|
בת מרדכי [מקס] קרייקו ומלכה [מינה] לבית ברוטמן עלתה לארץ - 1955 נשואה לזאב קטינא אמא לאמיר [1968], שחף [1970], ירון [1973] מימי נולדה במרץ 1936 במנהטן, ניו יורק, בת יחידה להוריה – מלכה [מניה] ומרדכי [מקס] קרייקו. הוריה היגרו מפולין לארה"ב ב-1930 והחלו לבנות את חייהם בארצם החדשה בעבודה קשה. אביה היה אמן, שהגיע לפריז בשנותיו הצעירות ולמד ציור. המשפחות של הוריה נשארו בפולין וניספו בשואה. בהיותה תינוקת המשפחה עברה ממנהטן לשכונה יהודית בברוקלין, שם מימי למדה את לימודי בית הספר היסודי והתיכון. המשפחה הייתה חילונית וציונית. בבית דיברו יידיש ואנגלית. בתיכון היא למדה עברית.
...
|
|
בת מרדכי [מקס] קרייקו ומלכה [מינה] לבית ברוטמן עלתה לארץ - 1955 נשואה לזאב קטינא אמא לאמיר [1968], שחף [1970], ירון [1973] מימי נולדה במרץ 1936 במנהטן, ניו יורק, בת יחידה להוריה – מלכה [מניה] ומרדכי [מקס] קרייקו. הוריה היגרו מפולין לארה"ב ב-1930 והחלו לבנות את חייהם בארצם החדשה בעבודה קשה. אביה היה אמן, שהגיע לפריז בשנותיו הצעירות ולמד ציור. המשפחות של הוריה נשארו בפולין וניספו בשואה. בהיותה תינוקת המשפחה עברה ממנהטן לשכונה יהודית בברוקלין, שם מימי למדה את לימודי בית הספר היסודי והתיכון. המשפחה הייתה חילונית וציונית. בבית דיברו יידיש ואנגלית. בתיכון היא למדה עברית. בגיל 11 [1947] היא הצטרפה לקן השומר הצעיר בניו יורק ומצאה שם את ביתה. ב-1953, בסיום התיכון, היא הגיעה לארץ, לקיבוץ שער העמקים, לסמינר של חצי שנה. בסיום התקופה היא חזרה לארה"ב והצטרפה לחוות ההכשרה של השומר הצעיר בניו ג'רסי, לקראת העלייה לארץ. ב-1955 היא עולה עם הגרעין שלה לקיבוץ נחשון. ב-1956 היא מתגייסת לצה"ל, לנח"ל. ב-1958 היא נישאת ליאיר לוי, בן שער העמקים, ועוברת לחיות עימו בקיבוצו – שער העמקים. לאחר מספר שנים הם נפרדים. היא מכירה את זאב קטינא – ניצול שואה, שהשתייך לקבוצת חביבה רייק, שעלו לארץ ב-1948 לעין השופט. הם מתחתנים ב-1967 ומקימים את ביתם בעין השופט עם שלושת בניהם – אמיר [1968], שחף [1970] וירון [1973]. הוריה עלו לארץ בעקבותיה ב-1960 וקבעו את ביתם בטבעון. אימה נפטרה ב-1973. אביה עבר לעין השופט במעמד הורה ב-1975 וחי בקיבוץ עד פטירתו ב-1985. מימי מוצאת את מקומה בעין השופט. היא עובדת בחינוך, יוצאת ללימודי חינוך מיוחד בסמינר אורנים ב-1976 ועוסקת בהוראה מיוחדת ובהוראת אנגלית. לאחר פרישתה מההוראה היא עובדת באלתם. היא נרתמת גם לתפקידים רבים – מרכזת הגיל הרך, מרכזת ועדת בריאות, אחראית קופת בית, ושנים רבות אחראית שלוחת משרד הפנים בעין השופט [2018-1988]. את כל התפקידים היא עושה במסירות, רצון טוב ומאור פנים. עם פרישתה מהעבודה ב-2016 היא מצטרפת לגיל אור – מרכז יום לאוכלוסייה הוותיקה באזור, שם היא מגלה את האהבה לציור, שירשה מאביה, ותחום עבודות היד. מרכז גיל אור הופך להיות ביתה והיא נהנית מהעשייה והיצירה. היא מתמידה בפעילויות בהן היא לוקחת חלק ומשתתפת בתערוכות קבוצתיות באיזור. מימי וזאב היו אנשים צנועים ושקטים, שלקחו חלק בעשייה הקיבוצית במסירות, נאמנות והזדהות עם ערכי הקיבוץ. הבנים הקימו משפחות ונולדו שמונה נכדים, שהביאו למימי וזאב שמחה ואושר. זאב נפטר ב-2005. בשנותיה האחרונות היא כותבת בעזרת אירית ערד את סיפור חייה, למען משפחתה והדורות הבאים. ב-2022 היא עוברת לחיות בבית הדר, שם היא אהובה על הצוות המטפל ועל הדיירים. היא מצליחה למצוא את הטוב, גם כאשר יכולותיה פוחתים, ולהיות אסירת תודה על הטיפול שהיא זוכה מצוות הבית ומשפחתה. מימי נפטרה בינואר 2026, שבעת ימים ומעשים והיא בת 90. השאירה אחריה את בניה – אמיר, שחף וירון. הרעיות – רותם, ליאורה וענת. הנכדים – אורי, נעמי וגלי. יהל, אביגיל ושקד. זיו ורון. וחברים בקיבוץ.
|
