקשור לעבודה ולקיבוץ. אנשים שעבדו בחברתו לפני שנים, במטע, בסככת האריזה, זוכרים את מסירותו ואת אהבתו לענף, מסירות ואכפתיות ללא חשבון שעות. אחר כך במפעל המשנקים, על אף הקושי הפיזי שהלך והתגבר, חשוב היה לו לעמוד בכל המשימות שהוטלו עליו.
...
|
|
גיורא בהט
בן למלכה ומשה בלומשטיין
נשוי לניצה
אב ליהל 1980
גיורא בנם השלישי של הוריו, מלכה ומשה בלומשטיין, מראשוני הקיבוץ ומקימיו, נולד ב-1949.
החיים לא פינקו אותו. מימי ילדותו ידע סבל רב בשל בעיות בריאות קשות. גיורא היה ילד שקט ומופנם שגדל בקבוצת "דגן". אהב לקרוא ספרים ואהב מאד לעבוד.
פנינה קרן, דודתו שהייתה גם המטפלת שלו מאז היה תינוק, ליוותה אותו בטיפולים הרפואיים הרבים שעבר, הייתה לו לאוזן קשבת שנים ארוכות ועזרה לו רבות בעיתות מצוקה.
בקיבוץ, על אף הקשיים, לא ויתר לעצמו והתמיד בעבודה. תמיד רצה להיות מעורב בכל מה שקשור לעבודה ולקיבוץ. אנשים שעבדו בחברתו לפני שנים, במטע, בסככת האריזה, זוכרים את מסירותו ואת אהבתו לענף, מסירות ואכפתיות ללא חשבון שעות. אחר כך במפעל המשנקים, על אף הקושי הפיזי שהלך והתגבר, חשוב היה לו לעמוד בכל המשימות שהוטלו עליו.
גיורא היה קפדן ודייקן. הוא התעניין בתכניות הייצור והפיתוח של המפעל והתמצא בכל המתרחש. הוא לא החמיץ שום ישיבה של וועדת המשק, קרא את כל החומר לקראת הישיבה והתעניין מאד בנושאים שהועלו בדיונים.
אהבתו לקריאה נמשכה לאורך השנים. חברים לעבודה מספרים שאהב לדבר על ספרים שקרא ואף היה ממליץ לאחרים לקרוא ספרים טובים שהכיר.
תקופת הפריחה של גיורא הייתה כשפגש את ניצה והקים איתה משפחה. גם היא הייתה אוהבת ספר והרבתה לקרוא.
הרבה נחת הייתה להם עם הולדת בנם יהל (1980). גידולו, התפתחותו וכל שקשור בו עמדו במרכז חייהם ומילאו אותם אושר רב.
מותה של ניצה, (1992), לאחר מחלה ממושכת, היה בשבילו אסון כואב ומשבר שהתקשה להתאושש ממנו. הוא ליווה את זכרה באהבה ובכבוד, והקפיד לקיים מדי שנה אזכרה משפחתית ליד קברה.
מאז מותה בדידותו גברה. הוא חיפש חֶבְרָה והיה צמא למפגש עם אנשים. גיורא היה מתקשר לבני משפחה להתעדכן ולעדכן בחדשות משפחתיות. הוא ניסה לקשור שיחה עם חברים שהקשיבו וידע להעריך מאד אנשים טובים שעזרו לו בכל עת שפנה לעזרתם.
השנים האחרונות היו קשות במיוחד. גיורא גילה נחישות בלתי רגילה במאמציו להתמודד עם הקשיים, להגיע לעבודה ולאירועים, ולהיפגש עם אנשים.
יהי זכרו ברוך.
עדנה קרמר ורחל לוטן
גיורא נפטר ב- 2003 לאחר מחלה ממושכת והוא בן 54. השאיר אחריו את בנו יהל ואחותו שלומית שיזף ומשפחתה.
|
