ברל קרן 

ברל קרן
בן גולדה וטוביה קרופינסקי
עלה ארצה-1933
נשוי לפנינה
אב לעדנה-1937, עמירה- 1943 רחל ויהודית-1946.

ברל היקר, בשנתיים האחרונות היית עייף ועצוב אחרי מות רעייתך האהובה פנינה, אך בראיון שערכנו עימך על סיפור הסליק לסרט מקומי, קיבלת אותנו במאור פנים ובגאווה. בשטף ובזיכרון חד סיפרת מעט מתולדות חייך וכמובן גם על תולדות הסליק.
לקראת סוף הראיון שאלנו אותך כיצד שילבת בין הפעילויות השונות וחיי המשפחה. פתאום נפלו פניך ודמעה נצצה בזווית העין. אמרת: "זה היה קשה. עבדנו שעות בלי סוף ולא היינו מספיק עם המשפחה".
אחר-כך אמרת בעצב: "בזמן האחרון אני לא מאושר. רציתי לחזור הביתה, לחדר שלי, אך שכנעו אותי שיהיה לי יותר טוב כאן. נעבור את זה. נכון, מטפלים בי כל כך יפה, המשפחה והעובדות בבית הדר".
האיש הגאה הזה, הרגיל לשלוט בגורלו, לעבוד, להחליט, לבצע, לא היה מוכן לוותר גם בגיל 97.

...

ברל קרן
בן גולדה וטוביה קרופינסקי
עלה ארצה-1933
נשוי לפנינה
אב לעדנה-1937, עמירה- 1943 רחל ויהודית-1946.

ברל היקר, בשנתיים האחרונות היית עייף ועצוב אחרי מות רעייתך האהובה פנינה, אך בראיון שערכנו עימך על סיפור הסליק לסרט מקומי, קיבלת אותנו במאור פנים ובגאווה. בשטף ובזיכרון חד סיפרת מעט מתולדות חייך וכמובן גם על תולדות הסליק.
לקראת סוף הראיון שאלנו אותך כיצד שילבת בין הפעילויות השונות וחיי המשפחה. פתאום נפלו פניך ודמעה נצצה בזווית העין. אמרת: "זה היה קשה. עבדנו שעות בלי סוף ולא היינו מספיק עם המשפחה".
אחר-כך אמרת בעצב: "בזמן האחרון אני לא מאושר. רציתי לחזור הביתה, לחדר שלי, אך שכנעו אותי שיהיה לי יותר טוב כאן. נעבור את זה. נכון, מטפלים בי כל כך יפה, המשפחה והעובדות בבית הדר".
האיש הגאה הזה, הרגיל לשלוט בגורלו, לעבוד, להחליט, לבצע, לא היה מוכן לוותר גם בגיל 97.

ברל נולד בעיירה טרסטינה ליד ביאלסטוק ב- 1913. אביו, טוביה קרופינסקי, למד בנעוריו בישיבה שבה למד גם ביאליק, אך בניגוד לאחיו שהיו לרבנים, העדיף לעסוק במסחר. הוא התחתן עם גולדה הלפרין והקים עמה משפחה בטרסטינה. השניים התפרנסו מבית מלאכה לצמר גפן, אשר נשרף ב- 1913 בנסיבות לא ברורות. המשפחה עברה לביאלסטוק ונולדו שלושה בנים ובת - יוסקה, ברל, מלכה ואליק בן הזקונים.

בין השנים 1923-1915 עברה ביאליסטוק מיד ליד בין הגרמנים, הרוסים והפולנים. יוסקה למד בגימנסיה העברית בביאליסטוק ולאחר מכן היה מזכיר "החלוץ". ברל, מלכה ואליק למדו בבית הספר "תחכמוני" של "המזרחי". בגיל 14 החל ברל ללמוד בגימנסיה. הוא למד תשעה חודשים ונאלץ להפסיק כי לא היה מספיק כסף לממן את לימודיו. הוא יצא לעבוד בבית מסחר לנעלי גומי.
הבית היה מסורתי והמשפחה חגגה את החגים היהודיים. עד גיל 13 הלך ברל לבית הכנסת. זכורה לו במיוחד חווית ערב יום הכיפורים כאשר על בית הכנסת שרתה יראת קודש וקריאת ”כל נדרי“ הרטיטה את הלבבות. בגיל 12 הוא הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיא הפכה למרכז עולמו. ברל זכר את הפעולות הצופיות, את הפעולות הרעיוניות ואת השירים "תחזקנה", "אל ראש ההר", "האינטרנציונל". "האמנו במילים של השירים. שרנו בלהט, רצינו להגשים", הוא סיפר לנכדיו.
ב- 1929, בהיותו בן 16, יצא להכשרה בצ'נסטוחובה וחי בה ארבע שנים. היו אלה זמנים קשים. ב- 1931 החווה נסגרה והוחכרה, וברל וחבריו המשיכו לעבוד כשכירים והצליחו במאמץ רב להחזירה לידיהם. באותה תקופה הכיר את פנינה, שהגיעה מרובנה.
ביולי 1933 עלה ברל ארצה עם קבוצה מאנשי "בניר". פנינה עלתה שנה אחריו. קבוצת "בניר" שהתה תקופה קצרה בעין החורש ולאחר מכן במגרש הקיבוצים בחדרה. בחדרה כיהן כגזבר. על תקופה זו סיפר: "החברים והחברות עבדו במה שהזדמן. היה לנו בית מלאכה למרצפות ובית מלאכה לרעפים. עבדנו בפרדסים, בבניין ובסלילת כבישים. סיפקנו אבנים לסלילת כביש חדרה תל אביב. בהמשך הייתה לנו נגריה וקיבלנו הזמנה גדולה מן הסוכנות לאספקת חלונות, גגות רעפים, תקרות למאות בתים בעמק חפר. עם הזמן ריכזנו גם אוטומובילים (מפעל ההובלה)". 
ב- 1934 התאחדו הגרעינים "בניר" ו"אמריקה" לקיבוץ אחד. לקראת העלייה לג'וערה, נבחר ברל בין 30 המאושרים לעלות לגבעה. פנינה נשארה בחֶדרה לטפל בתינוקות.
על קשריו עם פנינה סיפר ברל: "חתונה כמובן לא הייתה. פשוט נכנסנו לחדר משפחה בצריף והיה לנו גם פרימוס- דייר שלישי, בעצם שני פרימוסים.. כשההורים שלי עלו ארצה לא רצינו להביך אותם לכן נסענו לרב בחדרה, שחיתן אותנו ללא חופה וקידושין, עם שני עדים - ליפק וסיומקה. הרב סיפק לנו כתובה. כשהוריי הגיעו, היינו כבר זוג נשוי למהדרין". 
ב- 1937 עדנה נולדה בבילינסון. ב- 1943 נולדה עמירה. ב- 1946 נולדו התאומות יהודית ורחל.

ברל היה תמיד מן המובילים בשטח הביטחון. הוא פעל לרכישת נשק בימי חדרה ולקראת העלייה לג'וערה. היה מעורב בצריף רובינשטיין, לייצור נשק של ה"הגנה". יכולתו לשמור סוד ולאלתר פתרונות במצבים שונים, לצד עבודתו היסודית והבלתי מתפשרת, הפכו אותו למנהיג בשטח הביטחון המקומי בעין השופט.  גולת הכותרת של פעילותו בתחום הביטחון הייתה שמירתם ותפעולם של הסליקים ובהם גם הסליק הגדול, הסוד שרק ב- 2009 החליט ברל לחשוף.
בשנים הראשונות של עין השופט היה ברל, יחד עם שלמק וסיומקה, אחראי על אספקת המים והחשמל באמצעות גנראטור. השלושה טיפלו גם בבארות. ברל עבד גם במחצבה, בחצרנות ובעבודות שדה.
בשנות הארבעים ניהל, במשך שנתיים, את ארגון התחבורה הארצי של הקיבוצים. מספר שנים עבד במסגרייה.
למיברג הגיע ב- 1956, כאשר התבקש להחליף את אהרון אלפר בריכוז המפעל. מאז הפך להיות ממובילי ומנהיגי התעשייה בעין השופט.
לאחר עבודתו במיברג, כיהן שנתיים כגזבר הקיבוץ, מילא שנת תורנות במטבח ונכנס למשנקים כדי לעזור בטיפול בייצוא.
במשך 42 שנה עבד במשנקים - מסור לאין שיעור, דייקן, מוערך ואהוב על ידי כולם.
בדברי ההספד שלו על ידידו האהוב סיומקה, אמר ברל:  "לב זהב וידי זהב היו לו, ענו ואיש פשוט היה...". כמה נכונים דברים אלה לגביו.

אהבנו אותו על דבקותו, על עקשנותו, על יושרו ומופת חייו. לנו היה ברל איש המעשים אשר תוכו כברו והוא יחסר לנו מאוד, מאוד.

                                                                                                                                        יגאל וילפנד

 
ברל נפטר שבע ימים, במרץ 2011 והוא בן 97 שנים. השאיר אחריו את בנותיו – עדנה, עמירה, יהודית, רחל ומשפחותיהם העניפות, ואת משפחות אחיו – יוסקה ז"ל, מלכה ז"ל ואליק ז"ל.

A